שביבי אש קס

הלוהו מקרי שפיר כל ההנאה שלו וחייב באונסין כשואל והנה כבר הוכחנו בדיבור הקודם דהשואל וכל השומרים חייבים רק על שעת ההיזק וההפסד ולא אשעת המשיכה, ולפי"ז ממשכן שלא ברשות ב"ד דלא נחית בתורת גזלן כסברת הה"מ הנ"ל לא הוי רק כשואל וחייב אשעת איבוד המשכון, והנה ר"י ור"ל פליגו אי אמרינן קיימו ולא קיימו או בטלו ולא בטלו ופי' שם המפורשים ז"ל טעם פלוגתתן דלמ"ד קול"ק נגמר הלאו מיד אלא דכל זמן דאפשר לקיים העשה לא לקי משום דבידו לתקן הלאו שעבר ולמ"ד בטלו ולא בטלו לא נגמר הלאו עד שביטל העשה ולא לקי עד שביטל העשה בידים עיי"ש והרמב"ם ז"ל פסק כמ"ד קול"ק וע"כ צ"ל דהי' גורס בגמ' דכ"י אמר קול"ק ור"ל אמר בטלו ולא בטלו ופסק כר"י וממילא דגם הא דאמרינן שם בשם ר"י אנו אין לנו אלא זאת ועוד אחרת לפי גירסת הרי"ף והרמב"ם צריך לגרוס גם כאן ר"ל תחת ר"י דהא האי אנו אין לנו ע"כ אזלא למ"ד בטלו ולא בטלו דלמ"ד קול"ק איכא טובא כמובן, והשתא למ"ד שם אנו אין לכו אלא זאת ועוד אחרת דסובר בטלו ולא בטלו) שפיר מתרץ הש"ס דהשבת העבוט נמי לא לקי דאימתי יתחייב על הלאו ע"כ בשעת איבוד המשכון מן העולם ועל אותו שעה הרי נתחייב גם בתשלומין כשואל והרי אינו לוקה ומשלם (וקושי' התוס' דהי' לנו לומר להיפך מלקי לקי ממונא לא משלם יש לתרץ בכמה אנפין ושערי תירוצים לא ננעלו, ואין להאריך כאן) אבל הרמב"ם ז"ל דפסק בפ"ט מה' סנהדרין קיימו ולא קיימו וגם כאן פסק כן א"כ הלאו נגמר מיד בבואו אל ביתו לעבוט עבוטו וחיוב תשלומין באין כשנאבד המשכון מטעם דכל ההנאה שלו כשואל ולא כגזלן, שפיר פסק דמלקי לקי וגם משלם דאין שני החיובים באים כאחד, ודו"ק היטב כי הוא כו"פ. הן רבות פעמים הראנו איה מקום תבונה בדברי רבנו שליט"א בענין חיוב אונסין בגזלן ובסוגי' דהיזק שאינו ניכר השתבחנו בהן מאד, לזאת נציגה הנה את דבריו המלאים דעת ולוקחים לב חכמים כליל בהודן והדרן

הנה בדבר חיוב אונסין בגזלן למה יתחייב באונסין על הגזילה ומה טעם יש לחייבו מצא רבנו נ"י בעומק בנתו בש"ס ומפרשים, שנחלקו בו שלשה מטיבי לכת המה ראשי הגבורים משיבי מלחמה שערה, שנים המה אבות העולם רש"י ותוס' וכבר הבאנו אפס קצה דבריהם בשני דיבורים הקודמים, והשלישי הכי נכבד ולו שם בשלשה מאיר עיני חכמים הוא בעל המאור ז"ל.. דעת רש"י הוא דעת תורה דהוי לי' כשואל דאמרינן בגמ' דחייב באונסין משום דכל ההנאה שלו, ורבותינו הצרפתים בעלי התוס' ז"ל דעתן נוטה לומר דחייב באונסין משום דצריך לקיים מצות והשיב את הגזילה, ודעת שלישית דעת מכרעת הוא הבעל המאור ז"ל דס"ל דגזלן הי' קונה את החפץ בהגבהה רק דמצות השבה מעכבת ולכן אם נאבד החפץ מן העולם דבטלה מצות השבה אז קנאו למפרע בשעת משיכה לכן חייב באונסין

ועתה נבא לעמך יהושפט לשפוט במישור את מי ישכון צדק ולבאר מחלוקותם לפלגות דעותיהם ממה שיש בידינו מן התלמוד והפוסקים, הנה אמרינן בסנהדרין דף ע"ב ע"א אמר רב הבא במחתרת ונטל כלים ויצא פטור מ"ט בדמים קנינהו דהא במחתרת אין לו דמים וחייב מיתה בלקיחתם וקם לי' בדרבה מניה אמר