שביבי אש קנה

מכלל דמסוכנת שרי' ואם נאמר דכל שחיטה אינה מתרת עד שתמות והשחיטה אינה מועלת רק שאם תמות ע"י השחיטה אינה נבלה א"כ מסוכנת האיך שרי' ומאן יימר לן דמתה מחמת שחיטה דלמא לא הועילה השחיטה כלום לקרב מיתתה ואדרבה הרבה פעמים רווח לה עלמא ע"י השחיטה כידוע ואפשר שמתה מחמת חלי' הכבד עלי' אלא ע"כ דהשחיטה מתרת מיד בעודה בחיי' ושוב לא איכפת לן אם מתה ע"י השחיטה או ע"י סיבת חלי' וזה אמת ודו"ק

הטור והמחבר בסי' ק"ה סעי' ז' פסקו דחתיכת בב"ח הוי כגוף האיסור לאסור את חברתה בנגיעתה בחם בחם ותמהו עליהם כל האחרונים הש"ך והטו"ז שהרי הם סותרים את דברי עצמן שפסקו בריש סי' צ"ב דטיפת חלב שנפלה על החתיכה באופן שנעשה נבלה אינה אוסרת את השאר אלא ע"י ניעור לבסוף אלמא דגם בב"ח לא דיינינן לי' כגוף האיסור, וכל אנשי חיל לא מצאו ידיהם לישב על כנו שתי פסקים אלו, אולם מקום הניחו לרבנו נ"י להתגדר בו, דהנה התוס' כתבו בחולין דף ק' דבמה שסופו להתפשט לא אמרינן חנ"נ ולפיכך ט"ח שנפלה עהח"ת שמקצתה בתוך הרוטב אעפ"י שבתחלה נבלע החלב בחתיכה זו מ"מ לא נ"נ אם מתפשט אח"כ בכל הקדירה דכל מה שעומד לצאת מאליו ורק עובר בחתיכה זו נידון על שם סופו, ומעתה אומר רבנו נ"י כיון דחזינן דהעומד להתפשט מן החתיכה נידון ע"ש סופו ה"ה טעם ומוהל עצמה של החתיכה העומד להפרד ממנה מאליו לא נידון עם החתיכה ליתסר עמה דמה לי אם טעם החלב סופו לצאת או טעם הבשר סופו לצאת ולהתפרד מן החתיכה אל תוך הקדירה דכיון שעומד לצאת מאליו מעולם לא נעשה נבלה לפיכך ט"ח שנפלה על החתיכה שכולה חוץ לרוטב ניהו דנעשית נבלה אמנם אותו מוהל וציר שסופו להתפרד ולצאת מאליו בלא שום פעולה יש לו דין סופו להתפשט ולא נ"נ מעיקרא ולא הוי בכלל החתיכה, וזהו שפסקו הטור והמחבר דשאר הקדרה מותרת, משא"כ אם אנו נוטלים בידים חתיכת בב"ח ונותנין אותה אצל צלי ודאי אוסרת כשאר איסור כיון דלא שייך בה סופה להתפשט ובאופן זה מיירי בסי' ק"ה ע"ש שמפורש כך ומה שיש להשיב ע"ז מהא דאמרו בגמ' חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא דמשמע דבלוע בחתיכה נגרר אחר החתיכה ולא אמרינן בה סופו להתפשט מבואר היטב בדברי רבנו במ"א

דף קל"ו ע"א בגמ' ממעטינן בתי כנסיות ובתי מדרשות ממעקה מדכתיב גגך וכן פסק הרמב"ם בפי"א מה' רוצח וכן הוא בש"ע חו"מ סי' תכ"ו, ותמה המנ"ח מצוה תקמ"ז והמלבי"ם על הא דשנינו במס' מדות ופסק כן הרמב"ם בפ"ד מביה"ב ה' ג' דבהיכל הי' ג' אמות מעקה, ולא מצאו מענה, ולרבנו נראה דלכאורה קשה בלא"ה למה צריך ג' אמות מעקה הלא בי' טפחים סגי כמבואר בפוסקים, אבל הני ג' אמות לאו משום מצות מעקה נעשו דשם במשנה וכן ברמב"ם איתא דג' אמות מעקה ואמה אחת טס של ברזל כמו סייף על גבי המעקה סביב הי' עושין כדי שלא יניחו העופות על הגג ונקרא ע"ש זה כלה עורב ופי' רש"י שם שהעופות הי' חותכין רגליהם על האי טס כי הי' חד מאוד כמו סייף. והנה ניהו דפטרה תורה גג ההיכל ממעקה אבל לעשות מזיק שיזיק את כל חי שישתמש שם ודאי אסור והאי כלה עורב הלא מזיק הוא גם לב"א לכן הי' צריך לעשותו ד' אמות שהוא גבהו של אדם כשפושט