שביבי אש קנד

ולכן יצא רבנו נ"י לדון בדבר חדש ואומר כי כל שחיטה שאינה ראויה לא אהני אלא שאם מת טהור מלטמא טומאת נבלות אבל אינה מתרת איסור אבמה"ח ולא עשה שא"ז וממילא לאחר שתצא נפשה איכא איסור אכילת נבלה עליו אעפ"י שאינו מטמא כנבלה, והנה מקום אתנו פה לכתוב עוד דבר יקר מה ששמענו מפי רבנו נ"י על הפרמ"ג סי' כ"ז שעמד בחקירה מנ"ל הא דשחיטה מוציאה מידי אבמה"ח ומותרת בעודה מפרכסת דלמא אינה מועלת רק שאין המיתה אוסרת בה כיון דמתה ע"י שחיטה אבל דמותרת מיד איסור אבמה"ח כל כך מניין ולא העלה מידי וגם הגאון בכת"ס ישב על מדוכה זו ולא מצא פשר דבר על נכון, אבל רבנו נ"י האיר אפילתם ואמר כי יצא לחמז"ל דבר זה מהא דאמרה תורה כל בבהמה תאכלו דבהמה בבהמה מותרת בשחיטת האם ואי נאמר דצריך הנשחט למות ואח"כ מותר א"כ הולד אמאי מותר הא לא ימות לעולם מכח שחיטת האם א"ו שהשחיטה מתרת מיד וא"צ להמתין עד שתמות, והנה בגינת ורדים חקר אמאי מפרכסת מותרת לישראל הא קודם מ"ת ודאי הי' אסור ואיך יצאנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ותי' דאין זה יציאה כיון שנתקדשנו במצות שחיטה דין הוא שתפעול להתיר מפרכסת משא"כ קודם מ"ת דלא הי' מ"ע לזבוח, והצדק אתו בזה כי באמת הנחירה שהיתה מתרת איסור נבלה לא היתה מתרת איסור אמה"ח וכאשר ביאר זאת רבנו נ"י בתשובה בארוכה וענין זה הוי כעין שאמרו אין לך דבר שנעשית מצוותו ומועלין בו וכן הדבר הזה דכיון שעשינו כמצווה עלינו מיד הותר, ולפי"ז בשחיטה שאינה ראוי' כמו השוחט את הטריפה וכדומה דליכא מצות שחיטה כמבואר ברמב"ם ריש ה' שחיטה וז"ל מצות עשה שישחוט מי שירצה לאכול וכו' הרי דמצות שחיטה אינה אלא למה שרוצה לאכול ואם יש איסור באכילתו לא קיים מ"ע בזביחתו וא"כ ממילא לא הותר אמה"ח, כקושי' של הגנת וורדים הנ"ל דאיך יצאנו מקדושה חמורה לקלה ואי לאו קרא דכי ימית מן הבהמה דילפינן מני' דמקצת בהמה אינה מטמאה במיתתה והיינו טריפה ששחטה ה"א דשחיטה שא"ר הוי כהרגה סתם ומטמאה אלא דגלי לן קרא דאינה מטמאה ואין לך בו אלא חידושו, אבל איסור אכילת נבלה איכא ובעודה מפרכסת איכא איסור אמה"ח, ולפי"ז שפיר קאמר בגמ' דבמצא ב"ט חי במעי טריפה טעון שחיטה מטעם דלא אמרה תורה כל בבהמה להחמיר שנאמר דהוי כמו שנשחטה מקצת שחיטה בולד עצמו ולא תהני תו שחיטתו אח"כ, אלא להקל נאמר דמהני אבל אם מת טהור מלטמא כמו אמה ודו"ק ואין להקשות א"כ האוכל טריפה ששחטה ילקה שתיה משום טריפה ומשום נבלה ומבואר בש"ס ורמב"ם בכמה מקומות דאינו לוקה אלא אחת, זה אינו חדא דנבלה לא חל אטריפה, ודברי התוס' חולין דף ל"ב ד"ה פסוקת הגרגרת שכתבו דאיכא לאו דטריפה מחיים ולאחר מיתה חל גם לאו דנבלה בלא"ה תמוהין מאוד, ובתשובת כת"ס יו"ד סי' כ"א ג"כ תמה עליהן והעלה דנבלה אינו חל אטריפה דליכא לא מוסיף ולא כולל, ועוד דאפי' למ"ד אחע"א שאני נבלה דלא חייל אטריפה משום דטריפה תחלת נבלה וכחד לאו חשיבן כאשר ביאר זאת רבנו נ"י על בריו בתשובה והביא ראי' מן "הספרי" ומן הרמב"ם ודו"ק

ועוד יש להוכיח דהשחיטה מתרת מיד איסור אבמה"ח מהא דאמרינן חולין דף ל"ז ע"א דמסוכנת שרי' ע"י שחיטה מדאמר רחמנא נבלה לא תיכול