שביבי אש קנג

מ"ג ע"א ד"ה הנך כתבו דחסרון כאיסר בגרגרת טרפה משום דסופו לפסוק רובא, והקשה הגאון הנ"ל לדעת המ"ב מובא בש"ך סי' ל"ה דתרי כיסי דוורדא כשרין משום דתרי רואין לא אמרינן וא"כ הכא נמי איכא תרי רואין דסוף השלם ליטול ואח"כ סוף לפסוק רובא, אבל ע"פ שביארנו ניחא דסברת תרי רואין לא אמרינן הוא משום דכיס הוא אבר שאין בו טרפות מצד עצמו אלא הגנה הוא לוורדא ועתה אם חסר הכיס דטרפה הוא משום דכבר איכא חולשא בוורדא אשר על ידה הריאה כמוחוסרת חשיבא, אבל בתרי כיסין ניהו דסופו ליטול אבל הוורדא עדיין אין בה שום חולשא וכי וורדא נביאה הוא שסוף הגנה שלה ליטול ולכן שפיר כשר, משא"כ בגרגרת שהוא האבר אשר החיות תלוי בו והחולשה נתהווה בגרגרת עצמו מה לי חד רואין ומה לי תרי רואין, ודו"ק היטב

ביו"ד סי' כ"ז עיי"ש בטו"ז ובש"ך הביאו דעת הראשונים ז"ל בענין מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור וכתבו דאם נפסלה בשחיטה דאז גם לישראל אסורה ולא יצאה מידי אמה"ח אז אסור לתן הבני מעיים לנכרי משום דגבי' לאו בשחיטה תלי' מלתא וכיון ששחט הסימנים במ"ע כמאן דמנחא בדיקולי' דמיין ואסורין משום אמה"ח עיי"ש בפת"ש, ולדעתם אם שחטה ונמצאת טרפה מיד בשחיטה יצאה מידי אבמ"ה ומותר לזמן נכרי על הבמ"ע, אולם רבנו נ"י תמה עליהם מאוד והוכיח מהגמ' דטריפה ששחטה לא יצאה מיד בשחיטה מידי אבמה"ח ואם מתה נבלה הוי רק דאינה מטמאה, מן הדא דאמרינן חולין ד' ע"ה ע"א א"ר אמי השוחט את הטרפה ומצא בה ב"ט חי לדברי האוסר מתיר לדברי המתיר אוסר רבא אמר לדברי המתיר נמי מותר ד' סימנים אכשר ביה רחמנא אר"ח השוחט את הטריפה ומצא ב"ט חי טעון שחיטה וכו' ואם מת טהור מלטמא עכ"ל הגמ' וקשה להבין לענין מאי טעון שחיטה ואיזו איסור מסלק ממנו שחיטת אמו, דאם נאמר דמועלת על אמה להוציאה מידי אמה"ח ומידי נבלה אחר שתמות א"כ גם על הולד מועלת על כל זה דכל מה שפועלת השחיטה על האם פועלת על הולד ואי משום שאמו טרפה גם הולד אסור באכילה הא אנן לא אמרינן עובר ירך אמו לענין טרפה מפני שחיות הולד אינו תלוי באמו כידוע מה תאמר דשאני ולד זה כיון שהשחיטה פועלת עליו נגרר אחר אמו גם לענין טרפה א"כ מה תועיל שחיטת הולד וכי תסלק איסור טריפה, ואם תאמר דבאמת משום שלא יהא נגרר אחר אמו טעון שחיטה לעצמו א"כ מ"ט אר"ח שאם מת טהור מלטמא דאהני לי' שחיטת האם לטהרו מידי נבלה ותני' כמי כוותי' וכן פסק הרמב"ם ז"ל הלא אין לנו שום קרא על זה דד' סימנים אכשר בי' רחמנא שנוכל לומר דגזה"כ הוא רק רש"י ז"ל מפרש לנו דהקרא דכל בבהמה תאכלו המורה לנו היתר שליל מסתמא להקל אתא ולא להחמיר וזה ודאי אמת אבל מהאי טעמא גופא מאן יימר לן דבנמצא במעי טריפה שאסור ולגלגל איסור טריפה של האם על הולד בלא שום הכרע, ואי לאו דאר"ח דטהור מלטמא היינו אומרים דקים להו לחמז"ל דשחיטת טריפה כיון דאינה מתרת את האם אינו בכלל היתר דכל בבהמה אבל אז אינה מועלת כלום על הולד ואם מת מטמא אבל עתה דר"ח אמר לן דמהני השחיטה לטהר, מטומאת נבלה הרי דשחיטת האם פועלת מ"מ על הולד?