שביבי אש קנב

ברש"י ריש אלו טרפות, על נפולה כתב וז"ל אעפ"י שאין שבר נראה בה חוששין שמא נתרסקו אבריה ואין טעם בטריפות שהל"מ מסיני הם ונראה דקשה לי' לרש"י על טריפות של נפולה מה טעם יש בה כי אינה דומה כלל לשאר טריפות שיש בהן איזו חסרון וגם אינן חוזרין להכשירן, וזו אם שהתה מעת לעת כשרה הלא דבר הוא, וכן בתוס' לעיל דף ל"ז ע"א ד"ה השתא הרגישו בתמי' זו דהא נפולה לאו מחוסר אבר הוה, ונראה לרבנו נ"י בטעמו של דבר דמשום הכי טרפה דהוי כמו גוסס בידי אדם דאמרינן בסנהדרין דף ע"ח ע"א שפטור ההרגו משום דסופו למות מחמת מכות הראשונות וגוסס בידי שמים ההרגו חייב דהא לא אתעבד בי' מעשה ברישא והרי הוא כחי, וא"כ בנפולה נמי דינא הכי דאם הפילוה או נפלה מעצמה הא אתעבד בה מעשה, ודינה כגוסס בידי אדם דפטור לענין רוצח משום דסופו למות והכא טרפה משום דסופה למות וכל מעל"ע הוי בכלל גוסס בי"א אבל אם שהתה מעל"ע יצאה מכלל גוסס בי"א והוי מסוכנת בעלמא כגוסס בידי שמים לענין רוצח שחייב ההרגו משום דלא אתעבד בי' מעשה והכא נמי הכי הוא דכשרה ומכאן ולהבא נדונת כמסוכנת והוי כמו דבר אחר גרם לה, כי כן מצינו בעבד בדין יום או יומים שהוא מעל"ע שאם קיים לאחר ההכאה אז לאו מחמתי' הוי ופטור, ודו"ק כי זה נכון מאוד לולי דברי רש"י ותוס'

שם בתו' ד"ה דרוסת הנץ כתבו וז"ל וטעמא לא משום דסופו לינקב וכו' אלא טעמא דדרוסה שהארס שורף וסופה למות עכ"ל לפום רהיטא נראה בכוונת התוס' דהארס עצמו ממית וכן הבין בתחלה הפלתי ז"ל בסי' נ"ז אבל זה אינו דכלל גדול בטרפות שצריך להיות מחסרא אבר ובזה גרע ממוסוכנת דשרי' כמבואר לעיל בסוגי' דמסוכנת דף ל"ז ואי ליכא חסרון אבר לא איכפת לן דסופו למות דאכלה סם המות נמי סופה למות כי הסם המות תמית את בעל החי בטח ומ"מ שרי' משום דלא מחסרא אבר ואם היה כוונת התוס' דהארס ממית הרי האי ארס כמו סם המות והא שרי' רחמנא מדאמרה תורה בנבלה כי ימות מן הבהמה שאינה אסורה עד שתמות, אלא הארס שורף את האבר וע"י חסרון האבר סופה שתמות

ועיין ביו"ד סי' מ' בב"י שכתב דקשה לומר דמחט בלבא טרפה משום דסופה לנקוב, והפלתי שם תמה והא הרבה טרפות מטריפין משום סופו לנקוב ואי משום דצריך שיתחיל חולשא באותו אבר הא ודאי גם בלב זה איכא חולשא רבתא ע"י המחט התחובה בתוכו עיי"ש, ואומר רבנו נ"י כי במחכ"ת לא דק כי כל מה שאסרו ע"ש סופו הוא משום דאותו החולשה שנתהוה בהאי אבר כבר מיועדת להמית את הבע"ח בלי שום פעולה חוצה לה אבל האי חולשה שנתהוה בלב ע"י המחט תהי' רבתא כמו שתהי' אבל אין בכחה להמית הבע"ח בלי פעולת המחט ומה תאמר שסוף המחט לנקוב את הלב מעל"ע זאת לא איכפת לן כי הוא דבר שחוצה לה והוה כמו סם המות, ועיין בפרמ"ג שהביא שם בסי' מ' דברי הלבוש אשר מתוכם יש ללמוד כלל האמיתי הלזה

ובזה יישב רבנו נ"י קושי' מושכלת שהקשה הגאון בעל יריעות שלמה יו"ד סי' ל"ד על הא דפסקינן ניקבה כיפה מצטרפין השלם שביניהם לכאיסר וכ' הרא"ש ז"ל הטעם משום דסופו שינטל השלם שביניהם ובתוס' דף