שביבי אש קמז

כי על כל המעשה צריך להיות שם שחיטה אלא דלא מהני לדון על האי גילוי טרם שנתגלה על דבר אחר המסתלק

ובזה מצא רבנו נ"י מציאות רבות בש"ס ופוסקים אנה ואנה להתיר קשרים ולמשל נביא מה שנתקשו בה כל גדולי חקרי לב על הא דאמר רבא בגיטין דף מ' הקדש חמץ ושחרור עבדים מפקיעין מידי שיעבוד, והקשו ז"ל והא רבא ס"ל מכאן ולהבא הוא גובה א"כ גם בלא הפקעה למה לא יעבור הישראל על חמצו ששיעבוד לנכרי, אבל לפי האמור ניחא טובא, דהנה בפסחים ל"א ע"ב דפליגו שם אביי ורבא במכאן ולהבא או למפרע הוא גובה אמרינן שם דכל היכי דקדיש לוה או זבין לוה כ"ע לא פליגו דאתא מלוה ופריק או טריף כי פליגו בקדיש או זבין מלוה עיי"ש, הנה האי פלוגתא הוא ממש כפלוגתא דהכא בישנו לשחיטה, דעל גוף הגביי' שהתחיל משעת השיעבוד ונגמר בשעת הגבייה כ"ע מודים דאמרינן אגמ"ל דמתחלת השיעבוד של המלוה היה ולכן אי הקדיש או זבין לוה לכ"ע אתא מלוה וטריף ופריק דע"י הגביי' שלבסוף נתבטל המקח או ההקדש של הלוה כי נגד הגילוי למפרע אי אפשר לקיים מעשה הלוה, אבל אם הקדיש או זבין מלוה אי מהני הגילוי למפרע לקיים ההקדש והמקח של המלוה שהוא דבר שנסתלק דאם לא נתקיים המקח או ההקדש אז כאשר יצא מפי המקדיש או המוכר שוב אזדי לה, בזה פליגו, אביי סובר למפרע הוא גובה וכמו שסובר בזבחים ל' ע"א ישנו לשחיטה מתחלה וע"ס ורבא סובר מכאן ולהבא הוא גובה וכמו התם דאין לשחיטה אלא לבסוף, ולפי"ז בחמץ ששיעבוד לנכרי ובא לאחר הפסח לידי גוביינא אפי' לרבא דמכאן ולהבא הוא גובה מ"מ לענין גוף הגביי' מודה דאמרינן אגמ"ל ואיך נאמר דישראל עבר נגד הגילוי דשל נכרי הוא מאז אשר שיעבדו לו דזה הוא ממש כמו הקדיש לוה דמודה רבא דלא מהני הקדשו משום דנגד והיפך הגילוי לא אמרינן ולכן שפיר הוצרכו חמז"ל להפקיע מידי שיעבוד כדי שיעבור הלוה בב"י, וכן מיושב עפ"י דרך זה קושי' התוס' לקמן דף ס"ט ע"ב ד"ה ר"ה אמר קדוש עיי"ש ותמצא כדברנו

ועפ"י הדברים יש מקום ליישב פסק הרמב"ם ז"ל שכ' בפ"ד מה' שחיטה ה' י"ג דהתחיל עכו"ם לשחוט מיעוט סימנים וגמר ישראל וכו' פסולה ישנו לשחיטה מתחלה וע"ס, ותמה עליו הלח"מ דהא בגמ' אמרינן דזאת כ"ע מודים אפי' המ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף ולמה תלה הרמב"ם דין זה במ"ד ישנו לשחיטה מתחלה וע"ס, ועפ"י שכתבנו י"ל דלא כיון הרמב"ם לפסוק כאותו המ"ד אלא דכוונתו לומר דגם האידך סובר ישנו לשחיטה מתחלה וע"ס, וראי' דכן הוא הביא רבנו נ"י מפסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מפסולי המוקדשין ה' י"ח וז"ל שחט מיעוט הסימנים בחוץ וגמרו בפנים וכו' פסולין שישנה לשחיטה מתחלה וע"ס, והנה הכ"מ ציין שם הגמ' שלפנינו וכתב דפסק כר"י, ולא הרגיש דהגמ' קאמר דלמ"ד ישנה לשחיטה חייב ולאידך לא מחייב וקאי על חיוב חטאת משום שחוטי חוץ והרמב"ם ז"ל שינה מחיוב לפסול הקרבן ולכן הביאו כאן בה' מהמ"ק ולא בה' שגגות ובאמת הגמ' בדיוק נקט חייב לענין חטאת כי דוקא בזה פליגו אבל לענין פסול קרבן לכ"ע הקרבן פסול ע"י שחיטת מקצת סימנים בחוץ דניהו דלא מקרי שוחט בחוץ לחייב קרבן למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף אבל הקרבן מ"מ פסול דלא שחטה מתחלה וע"ס בפנים וכמו בחולין בהתחיל