שביבי אש קמו

ז"ל צריך מדאורייתא ב' סי' בעוף ולרש"י מדרבנן וא"כ אז ממילא דמותר לשחוט בסכין שאינו חד דכיון דצריך לשחוט כולו אית בי' דין שחיטה ואין כאן שהיי' במיעט בתרא של סי' א' דמה לי מיעט קמא ומה לי בתרא דהא אי אפשר לאחוז החבל בשני ראשין ולפרש כל הב' פירושין בשמועה זו, דממ"נ אם נאמר כפי' הב' דצריך בעוף ב' סי' א"כ צריך כולן וממילא דאין שייך שהיי' בסכין שאינו חד ואם נאמר כפי' הראשון אז אין צריך לשחוט בעוף אפי' לכתחלה רק רוב א' וה והשאר הוי כבשר בעלמא ודו"ק כי זה ברור כשמש

אלא דרש"י ז"ל סובר דרק מדרבנן צריך ב' בעוף משום הרחקה כמש"כ בריש פ' ב' מפני שהוא ז"ל הי' מפרש ההלכה ושט וקנה כל חד כדאיתי' עוף בא' ובהמה בב' לכתחלה כולו ובדיעבד סגי ברוב, ועכ"פ דברי הטור עולין כהוגן

דף כ"ט גמ' אמר ר"ל משמי' דלוי סבא אינה לשחיטה אלא לבסוף ור"י אמר ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף אמר רבא הכל מודים היכא דשחט סימן א' עכו"ם וסי' א' ישראל שהיא פסולה שהרי נעשה בה מעשה טרפות ביד עכו"ם

כדי לבאר פלוגתה זו ודברי רבא דהכל מודים אומר רבנו נ"י כי פלוגתא זו הוא ממש פלוגתת ר"י ור"ל בחולץ למעוברת שהביאו התוס' כאן ד"ה אר"ל דשם פליגו אי אמרינן איגלאי מלתא למפרע בדבר שאינו מוכרח להיות כן עיין שם בנימוקי יוסף וכאן, דכוותי' פליגו בזה אי אמרינן כיון דהשחיטה נגמרת אגמ"ל דמתחלה ועד סוף שחיטה מקרי או לא אמרינן אגמ"ל ואין לשחיטה אלא לבסוף, ומיושב בזה קושיות התוס' ד"ה הנ"ל דלמה לא כלל רבא בהדי הני תלת בפ' החולץ דהלכתא כר"ל לגבי ר"י גם בפלוגתא זו ולפי הנ"ל ניחא דהיינו הך עם פלוגתא דהחולץ למעוברת

אולם גם למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף צריך לומר איגלאי מלתא למפרע דמתחלה וע"ס הוי שחיטה דאל"כ יוכשר תחלת השחיטה בנכרי וכן כל פסולי שחיטה לא יפסידו את השחיטה רק במשהו האחרון אבל פלוגתתם הוא אם מהני האי אגמ"ל על דבר אחר המסתעף ממנו או לא אבל בגוף השחיטה כ"ע אית לי' דאגמ"ל עיין לקמן דף ל"ו ע"א דפליגו רבי ור"ח בניתז דם על הדלעת בין סימן לסימן וקאמר שם בגמ' דבלא נתקנח הדם כ"ע לא פליגו דמכשיר כי פליגו בנתקנח הדם בין סי' לסי' רבי סבר ישנו לשחיטה מתחלה וע"ס והאי דם שחיטה הוא ור"ח סבר אין לשחיטה אלא לבסוף והאי דם מכה הוא, ועיין בחידושי הר"ן דמתמה מאוד מה בין נתקנח הדם ללא נתקנח ולמה בלא נתקנח כ"ע מודים דמכשיר ונדחק מאוד בפירוש הסוגי' אבל הגאון בעל לב ארי' ז"ל עמד כאן על אמיתת הדברים כי על גוף השחיטה לעולם צריכין אנו לומר אגמ"ל דכולה שחיטה הוה ולכן בלא נתקנח הדם אמרינן דעתה שנתברר דשחיטה הוה מתחלה וע"ס, לכן מכשיר הדם עתה אחר הבירור, אבל בנתקנח הדם שצריכין לומר שהכשיר אז טרם שהוברר השחיטה, לגבי דבר זה שנסתלק לא מהני האי גילוי למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף, וזה טעמא של רבא נמי דאמר כל היכי דשחט נכרי וגמרה ישראל דהכל מודים דהשחיטה פסולה כי גם למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף צריך להיות השחיטה מתחלה וע"ס בהכשר