שביבי אש קמה

כולה בכח גברא דהא ליכא למחשב הכל כמעשיו וכחו, רק דלענין מיתה ותשלומין הוא ערב גם בעד שותפו אם אינו בר דעת, ודו"ק כי נכון הוא מאוד בע"ה

בטור סי' י"ח כתב דגם בעוף צריך לשחוט לכתחלה שני סימנים והקשה עליו בדרישה שם דא"כ איך התיר בסי' כ"ז לשחוט עוף בסכין שאינו חד אעפ"י ששוהה הרבה בחיתוך, והרי בבהמה אסור משום דמה ששוהה בחיתוך מיעט אחרון של סי' ראשון מיחשב כשהייה וא"כ גם בעוף היה לן לאסור לכתחלה כיון דצריך שני סימנים עכת"ד עיי"ש, ותמה רבנו נ"י אמאי הקשה רק אלכתחלה הלא גם בדיעבד הי' לן לאסור מה"ט כיון דלכתחלה צריך ב' סימנים ולדעת הרמב"ם הוי דאורייתא וכי אפשר לחלק בשהייה בין לכתחלה לדיעבד, אולם הנראה לו דקושי' מעיקרא ליתא, דהנה האי שהייה דשוחט בסכין שאינו חד מקורה מגמ' דף ל"ב ע"א דבעי התם שהה במיעוט סימנים מאי ופי' בתוס' שם דף ל' ד"ה החליד בשם הר' אושיעה דקאי אשוחט בסכין שאינו חד וקמבעי לי' אי נאמר דמה ששוהה בחיתוך מיעוט אחרון של סי' ראשון חשוב כמחתך בבשר והוי שהייה ודלא כרש"י דמפרש האיבעי' אי שהה ממש במיעט בתרא של אחד הסימנים, והנה פלוגתתם תלי' בפשט ההלכה לממ"ס שבריש פ' שני דתני', וזבחת כאשר ציותיך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה, שיש לפרשה בשתי פנים, הא' דנצטוה על הושט ועל הקנה היינו שהוא מקום השחיטה ואח"כ מפרש דרוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה הוא השיעור בכמות ולפי פי' זה מעיקרא באה ההלכה אלכתחלה חלה ואומרת לנו דאין צריך לכתחלה רק רוב אחד בעוף ורוב ב' בבהמה וא"כ מה דעביד טפי מהאי שיעורא הוי כמחתך ביד או ברגל, הפי' הב' שיש לפרש הא דנצטוה משה על הושט ועל הקנה היינו לשוחטן כולן בין בעוף ובין בבהמה והדר קאמר רוב אחד בעוף ורוב ב' בבהמה היינו שכשר בדיעבד ברוב של הסי', והנה רש"י ז"ל ס"ל כפי' הב' דצריך לשחוט לכתחלה גם בעוף כל הב' סימנין כולן וכיון דהכל צריך לשחיטה שפיר מבעי' לי' אי פוסל שהייה במיעט בתרא של סי' ב' ואף בעוף, דהא דסגי ברוב היינו משום דרובו חשיב ככולו אבל מינה מחרבא כיון דאיתה בתורת שחיטה א"כ אם שוהה במיעט בתרא פסול, ולפי"ז בסכין שאינו חד שחותך תמיד בלי הפסק מותר לשחוט מה"ת אף בבהמה ולא חשבינן מה ששוהה במיעט אחרון של סי' א' כשהיי' דהא אית בי' תורת שחיטה, ומה לי מיעט קמא או בתרא, אבל הר' אושיעה ס"ל כפי' הא' שיש לפרש בהלממ"ס זו, דלכתחלה סגי רוב א' בעוף ורוב ב' בבהמה, ולפי"ז נהפוך הוא דאם שהה ממש במיעט בתרא של סי' א' בעוף וסי' ב' בבהמה לית לן בה דהא מיעט אחרון אין עליו תורת שחיטה כלל והוי כחותך אחר השהיי' בבשר בעלמא, אבל לעומת זה אם שוהה בבהמה שיעור שהייה במיעט אחרון של סי' ראשון ע"י חיתוך לאט בסכין שאינו חד יש לדון בו מצד שהיי' מה"ט גופא דכיון דמיעט בתרא אין עליו תורת שחיטה אסור להשהות בשחיטתו שהרי צריך לשחוט הסי' הב' (ואע"ג דבכל שחיטה מעולה שבעולם ע"כ שוהה מעט בחיתוך מיעט אחרון בסי' הא' הרי מ"מ אינו שוהה שיעור שהיי' וא"א בענין אחר) ולפי"ז אין התחלה לקושי' הדרישה הנ"ל דהא דמצריכין לכתחלה בעוף ב' סימנים היינו משום דחיישינן לשיטת רש"י והרמב"ם ז"ל דלהרמב"ם