שביבי אש קמג

שם אתי' מרישי' של עולה, והקשו בתוס' דאמאי לא ילפינן מכל הקרבנות דדחו שבת ולא חיישינן שמא ימצא טריפה וחילל את השבת ותי' דאין יכול להוכיח משם דאיכא למימר דמספק נמי אמר רחמנא דלדחי שבת מצות קרבן כמו בפיקוח נפש דאין הולכין בו אחר הרוב, ונראה לרבנו נ"י לפרש כוונת התוס' וסברתם באופן זה, דבשלמא מעולה שפיר יליף כיון דהתורה צותה להקריב וחייב בה א"כ מספק לא מצי פטר נפשי' דשמא טריפה הוא ואי דאנוס הוא דהא אי אפשר לבדקו זה אינו דאנוס כמאן דעבד לא אמרינן כמבואר בש"ך ח"מ סי' כ"א בשם הירושלמי וע"כ דאזלינן בתר רובא אבל מקרבנות דדחו שבת ליכא למילף דאיכא למימר שהתורה התירה על הספק לשחוט כדי להביא קרבן שמא ימצא כשר ויעשה מצוה ואם נמצא טריפה פטור מאיסור שבת דאנוס הוא וכמאן דלא עביד חשבינן לי', ומה דיליף בגמ' ממכה אביו ואמו ומהורג את הנפש ומעדים זוממין, ולכאורה הכי נמי איכא למימר שהתורה התירה להרגם על הספק לקיים מה שנאמר ובערת הרע מקרבך, זה א"א לומר דהא והצילו העדה כתיב ואיך נהרוג על הספק וכן מה דיליף משחיטה עצמה דלא חיישינן שמא במקום נקב קשחיט, שגם התם ליכא למימר שהתורה התירה חזקת איסור שאינו זבוח לשיטת התוס' ולדעת רש"י איסור אבמה"ח כידוע ודו"ק כי זה נכון מאוד בדעת התוס'

ועפ"י דרך זה תירץ רבנו על נכון קושי' עצומה שהקשה לו חכם אחד, דאמאי מהדר הגמ' מעלמא למילף דאזלינן בקטן וקטנה בתר רובא, הלא הוי לי' למשדא בי' נרגא מני' ובי' למילף ממצות יבום גופא דעסיק בה, דדלמא לאו אחיו הוא מאב אלא מאם ונמצא פוגע באיסור אשת אח שלא במקום מצוה, ולפי האמור לק"מ דאיכא למימר דלעולם ספק הוי אלא שהתורה התירה אותו כדי לקיים מצות יבום כמש"כ התוס' גבי שחיטת קרבנות בשבת מה אמרת דנילף מן המצוה, זה אינו דאי לאו אחיו מאב הוא אין עליו מצוה כלל ודו"ק היטב כי בזה מיושבים הרבה קושיות כעין זו, הנמצאות באחרונים

במתני' דף י"ד ע"א השוחט בשבת וביוה"כ אעפ"י שמתחייב בנפשו שחיטתו כשרה, והקשו האחרונים ז"ל, דלמה לא אמרינן בי' כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ואפי' בשוגג תהא שחיטתו אסורה, ותי' המהרי"ט דהא דאמרינן שלא מהני היינו דוקא היכא שע"י שנאמר לא מהני נתקן הלאו ולא נעשה האיסור, אבל כאן אף אם נאמר דשחיטתו אסורה מ"מ חילל שבת במה ששחט שהרי הוציאה מידי אבמה"ח ותיקון מקרי וחייב ולא הועיל כלום במה שנאסרה שחיטתו, ועיין בשעה"מ פ"ג מה' גירושין, אבל עדיין קשה לפמש"כ התוס' שבת דף ק"ו ד"ה חוץ, בשם ר"ת ז"ל דהא דחשיב ליה לר"י בחובל וצריך לכלבו כמקלקל ופטור היינו לפי שאין התיקון בא באותו שעה שהוא חובל אלא לאחר מכאן ואחרי שעשה חבורה בא הדם, אבל בשוחט בשעת הקלקול בא לו התיקון שמוציאה מידי אבר מן החי לכן חייב שוחט בשבת, ולפי"ז הדרה קושיין לדוכתה דנימא שהשוחט בשבת שחיטתו פסולה ובשחיטה פסולה אינה יוצאת מידי אבמ"ה עד שתמות כידוע, וא"כ התיקון אינו בשעת השחיטה והוי מקלקל ופטור הלא כאן איכא למימר דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אעל"מ כי יתקן גם הלאו דיהא מקלקל וד"ל, ונראה