שביבי אש קמא

ביו"ד סי' כ"ז לתרץ קושי' התוס' שם על רש"י שהקשו דהא איסור אבמה"ח בלא"ה אזדו לי' ע"י המיתה ותי' הוא ז"ל דאם לא נשחטה כראוי הרי הבני מעיים אסורים משום אבמה"ח א"כ שפיר איכא חזקת איסור אבמה"ח אף לאחר מיתה, עיי"ש ולפי"ז נאמר דכל זה בכל ספק בשחיטה אבל בספק אי נשחט רוב הסימנים ליכא לאחר מיתא חזקת איסור אבמה"ח על הב"מ דאם לא נשחט הרוב אינם כדמנחי בדיקולא (לדידן דל"ל כר"ל ורק בנשחטו שני הסימנים הוא כדמנחי בדיקולי, ובעוף גם לר"ל כן הוא ודו"ק) ולכן לעיל על מימרא דר"ה דקאי על כל ספק בשחיטה דעלמא פרש"י חזקת איסור אבמה"ח אבל בהא דמר סבר דקאי על האי דינא דלא בדק בסימנים לא מצי לפרש חזקת איסור שהוא אבמה"ח אלא חזקת אינה שחוטה ודו"ק אבל אין זה דרכו של רבנו נ"י ולא אמרו אלא לחדודי בעלמא אבל האמת אהוב מכל ואומר רבנו נ"י דרש"י ז"ל דרך בשיטת הרשב"א ז"ל כאן וביבמות דף ל' ע"ב שסובר דכל ענין החזקה הוא שאמרינן דלא נעשה השתנות ולא נתחדש שום מעשה או עכ"פ לא מעשה חשובה המכשרת או מטהרת שהוא מעשה גדולה, אבל שם האיסור לא איכפת לן אם הוא אותו האיסור או נשתנה שמו מאיסור לאיסור כיון דעיקר אצלנו הסיבה שלא לחדש סיבה חדשה. ולכן כוונת רש"י דמחזקינן מאיסור אבמה"ח לאיסור נבלה משום דאוקמינן את הבע"ח בחזקת שלא נעשה מעשה השחיטה ולכן כתב רש"י ז"ל על מר סדר דמוקמינן לה בחזקת שלא נשחטה ורצה לתרץ בזה מה דקשה טובא לכאורה דהא כמו דאית להאי בהמה חזקת איסור כמו כן יש לה חזקת טהרה ואם נתנבלה בשחיטה הרי יצאתה מחזקת טהרה ולמה לא נעמידנו על חזקת טהרה כמו שמעמידין אותה בחזקת איסור ולכן הסביר לן רש"י דאנו מחזיקין רק שלא נעשה מעשה המכשרת ושם החזקה לא איכפת לן ולכן חזקת טהרה א"א להחזיק רק אם נאמר דנעשה מעשה השחיטה כהוגן וזה סיבה חדשה אשר לא אמרינן

אולם התוס' שם בביצה החולקים על רש"י סוברים דענין חזקה הוא דמחזקינן השם של איסור או היתר וכדומה ולא הסיבה ולכן כאשר פירשו שם דהחזקה הוא דאינה זבוחה אין כוונתם כרש"י דהכא דחזקה שלא נעשה מעשה הזביחה אלא דאיכא שם איסור אינה זבוחה על הבע"ח משום עשה דוזבחת ולכן הביא הקרא דוזבחת ואכלת עיי"ש והתוס' סברו דכדי לקיים חזקת שם חוששין שנעשה סיבה חדשה כאשר מבואר ממקומות רבות ולדוגמא נציין תוס' לקמן י"א ע"ב ד"ה לר"מ שכתבו דלעומת חיקה שלא ילדה יש חזקה שאין הוולד קדוש בבכורה במעי אמו, הרי דכאן מחדשין סיבה חדשה לומר שהאם ילדה מכבר כדי לקיים חזקת אינו קדוש בבכורה אשר לה סיבה אחרת דהיינו שלא הי' פטר רחם, הרי דפליגו רש"י ותוס' אי מחזקינן השם אפילו ע"י סיבה חדשה או מחזקינן שלא נשתנה וזה ברור

ומן התימא לפי"ז על האחרונים החוו"ד והחת"ס זצ"ל שכולם השיגו על הפלתי שבסי' ל"ג שכתב דספק נקובת הוושט הוה ספק בשחיטה ודחו דבריו באמרם דכאן שנעשה מעשה השחיטה כהוגן אדרבה הי' לבהמה זו חזקה שאם תשחט שתהא כשרה ואיך נחדש ספק בשחיטה ע"י חשש נק"הוו, ופלא שלא הרגישו דדבר זה תלוי בפלוגתת רש"י ותוס' ודבריהם צדקו לרש"י ולרשב"א