שביבי אש קמ

ולכן קאמר דרבא דוקא במומר דדש בי' בעי בדיקת סכין דאם לא דש ניהו דחשוד הוא לתאבון אבל ליתן לאחרים אין כאן לתאבון ולמה יעבור על חנם אלפני עור ולכן אפילו מומר לחמור מותר בלי בדיקות סכין, כי ניהו דחשוד לנבלות אבל אינו מומר לנבלות כי חשוד לחמור חשוד לקל אמרינן אבל מומר לחמור מומר לקל לא אמרינן ולכן מומר לדבר אחר אפי' לחמור לא בעי בדיקת סכין, ועיין בספר יריעות שלמה בבית יד שלו שנחית לכל זה מדעתא דנפשי' ולא הרגיש כי הדברים מבוארים כאן ברא"ש בשתי מלות אלו "דדש בי'" שהוסיף במתק לשונו הזהב ודו"ק

דף ח' ע"א סכין של ע"ז אסור לשחוט מסוכנת דהוי מתקן והקשו האחרונים ז"ל הא מצות לאו ליהנות נתנו, ונראה לרבנו נ"י דלק"מ דהא גם הנחירה במסוכנת תיקון מקרי דבלא זה היתה מתה ואינה ראוי' אפי' לנכרים דלא זבני נבילה וא"כ כששוחט אותה נהנה במה שתיקנה לנכרים, וזה פשוט מאוד ועיין בפ"תש יו"ד סי' י' אות א' שהביא כן בשם פני ארי' דאף לנחור מסוכנת בסכין של ע"ז אסור ודו"ק

דף ט' ע"א גמ' לא בדק בסימנים מאי וכו' במתניתא תנא נבלה ומטמא במשא והקשה הר"י כאן ובפרמ"ג סי' ב' לפי מה שהקשה הרשב"א דאיך סגי בדיקת סכין במומר דהא עדיין יש לחוש דלא שחט רוב הסימנים דע"ז לא מהני מה שהוא מומחה ותי' דאנן אמרינן מסתמא בדק בסימנים ואם נמצא שלא נשחטו יגמור השחיטה תוך שיעור שיהה, והקשה הפרמ"ג לפי"ז הא אנן פסקינן דשיעור שיהה במשהו וא"כ איך נפסוק הך דינא דמומר בודק סכין ונותן לו. ונדחק מאוד, ונראה לרבנו נ"י לתרץ את זאת ע"פ דברי הרשב"א בכאן דאעפ"י דרוב פעמים שוחט את הרוב מ"מ בלא בדק בסימנים נבלה הוה משום דהוה רובא דתלי' במעשה דלא מקרי רוב, ולפי"ז הא תינח בשוחט עצמו שלא בדק צריך לחוש שלא שחט הרוב אבל אנן דחזינן הרוב שחוט לפנינו מה תאמר שמא לא שחט המומר האי רובא בב"א רק השלימו אח"כ הא ע"ז שפיר מהני רוב פעמים שוחט שפיר הרוב בב"א כיון דבכוב"כ המעשה נעשה לפנינו, ויש להקשות עוד על ברכת השחיטה לדידן דלא גמרינן השחיטה אח"כ משום חשש שיהה איך מברכין על השחיטה תחלה שמא לא ישחט רובא ויפסול השחיטה והי' לן לברך אחר השחיטה כמו בטבילה, אבל גם זאת יש ליישב כנ"ל דהא דלא סמכינן ארוב פעמים שוחט הרוב הוא כסברת הרשב"א מטעם חזקה שלא נעשה מעשה, והנה ידוע דחזקה לא אמרינן אלהבא רק אלשעבר ולכן קודם השחיטה שפיר סמכינן שישחוט הרוב רק אחר השחיטה אנו מספקים אי נשחט רובא וכמו דאמרינן שמא ימות חיישינן שמא מת לא חיישינן דאלהבא ליכא חזקה ודו"ק

שם ברש"י ד"ה בהמה בחייה בחזקת איסור כתב שהרי אסורה משום אבמה"ח וכו' ובד"ה מר סבר כתב בחזקת איסור הראשון עומדת שלא היתה שחוטה וכיון דבחזקת שאינה שחוטה מוקמית לה וכו' עכ"ל, שני דיבורים אלו נראו כסותרים, דלעיל אמר דחזקת איסור הוה אבמה"ח ולמטה מני' ובי' כתב דהחזקה הוא חזקה שלא נשחטה הוא אינה זבוחה וזה כדעת התוס' בביצה דף כ"ה, ולחדודי אמר רבנו נ"י ליישב את זאת ע"פ מה שכתב בהגהות רעק"א זצ"ל