שביבי אש קלט

סכין לא משום דמיטרח לא טרח, והנה הרמב"ם בפ"ד מה' שחיטה פסק דאפי' מומר לאחד משאר עבירות צריך בדיקת סכין ותמהו עליו למה צריך בדיקת סכין והא מומר לד"א לא הוה מומר לכל התורה, ונראה לרבנו נ"י ליישב דהנה על הא דאמר מטרח לא טרח פרש"י דאינו מחזיר להחליף את הסכין או לתקנו ולכאורה קשה והא בברייתא דחמצן של ע"ע שמביא מבואר דגם מטרח טרח להחליף את החמץ והריטב"א ז"ל הרגיש בזה ומתרץ בדוחק לחלק בין הטרחות עיי"ש, אולם הרמב"ם ז"ל דרך דרך אחרת בהאי מטרח לא טרח שאמרו כי הוא ז"ל מפרש דאינו מטריח לבדוק עיי"ש, וכוונתו מבוארת דבדיקת הסכין צריכה כוונת הלב ודקדוק יפה לבדוק אבשרא ואטיפרא ואתלת רוחתא והאי מומר לא ידקדק כל כך ומקלו יגיד לו שהסכין יפה הוא אבל אם באמת ימצאהו פגום יתקנהו או יחלפהו ביפה כי טרחא כל דהוא כזו מטריח כמו בחמץ שמטריח להחליף ולפי"ז יפה פסק דגם מומר לשאר עבירות צריך בדיקת סכין כי גם הוא קל בדעתו וניהו דאינו חשוד על ודאי איסור אחר אבל חשוד הוא שלא ידקדק כראוי בשום איסור ולכן שפיר צריך בדיקת סכין, והא דנקט רבא דוקא מומר לנבלות משום דאתא להשמיענו דאפי' מומר לנבלות סגי בבדיקת סכין ולא אמרינן דש בי' כהתירא דמי' לי' ודו"ק

הרא"ש ז"ל שם כתב וז"ל והלכתא בהך כרבא וכו' אבל מומר לעבירה אחרת מסקינן לקמן דף ה' דעבריין לד"א לא הוי עבריין לכה"ת חוץ ממומר לנסך היין ולחלל שבתות ולא בעי בדיקת סכין, דדוקא מומר לאותו דבר דדש בי' הוא דקאמר רבא דבעי בדיקת סכין וכו' עכ"ל הנה לפום רהיטא מה שכ' הרא"ש ז"ל דמשום דדש בי' בעי רבא בדיקת סכין הוא לפלא והא רבא לית לי' סברת דש בי' כהתירא דמי' ולא עוד דבמומר לאותו דבר למה לן סברת דש בי' להצריך בדיקת סכין דהא אמרו מטרח לא טרח ואוכל לתאבון נבלות אם אין לו סכין יפה, אבל הנראה לרבנו נ"י דדבר גדול דיבר כאן רבנו הרא"ש ז"ל, דהנה מהא דנקט רבא מומר ולא נקט חשוד לנבלות דייק הרא"ש דדוקא מומר צריך בדיקת סכין אבל חשוד אפי' לאותו דבר אין צריך בדיקת סכין, והטעם משום דכאן מיירי ששוחט לאחרים בחכם בלא שום תועלת וא"כ ניהו דלעצמו חשוד לנבלות לתאבון אבל להאכיל לאחרים ולעבור אלפני עור בלא שום תועלת אינו חשוד לכן אם ימצא סכינו פגום אינו חשוד שישחוט בו לאחרים אבל במומר לאכול נבלות דדש בי' וכהתירא דמי' לי' נותן גם לאחרים כיון דלא חשוב אצלו לעבירה לאכול לתאבון א"כ גם לאותו שנותן הוה בעיניו כהתירא ומה שאמרו דרבא לית לי' דש בי' כהתירא דאם היה סובר כן גם בדיקת סכין לא מהני משום דלא יזהר מלשחוט שחיטה הוגנת אף דאין בה טורח, הכוונה כך הוא דרבא סובר דניהו דהוא דש לאכול לתאבון וחשוב לי' כהתירא לאכול נבלות לתאבון אבל אינו דש לאכול שלא לתאבון וזה אינו כהתירא בעיניו, ולכן מותר ליתן לו לשחוט בסכין בדוק משום דלשחוט בלא זהירות אינו דש כי אין זה לתאבון ואינו דש רק בלתאבון

והנה הרא"ש קאמר דמומר לשאר עבירות חוץ מע"ז וחילול שבת דינו כמומר לשאר עבירות דאינו מומר לנבלות, וקשה לי' הא תינח בעבירות שקילו מנבלות אבל עבירה החמורה מנבלות הלא חשוד לחמור חשוד לקל ממנו,