שביבי אש יד

מה שנמנעת ולשוחטו היה רק "ממני" מפני פחד הדר גאונו ולולא כן לא היה מעצור לרוחך מעשות מעשה, ודו"ק, לס' חיי שרה

ויהיו חיי שרה וכו' רש"י ז"ל לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל וכו' ובת כ' כבת ז' ליופי ורבים תמהו היפה בנשים יתר שאת לה בחן ויופי בהיותה בת עשרים מהיותה בת שבעה, ונראה לרבינו כי כבר כתבו חכמי הטבע כי היופי המופלגת ביותר עד שמשתומם האדם עליה כמשתומם על חידוש היוצא מגדר הטבע אינה מעוררת התאוה כי חושיו והרגשותיו נלכדו בראיה נפלאה הלזו עד שלא נשאר לו פנאי ומקום להרהורי תאוה גשמיי

, והנה שרה אמנו היתה מאותה היפיפיות המופלגות ביופי ביתר שאת עיין במגילה דף כ"ב ובמהרש"א שם ר והנה אברהם אבינו לא השיג גודל הפלגת היופי של אשת חיקו וחשש ואמר "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את והי' כי יראו אותך המצריים ואמרו אשתי זאת והרגו אותי ואותך יחיו" אבל התורה סיפרה לנו כבא אברהם מצרימה "ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאוד" ר"ל לא כמו שחשב אברהם שהיא אשה יפת תואר בינונית אשר עליה יש לחוש שכל רואיה יתאוו לה רק האשה יפה מאוד מופלגת ביופי לא כדרך שאר נשים היפות ולכן לא ענו דבר רק השתכלו ביפיה המופלגה וסיפרה לנו חידוש יותר "ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה" ר"ל כי גם שרי פרעה לא התאוו לה מחמת הפלגת יפיה רק הללוהו אותה אל פרעה כפרש"י ז"ל הללוה ביניהם לומר הגונה זו למלך וידוע כי המלך הי' בעיניהם מבני אלקים יוצא מגדר ילוד אשה וכאשר אמר פרעה לי יאורי ואני עשותני ואמרו השרים כי אשה כזו אינה מיועדת רק למלך איש אלקים אבל לא לילודי אשה כמנו וזה שהעידתה התורה עליה בת כ' כבת ז' ליופי כמו שבת ז' אינה מעוררת תאוה חומריית באדם כך היא כשהיתה כ' לא עוררה התאוה מחמת גודל הפלגת יופיה, ודו"ק

ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו וילך וכל טוב אדוניו בידו ויקם וילך אל ארם נהרים: יש לשאול למה כתב שני פעמים וילך, ונראה לרבינו כ"י לפרש ע"פ מה שאמרו שקפצה לא הארץ ובטח השתמש בשם משמות הקדושים, והנה כאשר הדין כי אין מורין הלכה בפני רבו כן אין להשתמש בשמות לפני רבו והשל"ה ז"ל כתב כי טוב בחולם היא כינוי לתורה שבנגלה וטוב במלופם לתורה ע"ד נסתר, וז"ש ויקח העבד וכו' וילך: כדרך כל הולכי דרכים ואף כי כל טוב אדוניו בידו שגם סתרי תורה מסר לו אדוניו והי' לאל ידו להזכיר את השם בעודינו עומד לפני אברהם רבו, לא כן עשה, אלא הלך מאתו כאיש נוסע לפי תומו ויהי כי הרחיק ממנו, "ויקם וילך": בקומה זקופה והזכיר את השם ומיד היה שם. ועיין עוד בזה לפנינו על פסוק ואבא היום אל העין, ודו"ק

ואמר אל אדוני אלי לא תלך האשה אחרי: רש"י אלי כתיב בת היתה לו לאליעזר וכו' אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור ואין ארור מדבק בברוך, בזה יש לשאול הרבה, א' הלא זאת היה לו לרמז לאברהם בדברו אתו שיש לו בת כדי להתחתן עמו, ומאי בעי הכא בזה בבית לבן צ ב' מאין