שביבי אש קלז

אמקודשת דקול ושוברו עמו דנוכל לומר דקול גירושין לחודא באמת לא הוי קול אבל שובר לקול הקדום מיהא הוי אבל אם נאמר דקול גירושין הוא ענין בפ"ע אז קושי' הירושלמי במקומה עומדת, ולפי"ז הכל על מקומו יבא בשלום דהירושלמי בתחלה קודם שאמר שם ר"י דנבדק השם ונמצא מפי נשים בטל הי' סובר דלא מבטלינן קלא וא"כ ל"ק על המתני' קושי' הגמ' דילן ואסרינן לה אגברא, דהא נוכל לתרץ כקושי' המהרש"א דתצא משני כמ"ש לעיל דף פ"א אליבא דשמואל דסבר לא מבטלינן קלא וא"כ הוי האי יצא עלי' קול מגורשת ענין בפ"ע ושפיר פריך וכי אית נרות דולקות וע"ז אמר שם ר"י דנבדק השם מפי נשים ומפי קטנים בטל השם ר"ל דמבטלינן קלא ולפי"ז לא נוכל לתרץ מתני' דתצא משני דהא למ"ד מבטלינן אית לי' שיטת הי"מ וליכא חילוק בין ראשון לשני כנ"ל וע"כ צ"ל דמגורשת קאי אמקודשת וכתי' הגמרא דילן וא"כ קושי' הירושלמי וכי אית נרות דולקות בגירושין לאו קושי' הוא דלהא שיהיו שובר לקול הקידושין לא צריך כרות דולקות, ודו"ק ודפח"ח. מסכת חולין

דף ב' הכל שוחטין חוץ מחשו"ק שמא יקלקלו שם בתוס', בגמ' דייק מדקתני שמא יקלקלו ולא קתני שמא קלקל ש"מ שאין מוסרין להן חולין לכתחלה וקשה דהא מסיפא שמעינן לה, וכלן ששחטו ואחרים רואין דוקא בדיעבד, ול"ל דלהכי נקט לשון דיעבד משום טמא במוקדשין דהא רבא הוא דדייק שמא קלקלו ולרבא לא קאי האי וכולן ששחטו אלא אחשו"ק, והנה בראשית ההשקפה עלה בדעת רבנו נ"י לומר דהתוס' סברו כי יותר יש להחמיר בגדול איכו מומחה מבחשו"ק, דבגדול אפשר שלא ידקדקו הרואין היטב, אבל בחשו"ק מסתמא ישגיחו יותר לכן קתני גבייהו שמא "יקלקלו" למידק שגם להם אין מוסרין לכתחלה, ושוב מצא זאת בפלתי סי' א' ובהגהות רעק"א ליו"ד, אולם אחרי העיון נראה לרבנו נ"י כי מעולם לא עלה זאת על דעת התוס' ואם הי' כוונתם לזה היו מפרשים סברתם זאת

אבל דעת שפתותיהם ברור מללו דהנה לאותן האוקמתית בגמ' דהאי וכולן קאי או אטמא במוקדשין או אאינן מומחים, הרבותא דמתני' חומרא הוא דאשמעינן דדוקא בד בדיעבד כשרה אבל אין לומר דאשמעינן קולא דבדיעבד כשר דזה פשיטא הוי דאם אחרים רואין ומעידין דהן נאמנין דכי גרע מכל איסורין שבתורה דעא"נ, א"ו הרבותא הוא דאף בדיעבד אסור באין אח"ר וליתא קמן דנישיילי', משא"כ בחשו"ק הוי הרבותא לקולא דאשמעינן דשחיטת חולין לא בעי כוונה ולאפוקי מחכמים דר"נ לקמן י"ב ע"ב, אבל בונה דקתני דבעינן אח"ר ליכא רבותא דהא מרישא שמעינן לה דקתני שמא יקלקלו וא"כ פשיטא דבעינן אח"ר דאל"כ הוי עכ"פ ספק בשחיטה ולהחמיר ולפי"ז אי האי וכולן קאי רק אחשו"ק בלחוד מוכח שפיר שאף באח"ר אמ"ל לכתחלה כיון דהרבותא הוי לקולא ה"ל לאשמעינן דאף לכתחלה שוחטין ולמה נקט בדיעבד, משא"כ אם נאמר דקאי גם אטב"מ וא"מ א"כ הוי גבייהו הרבותא לחומרא דבעי אח"ר וא"כ איכא למימר דאפי' לכתחלה נמי, והאי דנקט לשון דיעבד כדי להשמיענו