שביבי אש קלו

נישואין, ואמאי לא משני גם כאן דמגורשת לענין שתצא משני והניחו בצ"ע, ונראה לרבנו נ"י לישב עפ"י דרך חידוד דהנה הירושלמי כאן הובא ג"כ ברשב"א הקשה וכי אית בגירושין נרות דולקות, אלא הכא בני אדם משיחין והכא ב"א משיחין, ואח"כ אמר שם זעירי בשם ר"י נבדק השם מפי נשים ומפי קטנים בטל השם, וכתב הרשב"א ז"ל דנראה שהירושלמי חולק עם גמ' דילן, וכדי לעשות שלום בין שני התלמודים נראה לרבנו נ"י לומר, דהנה היש מפרשים בתוס' ביבמות צ"ב ע"א סברו דקלא דבתר נשואין היינו דוקא שיצא אחר נישואין איזה ענין שהי' קודם לכן כגון שהיתה גרושה או זונה דוקא בכה"ג לא חיישי' משום דאמרינן דודאי הבעל דייק ונסיב ומסתמא הקול שקר הוא, אבל אם יצא ה הקול על ענין שנעשה אחר נישואין אז ודאי חיישינן ודחו שם התוס' את שיטתם מגמ' ד' פ"א דשם מוכח דביצא קול פלוני כהן גירש את אשתו דהוי קלא דבתר נישואין ולא חיישינן, והנה יש לדקדק שם בגמ' דפריך תחלה מאי והדבר צריך בדיקה והא נהרדעא אתרי' דשמואל הוא ולא מבטלינן קלא ואח"כ פריך את אמרת תצא והא אר"א כל קלא וכו', שהרי הי' לו לפרוך על ריש דבריו שאמר תצא שהוא קושי' עצומה יותר ואח"כ ישאל מאי והדבר צריך בדיקה, ולמה מהפך הש"ס את הסדר, והנה י"ל דסברת הי"מ תלי' בפלוגתא דרב ושמואל דלמ"ד מבטלינן קלא מה שאנו חוששין לקלא הוי מפני שהוא באמת ספק אצלינו, ולא מפני חשש לעז כמש"כ הרמב"ם ז"ל פ"י מה' אישות דהרי היא בחזקת ספק מקודשת וע"כ כשנתברר אח"כ שהקול שקר מבטלינן ליה ואז שפיר י"ל כי"מ דלקלא דבתר נישואין ל"ח מפני שיש לנו הוכחה ששקר הוא וללעז לא חיישינן ולהיפך אם יצא אחר נשואין שפיר מוציאין אותה מתחתיו כי איכא ספק אצל הב"ד ולא חשש לעז בעלמא, אבל למ"ד לא מבטלינן קלא אפי' חזרו אותן עדים ואמרו ששקר הוא מפני חשש לעז, ע"כ ל"ל כסברתם דהא החשש לעז גם בקלא דקודם נשואין במקומה עומדת כמובן, אלא טעמא דלא חיישינן לקלא דבתר נשואין משום דלא אלים האי חשש לעז להוציא על ידו אשה מתחת בעלה, וא"כ ליכא חילוק בין שיצא הקול על ענין שהי' קודם נשואין או לא"נ דבין כך וב"כ לא תצא מבעלה עבור הקול, והנה לפי דעת הי"מ ליכא שום סברה לומר שתצא משני דהא כיון דלא חיישינן לקלא דבתר נשואין מה לי מראשון או משני אבל לשיטת התוס' יכולני לומר מראשון לא תצא מפני חשש לעז אבל משני דגבי' הוי קלא דק"נ תצא ולפי"ז ניחא דקודם שידע הש"ס דשמואל ס"ל דלא מבטלינן קלא לא הי' יכול להקשות, והא אר"א כל קלא וכו' דהא למ"ד מבטלינן נוכל לומר כסברת הי"מ וא"כ ליכא כאן קלא דבתר נשואין אבל לאחר שחידש לן דשמואל ס"ל דלא מבטלינן קלא א"כ שוב ליכא חילוק בין קול של אחר נשואין לקול של ק"נ ושפיר הקשה והא הוי קלא דב"נ וע"ז מתרץ דתצא משני דכיון דכל מה דלא חיישינן הוי מפני שאין מוציאין אשה מתחת בעלה ולא מפני שהקול שקר וא"כ שפיר תצא משני, ולפי"ז מיושבת קושי' המהרש"א והלח"מ שהרי כאן קיימינן אליבא דהלכתא כרב דמבטלינן קלא וא"כ ממילא ל"ל תצא משני דהא למ"ד מבטלינן קלא הוי הטעם כסברת הי"מ דהקול שקר ואין חילוק בין ראשון לשני כנ"ל, והנה קושי' הירושלמי וכי אית בגירושין כרות דולקות לאו קושי' הוא לכאורה לפי גמ' דילן דמגורשת קאי