שביבי אש קלד

כי קושייתם עצומה מאוד ועוד יותר למעיין בדבריהם ב"ק נ"ו ע"ב ד"ה פשיטא דשם הוכיחו דיש דברים שגזלן פטור ושומר חייב ובתוך הדברים כתבו דודאי בשומר ליכא חילוק בין הכחשה דהדרה או לא דכל שנעשה בפשיעת שמירה חייב עליו משא"כ בגזלן דלא נעשה שומר והכל תלוי בשינוי דאם נשתנה הגזלה עד שקנאה חייב לשלמה מצד והשיב את הגזלה ואם לא נשתנה כ"כ עד שקנאה אומר לו הש"ל ועל הנזק אינו חייב עיי"ש, וא"כ במזיק ודאי שהדין כן כל שהזיק בידים היזק גמור כגון שהכחיש בהמת חבירו ודאי חייב על היזקו, וחזקי' לא אמר אלא דהיזק שא"נ הוי היזק גמור כמו ניכר אבל לא שיהא שינוי לקנות בכך, והרי חזינן דהכחשה דהדרה דלא הוי שינוי מ"מ הזיקא דמנכרא הוי', ועיין בתוס' ב"ק ד' ע"א ע"ב ד"ה איסורי הנאה שכתבו דשחיטת פורתא של הסימנים לא חשוב שינוי לקנות בכך עיי"ש, וזה פשיטא דאם ניקב בהמת חבירו בוושטה או בריאה שלה שחייב בנזקה מן התורה דחשוב היזק ניכר ומ"מ בגזלן אם נעשה אצלו טריפה אומר לו הש"ל, הרי דהיזק ניכר ושינוי לקנות שני ענינים המה ואיך דימה אותם הש"ס זל"ז להקשות בתיובתא על חזקי' אכן לפי האמור למעלה ניחא טובא דחזקי' ע"כ ס"ל אה"נ לית להו בעלים כיון דאיסורי חפצא הן וההיזק שבהם הוי כהיזק בגוף החפץ והרי יצאו מרשותו והנה הא דגזלן מצי אמר הש"ל היינו דוקא בחפץ שהוא ברשות הבעלים עדיין דאם אינו ברשות הבעלים הגם שהגזלן עוד לא קנאם לא מצי אמר הש"ל, כי לא בקנין הגזלן הדבר תלוי אלא בקנין הבעלים אם חדל קנינם שיצא מרשותם או לא ואם יצא מרשותו שוב לא מצי אמר לו הרי שלך לפניך דהא תו לא הוי שלו וכן כתב בפי' בקצה"ח סוף סי' ת"ו עיי"ש וא"כ מתרומה ונטמאת באמת לא מקשה הגמ' מידי דניהו דהוי כהיזק והפסד דמנכר אבל עדיין דין ממון אית בי' והוה ברשות בעלים אבל מגזל חמץ ועעה"פ פריך שפיר דניהו דהגזלן לא קנה אותו דליכא כאן שינוי בגוף החמץ אבל כיון דאיכא כאן הפסד בגוף החמץ וההפסד גדול כ"כ עד דלא שוה מידי א"כ שוב אין לו בעלים ואיך יאמר הש"ל כיון דתו לא הוי שלו דנאסר בהנאה ולית ליה בעלים ודו"ק היטב בדברים אלו כי על אדני האמת הוטבעו אף שהם נגד דעת התוס' וגם לשון הרמב"ם אין מורה כן מ"מ נכרין דברי אמת וראוין למי שאמרם– ועיין לעיל בפסחים דף ו' ד"ה וכי משכחת מה שכתבנו בזה עיי"ש, ומה מאוד נתיישב בזה קושי' התוס' ד"ה מנסך שהקשו דאיך פליג שמואל אדר"י דמשעת הגבהה קני ומתחייב בנפשי' לא הוי עד שעת ניסוך ולפי האמור י"ל דרב ושמואל אזלי בזה לשיטתייהו דהנה בחולין דף מ"א מוקי להא דמנסך בדאית ליה שותפות בגווה דאל"כ לא מצי אוסר וכתבו שם בתוס' דלפי"ז האי מנסך ג"כ מערב הוא אלא דאשמעינן דלא אמרינן קלבד"מ דמשעת הגבהה הוא דקני' והנה ידוע דפליגו רב ושמואל במערב יין ביין של נסך דלרב אסור בהנאה ולשמואל שרי והנה כמו דאליבא דחזקי' לא מצי אמר באה"נ הש"ל כמו כן לר"י בהיזק בידים מאחר דעשאוהו חכמים כהיזק ניכר והוי לי' כמי שאין לו בעלים וחייב בתשלומי נזקו ממילא דלא מצי אומר הש"ל הגם שפטור על הנזק מצד קלבדר"מ כמש"כ התוס' כאן בסוף ד"ה מנסך, ולפי"ז נאמר דרב ושמואל לשיטתם אזלו דלרב דבמערב נאסר בהנאה וממילא דלית לי' בעלים לא מצי אמר הש"ל ושפיר חייב אבל