שביבי אש קל

איזה סיבה אחרת ג"כ תלוי בפלוגתא הנ"ל אי חייב לשלם או לא, אולם המהרש"ל שהביא הש"ך בחו"מ סי' שפ"ו סק"ח לא כן עמדו שהוא ז"ל כתב שאעפ"י דבדוחף מטבע בידים בעינן השבה מעלי' מ"מ די במה שמשלם לניזק שכר בר אמוראה ואינו חייב לטפל בה יותר והש"ך שם חולק עליו ואומר כי ודאי השבה מעלי' בעינן כמו בגזלן עיי"ש, ורבנו נ"י התפלא מאד על שיטת המהרש"ל יען מדבריו נראה שהי' סובר דמשום דשקלי' בידים חייב על הגרמא בנזקין שעשה וזה ליתא דלעולם על הגרמא פטור רק חייב להחזיר לרשות מה שהוציא מרשות ואיך אפשר לומר שאינו מחויב לטפל בהשבה רק לתן שכר בר אמוראה והא על האי שכר פטור דהוי רק גורם ואי לא מחייב לטפל להשיבה לרשות בעלים לא מחייב מידי, אלא דהמהרש"ל ז"ל מביא ראי' לדבריו מתוס' (ב"ק ק"א ע"א ד"ה הא מנחי קמך) שכתבו וז"ל "ומ"מ אגרא בעי למיתב למשקל להו דכיון דאתי לידי' בעי למיעבד השבה כדאמר לעיל גבי זורק מטבע" עכ"ל ובש"ך שם דחה ראייתו ואומר דבתוס' לאו דוקא קאמרי אלא סתמא דמלתא לא איכפת לי' האי טורח אבל אם באמת מקפיד צריך השבה מעלי', אמנם אומר רבנו נ"י כי הש"ך במחכ"ת לא ירד לסוף דעת המהרש"ל, ולפי דעתו הי' לו לתמוה טובא על המהרש"ל דאיך מצי סובר דהתוס' דוקא אגרא קאמרו והא התם בגזלן גמור מיירי ובזה ודאי גם המהרש"ל מודה שצריך דוקא השבת החפץ לרשותו אכן באמת הוכחת המהרש"ל כראי מוצקת ודינו תלוי במה שהסברנו למעלה דאם נאמר דחיוב השבה הוא מצד שהוציא המטבע מרשות הבעלים ולא מצד הנזק דהוי רק גרמא אז ודאי צריך השבת החפץ דייקי דאם לא הי' צריך השבת החפץ גם אגרא דאמורא לא בעי למיתב דהוי רק גרמא, אבל אם כאמר דמחמת שהגביהו להזיק מחייבינן לי' גם אגרמא וכאשר כן סובר גם המחבר בעל אמרי נועם, אז בעינן פרעון הנזק וממילא דסגי באגרא כבכל מזיק דעלמא דטיפל הנבלה על הבעלים כדילפינן מקרא דוהמת יהי' לו, לו לניזק, ומעתה יפה הביא המהרש"ל ראי' לדבריו דכל המגבי' צריך לשלם הנזק ממה שכ' התוס' התם בגזל צבע וצבע בו צמרו דצריך לשלם אגרא כמו בהשליך מטבעת חבירו לים ואי כדעת האומרים דשם בעי השבה ממש משום הוצאת רשות א"כ אינו דומה לכאן שהרי הכא משיב לו השבה מעלי' שמניח הצמר לפניו בביתו וברשותו ואומר לו הא מנח קמך טול צבעך ועשה מה שעליו לעשות מצד והשיב את הגזילה ואי דצריך אגרא להפרידו מן הצמר והגזלן גרם לו זאת הלא זה הוי גרמא בעלמא ופטור ושאני התם במטבע שצריך להחזירה למקום שלקחה משם ואם הי' יכול להניח הים בחצירו באמת לא הי' חייב להוציא המטבע מן המים, וכיון דהתוס' לא חלקו בזה ע"כ דס"ל דלאו מצד הוצאת רשות חייב במטבע אלא מצד תשלומי נזק ולכן גם כאן בגזל צבע ניהו דמצד גזלן הי' יוצא אם הי' מניח את הצמר לפני הנגזל אבל מצד מזיק עדיין חייב כיון דשקלי' בידים חייב גם על גרמא שגרם לו, ונסתרים המה דרכי הש"ך בזה, אולם שיטתו קיימת דכל החיוב החיוב הוי מצד השבה לרשות וממילא דחייב בהשבת החפץ דוקא ודלא כמהרש"ל ודלא כדעת התוס' הנ"ל אשר באמת המה תמוהין מאוד כי לפי מה שבארנו באמת התם הסוגי' אתי' כפשוטה דמצי אמר לי' הא מנח קמך שקול צבעך ולא צריך לשלם לו אגרא להפרידה מן הצמר.