שביבי אש קכה

מסכת גיטין

בסוגי' דשמא יחפה דף י"ב ע"א מתני' נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ור"ש מכשיר וכו', חוץ מגיטי נשים ופי' רש"י דלאו לגוביינא עבידי והקשה המהר"ם שיף הא בגמ' מפ' דר"ש ס"ל כיון שנתן עיניו לגרשה אין לבעל פירות ומשום הכי בדין תטרוף מלקוחות מזמן הכתוב בגט ואיך כתב רש"י דגיטי נשים לאו לגוביינא עבידי וכמו כן קשה על פי' המשניות להרמב"ם ז"ל שכתב ג"כ קרוב לדברים אלו דר"ש מכשיר משום דלא שכיח שיתחדש בין יום ללילה שתזנה כי העיקור של תיקון הזמן הוא משום ב"א עיי"ש, ונ' לרבנו נ"י לומר בדבר חדש דהנה התוס' שם בד"ה נכתב ביום כתבו לר"י פסול משום ב"א ולר"ל משום פירות שתטרוף לקוחות שלא כדין ועיין במהרש"א ובמהר"ם שיף שכתבו שלכך הוצרכו התוס' לפ' זאת משום דעיקר תקון זמן לר"ל הוא כדי שלא תפסיד האשה ונכתב ביום ונחתם בלילה פסול מטעם שלא יפסידו הלקוחות, אמנם קשה למה כתבו דלר"י הטעם משום שמא יחפה הא זה הוא הטעם עצמו של עיקר התקנה אליבי', אבל כד דייקינן טובא השמיענו בזה לר"י דלכאורה גם לדידי' יש לפסול במתני' מטעם טירוף לקוחות כיון דס"ל יש לבעל פירות עד שעת נתינה וא"כ יותר יפסידו לר"י ממה שיפסידו לר"ל דהוא רק עד שעת חתימה, אכן כבר כתבו התוס' לקמן ד"ה עד שעת נתינה דכיון דמסרו בעדי מסירה איכא קלא ויאמרו הלקוחות אייתי ראי' אימת מטי גיטא לידך ולזה כיונו התוס' כאן דלר"י לא פסול רק מטעם שמא יחפה ולא מטעם אחר כיון דלענין פירות איכא קלא, אמנם סברה זו לא ידענא עד סוף הסוגי' שתי' בגמרא דגיטין הבאים ממדינת הים יש להם קול ומשם למדו התוס' ע"ד נחות דרגא דעכ"פ לענין פירי איכא קלא אף בנמסר מיד הבעל (ועיין ברא"ש דהוא לא חלק בין נמסר מיד ליד או ע"י שליח ועיין שם בקרבן נתנאל) ולפי"ז י"ל דהגמ' שפיר ידעה החילוק דבזמן מועט לא חייש ר"ש לזנות גם י"ל אליבי' דכיון שרוצה לגרשה לא חיישינן כלל שמא יחפה ומשום הכי מכשיר בנכתב ביום ונחתם בלילה (ועיין בשעה"מ פ"ח מה' גירושין) אבל מ"מ מודה דעיקור תיקון הזמן הוי משום ב"א כר"י אבל מעיקרא דעדיין לא ידענא מהאי סברא דקלא שפיר היינו סוברים דלר"י הגט של מתני' פסול משני טעמים משום שי"ח ומשום פירי ושפיר מקשה לר"י מ"ט דר"ש) דניהו דמשום ב"א נוכל לומר סברת הרמב"ם דבזמן מועט לא חי חיישינן או הסברה דכיון דרוצה לגרשה לא יחפה, אבל הטעם השני של טירוף לקוחות במקומו עומד) וע"ז מוכרח לתרץ אליבא דר"ש לא קאמינא אכן כ"ז לפי ההו"א אבל לבתר דמסקינן לסברה דקלא לפי"ז לא פסלו רבנן במתני' אליבא דר"י רק מטעם שמא יחפה לחוד דלפירות מהני הקול וממילא נוכל לומר דר"ש כר"י ס"ל דהטעם משום ב"א ומה שמכשיר במתני' משום דזנות דבין יום ולילה לא שכיח ומיושב היטב הפי"מ להרמב"ם ולכאורה י"ל זאת ג"כ בכוונת רש"י דכתב דלאו לגוביינא עבידי דלפי האמת הטעם לר"ש ג"כ משום ב"א ונכתב ביום ונחתם בלילה כשר משום דלא שכיח אמנם לרש"י ז"ל א"א לומר כן דהוא מפרש יש לבעל פירות עד שעת נתינה ולא מהני הזמן דאמרינן לה אייתא ראי', והנה האבני מלואים כתב לתרץ קושי' התוס' על רש"י ד"ה עד שעת נתינה, דבאמת גם רש"י מודה דלא אמרינן בסתם