שביבי אש קכד

פירקן כתב דמשו"ה נשאלין על ההקם משום דהוי כעין נדר והנה בנדר בעינן דוקא שיוציא בשפתיו וכמש"כ הרמב"ם ריש ה' נדרים ה' ד' ובפ"ב שם ה' ב' דאין כדר עד שיוציא בשפתיו וא"כ באמת קשה למה נחמיר לומר דהקמה בלב הוי הקמה כיון דהוא כעין נדר איך יהא עדיף מנדר דעלמא, ואם נאמר דאיכא איזה ילפותא ע"ז א"כ קשה להיפך מנ"ל דיש שאלה בהיקם והש"ס לא הביא שום קרא ע"ז אלא מכח סברא בעלמא אמרו כן כמש"כ הר"ן ז"ל אולם בזה היינו יכולין לומר דהא מצינן שאלה גם בהקדש, ובהקדש הלא כתיב "כל נדיב לב עולות" אלא דלפי"ז לב"ש דס"ל אין שאלה בהקדש ה"ה דאין שאלה בהקם וצע"ג בכל זה ודו"ק

דף פ"ה ע"ב מתני' קונם כהנים ולוים נהנים לי יטלו על כרחו ומפרש רבא בגמ' דאע"ג דטובת הנאה ממון הוא מ"מ כיון דאסרה עלייהו שויה עפרא בעלמא ואפקרה לההיא טובת הנאה והקשה הרשב"א ז"ל הא מצי למכור טובת הנאתו לישראל אחר ואמאי יטלו ע"כ, והניח בקושי', ונראה לרבנו שליט"א דלק"מ, כי כח המכירה שיש לו לאדם באה ונצמחת מן הזכות שיש לו בחפץ, ואותו הזכות יכול למכור ולמסור לחבירו, אבל אין לומר דמשום שיכול למכרו משום זה יש לו בו כח וזכות, וא"כ בכ"מ צריכין אנו לדון תחלה אם יש לו כח ורשות על החפץ ואז יכול למכרו, והנה כאן שאסר כל הכהנים בהנאתו ואין לו בה זכות ליתנה להם בעצמו א"כ מה יכול למכור וכי אדם מוכר מה שאין לו ודו"ק

אבל כפי המבואר לעיל י"ל דסובר הרשב"א ז"ל בהאומר כהנים נהנים לי לית כאן קונמות כלל על נכסיו רק איסור בעלמא שלא יהנו ממנו ומכש"כ דעל הנודר ליכא איסור קונמות רק לכל היותר לאו דלפ"ע ודלא כהרמב"ם ואפי' לדעתו ז"ל ליכא אלא איסור בל יחל על הנודר אבל על החפצים ליכא איסור הקדש כמובן, וא"כ אם הוא רוצה לעבור וליתן לכהנים שפיר נתינה מקרי והכהנים זכו בתרומותיו אלא דאיסורא עבדו שניהם אבל מה שעשו עשו, וא"כ הרי יש לו כח נתינה ולמה לא יהי' בידו למכור כח זה לישראל חבירו וליקח ממנו סלע ועיין בחידושי חת"ס מש"כ בזה, ודו"ק

דף צ' ע"ב מתני' האומרת טמאה אני לך תביא ראיי' לדברי' דחיישינן שמא עיני' נתנה באחר והאומרת נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו, והקשה הר"ן ז"ל כיון דמדינא כי אמרה טמאה אני מיתסרא, היאך התירוה משום שמא עיני' נתנה באחר, וכי איסור שבה להיכן הלך, ותי' דאמרינן אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, והקשה הגאו' העצום מו"ה משולם טיסמניץ ז"ל, דאכתי יכולה להוציא א"ע מתחתיו שתאמר טמאה אני וגם נטולה אני, וכיון דאמרה טמאה אני פקעו קידושי' והוי' פנוי', ושוב חל נדרה עלה כשתאמר נטולה אני, ונ' לרבנו נ"י ליישב בדבר חדש דהא דאמרינן בכל מקום אפקעינהו היינו דוקא קידושי תורה, אבל מדרבנן נשארה מקודשת, וא"כ משועבדת לו מדרבנן ושפיר יכול להפר חלקו, ודו"ק, ובזה הכלל תמצא יישוב להרבה קושיות.