שביבי אש קכב

בבל ישתה אשר אסרה התורה עליו, אלא דלפי"ז גם בנדרי איסור שמתפיס חפץ בחפץ נמי הכי הוי דאם אמר ככר זה עלי כקרבן הוי לי' כקרבן ואם יאכל עובר על איסור תורה שאמרה לא תאכל ולא תהנה מקרבן וכמו בקרבן ממש דודאי לכן מועיל מפני שכתבה תורה לאו במעילה אבל לא מפני שעובר בבל יחל אי מועיל כמו כן בקונמות איכא מעילה אבל לא משום בל יחל קאתינן עלה, ולכן מהדר הש"ס לאשכוחי בל יחל דברו בנדר ולא משכחת לה אלא באומר ככר זה אוכל ולא אכלו דאז שפיר איכא בל יחל דברו, וכעין זה כתב הרמב"ם ז"ל הובא בר"ן לקמן דף ט"ו ע"א ד"ה הלכה שסובר שהבעל המדיר הוא לוקה שהוא עובר אדיבורו ולא האשה שהוא לא נדרה והר"ן שם חולק עליו, ועיין לקמן מש"כ בזה, ומסוגי' זו נמצא ראי' לדברי הרמב"ם דלא יחל אדיבור קאי ולא אדבר כמו שפי' הר"ן דבריו, ועיין בהגהות מהרש"ש שכתב דאם נאמר כדעת הר"ן ריש מכילתן דאיכא נדר בלא התפסה שפיר אפשר לנדור גם בקו"ע והרמב"ם ז"ל באמת סובר כן בריש ה' נדרים עיי"ש, סוף דבר ענין זה צריך תלמוד ועיון גדול

דף ח' ע"א גמ' אמר ר"ג א"ר האומר אשכים ואשנה פ' זה, נדר גדול נדר ופריך והלא מושבע ועומד הוא ואין שבועה חע"ש וכו' והקשו המפרשים מאי פריך, הלא אין מושבע ללמוד דוקא פ' זה, ועיין בהג' מהרש"ש שהביא דברי הריטב"א שתי' דהיינו דקא משני דאי בעי פטור נפשי' בק"ש וזה דחוק מאוד אולם לרבנו נ"י נראה דלק"מ דאם נאמר כי והגית בו יומם ולילה פירושו שילמוד תמיד ואל יפסיק פומי' מגרסא כל היום וכל הלילה א"כ הרי הוא מחויב בכל וליכא למימר דאינו מושבע דוקא על פ' זה דהא אם היה ביכולת איש ובמציאות ללמוד את כל התורה כלה בכל רגע ורגע הוי חייב בה, אלא דאין באפשרות בשר ודם והוי אנוס לגבי זה אבל לענין חלות השבועה ודאי דיינינן לי' כמושבע ועומד על הכל דהא באמת מושבע הוא אלא שהוא כמו אנוס, ואין זה דומה למי שנשבע לאכול מצה זו שהשבועה חלה עליו, דהתם אינו מושבע אלא לאכול מצה ואי בעי אכיל אחרת אבל כאן כל התורה הויא בכלל החיוב, וא"כ מושבע ועומד הוא, וע"ז מתרץ שפיר דאי בעי פטור נפשיה בק"ש שחרית וערבית דקרא דוהגית לאו אכולא יומא ואכולא לילתא קאי וכיון דהגבילה התורה זמן לימודו שוב ממילא הגבילה ג"כ חלק לימדו דהא בהא תלי', וא"כ שפיר חלה השבועה עליו דהא יכול ללמוד פרק אחר, והשתא ארוח לן דלא צריכין לפרש כמו שפי' רש"י דמיירי דכבר קרא ק"ש דכוונת רש"י לומר דאם עדיין לא קרא ק"ש א"כ מה לי ק"ש או פרק זה דמ"מ מושבע עליו אבל לפי האמור ליתא דהא אסיקנא דאינו מחיוב מה"ת רק מקצת יום ומקצת לילה וא"כ ודאי חלה השבועה אעפ"י שלא קרא ק"ש, דמטעם והגית מצי ללמוד פ' אחר, ודו"ק כי הוא כפתור ופרח

בדף ל"ג ע"א הקשה שם הגאון מו"ה צבי חיות בהגהותיו בשם הטו"א מגילה ד' ד' לרבנן דר"א דס"ל ויתור מותר ובמודר הנאה וכן פסק ר"ת ריש השותפין ור"ח ב"ב דף נ"ז, הלא בשאר איסרי הנאה אסור אף מה שדרך ב"א לוותר ואסור לישב בצילה של היכל ובצל אשירה וכדומה, ונראה לרבנו דקושי' מעיקרא ליתא לפמש"כ הר"ן דף ל"א ע"א אהא דאיתא שם דהנודר מישראל