שביבי אש יב

קודם "לקרי" לכן דורש ראשונה את הכתיב ואחרי כן את הקרי והטעם למה הקדים אהלה ראשונה הוא כמש"כ הש"ח יען כבד את אשתו יותר מגופו, וצ"ל כי אע"פ שעד שבנה אהלה מסתמא ישב גם הוא באהל אשתו מ"מ כיבדה יותר מגופו יען היא נשארה יושבת באהלה והוא נגלה מאוהל לאוהל, ודוק

ואברם בן שמונים ושש שנים בלדת הגר את ישמאל לאברם: ברשי", לשבחו של ישמעאל נכתב, שהיה בן י"ג שנה כשנמול ולא עכב: ורבים ראו כן תמהו הלא כתוב מפורש, וישמעאל בנו בן שלוש עשרה שנה בהמולו את בשר ערלתו ומה לו להשמיענו זאת גם פה? והנה בש"ח יישב זאת בשתי אופנים, א'. כי ע"י השנות הדבר פעמים, אנו למדין כי ישמעאל עשה זאת יען צוה ה' על ככה ולא בעבור אשר פחד מאביו, ב'. כי רוצה הוא להשמיענו שהיה בן י"ג שנה מעל"ע היא זמן גדלות לנערי בני ישראל

אולם רבנו ני' השיב את דבריו ואמר כי ע"ז להשמיענו שהיה בן י"ג שלמות לא היה לו לכפול הלא די במה שכתוב פעם אחת, ועוד כי אצל ב"נ אין תלוי הגדלות בשנים, כי לא נתנו שיעורין לב"נ, אלא מחשבין אנו את דעתו אם הגיע לפלגות גדולים חקרי לב, וכן מש"כ כי עשה למען המצוה אשר צוה ה' גם זה אינו יען ישמעאל ועשו יצאו מכלל זרע אברהם כאמרם בתלמוד (בסנהדרין נ"ט ע"ב) ולא ציוה עליו ה' למולו, ואף גם לא נחשב כיליד בית ומקנת כסף הגם שהיה בן שפחה יען אברהם טרם המולו בשר ערלתו דין ב"נ היה לו לכ"ע ולב"נ אין לו קנין הגוף בעבדים לכן בנו הבא מן השפחה כבנו יחשב ולא נעבדו כאשר ביאר זאת רבנו נ"י היטב בקונטרסו "חקור דבר". ואף שאר עבדיו הגדולים אין ביכלתו להעבירם על דעתם למולם רק אם יחפוצו הם ברצון טוב, כמו עבד הנקח מן הנכרי אשר אינו רוצה למול שמטפל עמו שנים עשר חודש כמבואר ביבמות, ורק ילידי ביתו ומקנת כספו הקטנים היה יכול למולם ברצון אמותיהם בבי"ד דגר קטן מטבילין אותו ע"ד בי"ד

, אמנם אומר רבנו ני' דהא גופא אתא להשמיענו במה שכופל מספר שנותיו לאמר, כי לא לבד שהיה בן י"ג במספר השנים אלא כ בא ג"כ לכלל דעת ולפלגות חקקי לב והיה ברשות עצמו ואין פוקד עליו ואעפי"כ נתרצה שימולו אותו בלב ונפש חפיצה וזהו שנאמר ויקח אברהם' וכו' לקחם בדברים כמו שאמרו, ויקח קרח לקחם בדברים: דברי רצוי ופיוס עד שנתרצו לבא בברית בין הבתרים, כל זכר "באנשי" בית אברהם: המה הגדולים דאין איש אלא גדול, ודו"ק. לסדר וירא

ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עוגות: ודרשו בתלמוד, הוא אמר קמח והיא אמרה סולת מכאן שאשה עיניה צרה באורחים, וההרגש מבואר הלא אם סולת לקחה טובת עין היתה, והרואה בתלמוד יראה שם כתוב להיפך "הוא" אמר סולת "והיא" אמרה קמח, אבל אומר רבנו ני' כי איזו תלמיד טועה הגיה זאת באשר רצה לתקן, אולם קלקולו רבה על תיקונו, יען בקרא כתיב ויאמר וכו' קמח סולת, ואם נחלק זאת לשנים אשר אחד אמר קמח ואחד אמר סולת, הלא ע"כ נאמר כי אברהם אמר קמח יען הוא המדבר וקמח כתיב ראשונה ואיככה