שביבי אש יא

אולם לדעת רש"י שפירש כי מארצו כבר יצה אלא שצוה לו ה' שיתרחק עוד ויצא מבית אביו, נכון הסדר מאוד, יען מארצו כבר יצא ויבוא עד חרן ושם צוה לו ה' אשר יתרחק עוד מארצו וממולדתו, במה שיצא מבית אביו וילך לו ואביו ישב בחרן, ועיין רמב"ן ודוק

לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך: מה שמהפך הסדר כנ"ל שמענו מרבינו ני' שפירש בשם אביו הגאון זצ"ל כי רוצה ליתן טעם למה צוה לו השם לעזוב את ארצו מאחר שכל מעשה תקפו וגבורתו הי' לקרא בשם ד' ולקרב הנפשות לאמונת היחוד ית' הלא ביתר שאת הי' המקום אתו שם במקום מולדתו אשר כבר נעשה לו נס בכבשן האש כפי קבלת חכמינו ז"ל אבל הענין הוא כי מי ששלחו ד' להוכיח את בני דורו צריך לראות תחלה שאנשי ביתו ובני משפחתו יהי' סרים למשמעתו וילכו בעקבותיו כי אם גבהו דרכם מדרכיו והמה בגדו בו ולא ישמעו לתוכחתו מה יאמרו הבריות מסתמא רמיה תחת לשונו ואחד בפה ואחד בלב כי לולי זאת איך בני ביתו ומשפחתו ישליכו דבריו אחרי גיוום, והנה ידוע כי בית אביו של אברהם רשעים היו והרן אחיו עמד מן הצד בעת לחמו עם אנשי דורו כאשר דרשו רז"ל, ולכן אמר "לך לך מארצך" והטעם וממולדתך ומבית אביך' כי צריך אתה לברוח משם משום מולדתך ובית אביך אשר המה בעוכרך שדבריך אינם עושים רושם הצריך אצל הרחוקים ממך, ודו"ק

ולאברם היטיב בעבורה ואמרו חז"ל מכאן שאין ברכה מצויה בתוך בית של אדם אלא בשביל אשתו, ויש להבין הכי לברכה כזו מצפה האיש שיתנו לו מתנות בשביל שגוזלין אשתו ממנו אתמהה? ופירוש לנו רבנו בשם אביו הגאון זצ"ל, דיל"ד עוד מה זה ויהי לו וכו' ולא קאמר ויתן לו פרעה. עוד זאת הלא אין מדרך המלך ליתן מתנות בצאן ובקר רק בכסף וזהב אשר נמצא בחצר המלך אבל צאן ובקר מנין לו וכן מצינו גם באבימלך שנתן אלף כסף לכסות עינים וכן אמרו חכמינו ז"ל "זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך הרי דגם אז לא התעסקו המלכים בעבודת האדמה להיות להם עבודה רבה אבל הענין היא כן דודאי פרעה נתן לאברהם כיד המלך זהב וכסף, והוא מסר מתנת המלך ליד אשתו עקרת הבית ובפרט זאת המעות אשר בא לו על ידה. לעשות עמו כטוב בעיניה ואם שרה אמנו היתה אוהבת הבל וריק בגדי משי ורקמה וכלים מכלים שונים כמעט רגע הי' נאבד הונו אבל היא היתה עקרת הבית ולקחה עבור הכסף עבודה רבה צאן ובקר המעשרות את בעליהן וזה שאמר ולאברם היטיב בעבורה" ר"ל בעבורה ועל ידה הוטב לאברם והי' לו לטובה ולברכת בית זה שקיבל מפרעה ומפרש "ויהי לו צאן ובקר" ר"ל דמה שקיבל דהיינו כסף וזהב הי' לו לצאן ובקר כי היא לא פזרה את רכושו לדברים לא מועילים רק לקחה צאן ובקר, ולכן יפה דרשו חמז"ל דמכאן שאין ברכה מצוי' בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, כי ראינו שגם מתנת נדיב כמלך לא הי' מעשיר את אברהם אם לא בעבורה כנ"ל, ודו"ק

ויעתק משם וכו' ויט אהלה: ברש"י אהלה כתיב, בתחילה נטה אהל אשתו ואח"כ את שלו והקשה בש"ח מנין לו כי נטה אוהל אשתו ראשונה ונראה לרבינו ני' כי יען "הכתיב"