שביבי אש קיח

אבל גבי חרם גריר בתר לישנא דקרא לומר לה' משא"כ גבי כנויין, הרי ששכח הר"ן ז"ל את דברי עצמו שכתב במתני' דבחרמי איסור איירינן דהיינו שנודר בלשון חרם כמו דתני במתני' הריני עליך חרם או הרי את עלי חרם ובזה מאי שנא יהודא מגליל הלא בנדר לא בעי הזכרת השם דלא מבעי' לפי הבנת הר"ן ז"ל דהאי חרם לישנא דאיסורא הוי בלא התפסה בודאי לא צריך למימר הרי את עלי חרם לה' כלל אלא אפי' לפי מה שכתבנו דבדרך התפסה הוא אומר הריני עליך "כחרם" למה בעי למימר "לה'" ביהודא הלא כיון דמתפיס ממילא ידעינן דלנדר קמכוין וסתם נדרים להחמיר ודעתו כחרמי בדק הבית כמתני' דלקמן דף י"ח ע"ב עיי"ש בר"ן דהכי קיי"ל

כללו של דבר כי לפי מה שנתבאר דברי הר"ן סותרים את עצמן ולא עוד אלא נהפוך הוא ממה שסובר הוא ז"ל כאשר יבואר, כי אליבא דר"ל שסובר כנויים לשון שבדו להם חכמים הם צריכין אנו לומר דחרמים דמתני' המה חרמי איסור שמתפיס בחרם כמו בקרבן ולא תקשה קושית הר"ן ביהודה מה הועילו חכמים בתקנתם, ולר"י דסובר לשון נכרים הם צריכין אנו לומר ע"כ דחרמים דמתני' המה חרמי גבוה ולא חרמי איסור ודברי הגמרא עולין שפיר כאשר נבאר בס"ד

הנה בירושלמי הובא בשיטה מקובצת כאן פריך וז"ל והלא הערכין והחרמין והתמורות וההקדשות בפרשה היו ולא תנינן כנויי ערכין ותמורות והקדשות, ומשני ואלו תנינן מה הוינן מתני בהון, ערפין, ערצין, ערקין וכו' עכ"ל ופי' שם בפני משה דקאי לר"י דסובר כנויין לשון נכרים מאי טעמא לא תני לשון נכרים גם באלו ומשני דלא מצינן לשונות נכרים משובשות בערכין תמורות והקדשות כמו שמצינו בחרמות נדרים ושבועות ע"ש, והנה הך תירוצא עולה יפה לר"י אבל לר"ל דסובר כנויין בדו חכמים קושיית הירושלמי חוזרת למקומה ולתקפה מאי טעמא לא בדו חכמים לשונות כנויין גם על אלו ובפרט כי למלת קרבן התקינו כנויים כי היכא דלא לימא קרבן לה' וזה לא שייך אלא בנדרי איסור שמתפיסן בקרבן אבל במקדיש קרבן עצמו הלא אינו אומר בהמה זו קרבן כי צריך לפרש אם עולה חטאת או שלמים וא"כ בקרבנות ממש צריכין אנו לחוש שיאמר עולה לה' וכן כלם ככתוב בתורה וכאשר הובא בברייתא דר"ש שם והוי להו למיעבד כנויין בפני עצמן לעולה וכן לכל הקרבנות, ובשיטה מקובצת הקשה כן ורצה לתרץ גם אליבא דר"ל אבל דבריו אינן מבוררין שוב ראיתי בתוס' שם תירצו דלא מצינו בהקדישות תיבת לה' וקשה להבין דבריהם הלא נייתי ספר ונחזו כי בכל הקרבנות כתוב מפורש לה' חטאת עולה לה' שלמים לה' ובברייתא אמר ר"ש דאמרה תורה שלא יאמר אדם לה' עולה דהוי לבטלה? ל אבל הנראה לרבנו נ"י בזה דהנה הא דחשו חז"ל שיאמר לה' ולא יסיים קרבן כתב הרא"ש ז"ל בפירושיו למס' נדרים ד' יו"ד ע"א כי חוששין שמא אחר הזכרת השם יהא נמלך ולא יגמור לומר קרבן ונמצא הוציא ש"ש לבטלה והנה מברייתא שמביא ע"ז לכאורה לא משמע כן וז"ל הברייתא, ותני' ר"ש אומר מניין שלא יאמר לד' עולה לה' מנחה וכו' ת"ל קרבן לד' והדברים ק"ו ומה זה שלא נתכוון אלא להזכיר ש"ש על הקרבן אמרה תורה קרבן לה', לבטלה עאכו"כ, ומלשון זה משמע כי לא מפני החשש