שביבי אש קיז

ה"ח, אבל כנויי נדרים וחרמים הביא גם שניהם בפ"א מה' נדרים ה' ט"ז ולא קבע האי דינא דכנויי חרמים בה' ערכין וחרמים שלו אלא כתב כאן ה' י"ז וז"ל "וכשם שאוסר עצמו בכנויין כך אם הקדיש בכנויין הרי זה הקדש" עכ"ל, ותמה רבנו נ"י מאוד על שני המאורות הגדולים ההם עמודי עולם איך מפרשים המשנה נגד שני התלמודים בבלי וירושלמי דהא בירושלמי ריש מס' זו יליף כנויי חרמים מקרא דכתיב (ויקרא כ"ז) אך כל חרם אשר יחרים איש לה' והכתוב בחרמי גבוה איירי הרי שמפרש חרמים דמתני' כחרמים הכתובים בפרשה שהם לה' וגם מגמ' שלנו מוכח שמפרש כן, דפריך מ"ש הכא דתני להו לכולהו ומשני משום דנדר ושבועה כתיבי גבי הדדי תני תרתין וכיון דתני תרתין תני לכולהו, והאי לכולהו ע"כ אחרמים ונזירות קאי דהא ליכא במתני' יותר, ואי חרמים דמתני' חרמי איסור המה הלא פה הוא מקומם שהמה ממש נדרים כמו כנויי נדרים שהם כנוי לתיבת "קרבן" ואם אומר הכנוי כאלו אמר "כקרבן" הכי נמי בכנוי חרם הוי כאלו אמר "כחרם" ודעתו לאסור ככר זה עליו או על חבירו כחרם כמו בנדרים (וגם בזה דברי הר"ן ז"ל נפלאו שכתב כי לשון חרם כולל חרמי בדק הבית וחרמי איסור וזה תימה דהא לשון חרם אינו כולל כלום רק חרמי גבוה כמו שלשון קרבן אינו כולל רק קרבנות הקריבין על גב המזבח אלא שהנודר מתפיס איסורו בקרבן שיהא כקרבן וכן הוי גם בחרם שאינו כולל רק חרמי גבוה אלא שהנודר מתפיס בו איסורו שיהא כחרם, איברא דמצינן לשון חרם גם על איסור הנאה כמו זובח לאלקים יחרם, ויחרם כל רכושו, וכן קרא דכל חרם אשר יחרם מן האדם לחד פירושא יעוין רמב"ן עה"ת שם, אבל הכא ע"כ הנודר בלשון חרם דעתו לחרמי גבוה ולהתפיס בו דאי לא תימא הכי למ"ד כנויים הם לשון שבדו להם חכמים להיות נודרים בו למה התקינו כנויין בחרמות כדי שלא יאמר חרם לד' הא אין דעתו על חרמי גבוה ומהיכי תיתי יאמר "לה'" וכאשר יתבאר להלאה דרק משום נדרי איסור תקנו כנויין ודו"ק היטב, ועוד דאם נאמר דצריך התפסה דוקא וכמש"כ הר"ן ז"ל בעצמו בשבועות א"כ א"א לפרש הרני עליך חרם רק במתפיס לחרמי גבוה דהא חרם בעצמו הוי דבר האסור ולא דבר הנדור וצע"ג) ועוד זאת דפריך בגמ' וליתני כנויי שבועות בתר נדרים ומשני איידי דתני נדר דאיסור חפצא תני נמי חרמים דמיתסר חפצא עלי' וכו' ומעתה אם חרמים דמתני' נדרים המה מה פריך דלתני בין נדרים וחרמים אשר בזו המס' מקומם כנויי שבועה הלא לא תני שבועות רק משום דסמיכו בקרא ואיך יקדימם לפני חרמים שהמה נדרים ממש לדעת הר"ן? הרי לך ברור כשמש כי גם גמ' שלנו מפרשת חרמים דמתני' כמו הירושלמי על חרמי גבוה

ולא די בזה שדברי הגדולים האלה מוקשים מאוד אלא שהר"ן ז"ל סותר את דברי עצמו לקמן דף יו"ד ע"א דאמרינן שם בגמ' דר"י סבר כנויין לשון נכרים הם וקמ"ל תנא דנודרין בכל לשון וריש לקיש סבר דלשון שבדו להם חכמים הן להיות נודרין בו כדי שלא יאמר "קרבן לה'" כלישנא דקרא וכתב שם הר"ן וז"ל ובחרמים נמי תקנו כנויין אע"ג דביהודה לא סגי בחרם בלחוד דשם סתמן אינם לבדק הבית ומוכרח לומר חרם לה' וא"כ בכנוי ג"כ צריך לומר "חרק" או "חרך" לה' מיהא יכול לומר "לבדק הבית" ולא לה'