שביבי אש קטז

מסוגי' דטעה בדבר מצוה דף ע"ב, אר"ל נתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי ואכלו חייב וכן פ' הרמב"ם בפ' ב' מה' שגגות אלא שהוסיף בלשונו "צלי של פסח" ותמה עליו בצל"ח הלא בזה ודאי שייך לומר זמנו בהול כמו בתרומה בע"פ ולמה פסק כאן שחייב ובפ' י' מה' תרומה כתב מי שאכל תרומה בע"פ ונודע לו שהוא בן גרושה פטור מפני שזמנו בהול אע"ג דלא עשה מצוה והניח הדבר בצ"ע, ונ' לרבנו נ"י דהנה יש להבין לר"ש דס"ל דמודו ר"א ור"י בלא עשה מצוה דחייב הלא חזינן דפליגו בתרומה ואפי' בלא ע"מ ויותר קשה מהא דתנן במתני' דבנודע לו שמשכו בעלים ידיהם או שמתו או שנטמאו פטור ואמרינן בגמ' הטעם משום דטעה בדבר מצוה וכתבו שם בתוס' ד"ה שחטו דאתי' כר"מ דפוטר אליבא דר"י אפי' בלא עשה מצוה וזה דוחק גדול איך סתם רבי ברישא כר"ש ובסיפא כר"מ, ובאמת הקשה כן בלח"מ על הרמב"ם איך פסק האי דינא דמשכו הבעלים ידיהם דאתי' כר"מ ואנן הלא כר"ש ס"ל, אבל י"ל דהנה הרמב"ם ה' תרומות פ"ה כתב הטעם דמשום הכי פטור בזמנו בהול דכיון דבהול נחפז הוא לאכול ולא בדק ר"ל דעד שיבדק יעבר הזמן ותתבטל המצוה, ולפי"ז נאמר דבזמנו בהול אינו שוה בכל ולאו בכ"מ שייך לומר כן, ואין דומה זמנו בהול בתרומה לצלי של פסח וכדומה דבתרומה האי סברא דז"ב חזקה מאוד דבמה שלא יבדוק לא יפסיד המצוה אשר הוא בהול עליה אלא שאם יבדוק ינצל מאיסור תרומה אבל הוא כעת מהדר לקיים את המצוה ואינו חושש על האיסור, אולם גבי צלי של פסח וכדומה דע"י שלא בדק אפשר שביטל מצוה ואם הי' בודק ומדקדק הי' מקיים את המצוה לכן האי סברא דזמנו בהול גרוע מאוד דאנו אומרים לאידך גיסא דאדרבא מפני שהיית להוט אחר המצוה לקיימה הי' לך לבדוק ולדקדק כדי שתקיים זה הדבר בעצמו שאתה בהול עליו ולפיכך לר"ש שפיר חייב בשפוד של נותר כיון דע"י בהילתו ביטל את המצוה אין סברה לפטרו רק בצירוף אם עשה מצוה, ואם לאו חייב משא"כ בתרומה דע"י בהילתו לא ביטל מצוה רק עבר איסור, בזה מהני זמנו בהול גם בלא עשה מצוה והשתא ל"ק קושי' התוס' בנודע שמשכו הבעלים את ידיהם דהתם נמי הוי כמו בתרומה דכיון שמשכו ידיהם אין כאן פסח ולא ביטל מצוה ע"י שלא בדק רק עבר על איסור שבת וע"ז מהני זמנו בהול, ולפיכך יפה עשה הרמב"ם ז"ל לפסוק האי דינא כיון שגם ר"ש מודה הכא וכן האי דתרומות משא"כ בשפוד של נותר, ודו"ק כי הוא נכון מאוד. מס' נדרים

מתני' כל כנויי נדרים כנדרים וחרמים כחרמים וכו' וכתב הר"ן וז"ל ומס' זו בענין נדרי איסור מיירי שמה ששנה כאן וחרמים כחרמים היינו משום שלשון חרם כשם שהוא כולל חרמי בדק הבית כך הוא כולל נדרי איסור כדתנן לקמן (דף מ"ז) הריני עליך חרם המודר אסור הרי את עלי חרם המדיר אסור עכ"ל, וכדעת הר"ן כן הוא ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל כי אלה הכנויים דמתני' חלקם הרמב"ם ז"ל כל אחד על מקומו הראוי לו כנויי שבועות הביא בפ"ב מהלכות שבועות ה"ב וכנויי נזירות בפ' א' מה' נזירות