שביבי אש קטו

שאפי' נוטל את נפשך במדה ומדה ולא בפעם אחת, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנה? ודו"ק היטב

מסוגי' דהואיל ד' מ"ו ע"א גמ' האופה מיו"ט לחול רבה אמר אינו לוקה הואיל ומקלעי לי' אורחים חזי לי' השתא נמי' חזי לי' והקשו שם בתוס' א"כ בטלת כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה שיבס"כ ויש מתרצים דשאני יו"ט שהותרה בו מלאכת אונ"פ לכן שייך בו הואיל אבל בשבת דרק נדחה לגבי חולה שיבס"כ לא שייך לומר הואיל, ובאמת החילוק בין הותרה להודחה מבואר במנחות ס"ד ע"א דקאמר שם רבה היו לפניו שתי חטאות של ציבור ואינו צריך אלא אחת פטור על הראשונה וחייב על השנייה ואפי' נתכפר בשנייה כגון שנשפך דם הראשונה ועיין בתוס' שם דסברי דקאי הכי במסקנא דלא דמי לאבעי' דבסמוך אי בתר מחשבתו אזלינן או בתר מעשיו עיי"ש והטעם דבשעת שחיטתה היה מלאכה שלא לצורך אע"ג דאח"כ נתהוה איזו סיבה שעל ידה צריכין להאי חטאת שני וא"כ שפיר מתורצת קושי' התוס' דבשלמא הכא גבי יו"ט דאם באמת באו אח"כ אורחים כ"ע מודים דפטור למפרע לכן סובר רבה דפטור מיד מטעם הואיל משא"כ בשבת דחזינן דלא מהני גם אם נתקן לבסוף ואיך נאמר הואיל כיון דבשעת מעשה לא הי' הצורך בעולם, אלא דשוב כ' לרבנו נ"י דמ"מ יפה הקשו בתו' מחולה שיבס"כ דהנה שבת הודחה ויו"ט הותרה וכבר מבואר דהא דאמרינן עדל"ת הוא מטעם דהוי כאונס על הל"ת וכמאן דלא עביד דמי דאלת"ה אמאי עדל"ת הא העשה קילה טפי ואיך ידחה הקל את החמור אלא ודאי מטעם אונס דהוי כמאן דלא עביד הל"ת משא"כ אם לא יקיים העשה א"א לומר דהוי כמאן דעביד וכמו שהביא הש"ך בחו"מ סי' כ"א בשם הירושלמי, ולפי"ז כל מה שעדל"ת הוי רק אם הוא אנוס ע"י ציוו התורה בשעת מעשה אבל אם בש"מ לא הי' מצווה על העשה ורק אח"כ נולדה העשה אין בכחה לתקן הלאו דהא העשה קילה לה מן הל"ת ולכן בשבת דנדחה מפני קרבן ציבור מצד עדל"ת אם בשעת השחיטה לא מצווה עלי' שוב אינו מועיל מה שנשפך דם הראשונה אח"כ, משא"כ ביו"ט דהותרה מלאכת אנ"פ אף שהצורך בא אח"כ מ"מ פטור למפרע על המלאכה, אכה, וזה נכון מאוד בסברה אבל לעומת זה בחולה שיבס"כ דהעשה להציל נפש חמורה מן הלאו שהתורה אמרה וחי בהם ולא צריך כאן בעידני' ושאר תנאי עדל"ת כידוע שפיר מהני לתקן הלאו למפרע ואין אנו אחראין להאי סברה דלעיל דצריך להיות אנוס מחמת הציוו בש"מ, וא"כ יפה הקשו בתוס' דנימא הואיל בכל מלאכת שבת, אולם מה שיש ליישב בזה הוא כפי"מ שהעלה הנו"ב לענין אם מותר לנוול את המת ולחתכו לגזרים כדי להתלמד במ"א מצד פקנ"פ וכתב דלא התירה התורה משום פקנ"פ אלא מה שלפניו אבל מה דעבידא דאתי' לא, א"כ לא שייך הואיל דהא אפי' אי מתרמי אח"כ חולה שיבס"כ מ"מ לא נתקן האיסור שעשה ואולי סברת הנו"ב הוא דמה שאמרה תורה וחי בהם ולא שימות בהם משום מוטב לחלל שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה ואם נאמר דגם על להבא מצינן לחלל שבתות מצד הצלת נפשות א"כ בטלו מלאכת שבת מטעם הואיל כקושי' התוס' ואיך ישמור שבתות הרבה דלא מחייב כלל, ודו"ק.