שביבי אש קיד

לעבוד את ה' בגופו ובממונו ולא קאי על מסה"נ, והנה איתא בפסחים לא מבעי' במקום דלא יהבי אגרא ובדקו דניחי' ליה לאינש לקיומא מצוה בגופיה אלא אפי' באתרא דיהבי אגרא דניחא ליה לאינש לקיומי מצוה בממוני', ולפי"ז כוונת ר"א היא כך אם נאמר בכל נפשך ונפרש דקאי על מסה"נ למה נאמר בכל מאודך דהא כש"כ היא ואם נפרש דקאי רק לאוהבו ולעבדו בכל נפשו א"כ קשה אם נאמר בכל מאודך דצריך לעבדו בכל מאודו למה נאמר בכל נפשך הא נוח לו יותר לעבוד בגופו מבממונו כנראה מהגמ' וע"ז מתרץ דלעולם קאי על מסיה"נ ואפי"ה יש אדם שממונו חביב

, והנה הא דאמרו דיש שממונו חביב מגופו וכן בצדיקים דיליף מיעקב היינו דוקא להכניס עצמו בסכנה כמעשה שהיה ביעקב אבל למסור ממש את נפשו כדי להציל ממונו איש כזה לא היה ולא נברא ומי פתי יסגיר חיתו למומתים להציל כספו ומה לו בממונו אם יהרגו אותו, וא"כ ר"ע דמפרש אפי' נוטל את נפשך ממילא דלא צריך קרא על מאודך באופן זה, אבל ר"א דמפרש בכל נפשך להכניס א"ע בסכנה אז צריך קרא על מאודך כי יש לך אדם שממונו חביב ומכניס א"ע בסכנה כמו יעקב, ונוכל לומר דהני לא פליגו כי ר"א ודאי מודה לר"ע דאפי' נוטל את נפשך וכאשר מתרץ באמת בסנהדרין דהני דאמרו יהרוג וא"י ס"ל כר"א וא"כ איך קאמר דצריך מאודך שיש לך אדם וכו' הלא באופן זה אין לך אדם שיתן נפשו בעד ממונו וצ"ל דר"א דדריש כל מאודך למי שממונו חביב היינו בכהגו"ו כגון רפואה בעצי אשירה דכבר כתבו התו' שם דאין זה ע"ז ממש רק משום שאינו יכול להתרפאות אלא בעצי אשירה אתי למטעי בתר ע"ז הרי דאין זה בכלל עע"ז ממש ובאופן זה מוקי ר"א קרא דבכל מאודך שיש כך ויש כך לכן הזהיר הקרא על שניהם וממילא שמעינן דבע"ז ממש צריך למסור את נפשו ולא פליג על ר"ע ושפיר הביא הש"ס האי דר"א דרק מר"א שמעינן דאפי' במקום סכנה אין מתרפאין בעצי אשירה דהוא דרש בכל מאודך על יש ויש וצריך לאוקמיה באופן זה אבל ר"ע לא איירי אלא, בע"ז ממש ובמסה"נ ולא מוכח מניה הנ"ל ודו"ק, ומה שהביא בסנהדרין מר"א ולא מר"ע צ"ע קצת וצ"ל התם דהוא ומחלוקתו קאמר אבל בפסחים הביא דוקא לר"א

ועתה נפרש דעת ר"ע דדורש בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך מה מוסיף עם "בכל מאדך" ונראה ע"פ מה שאמרו בכתובות דף ל"ג ע"ב "אלמלי נגדוה לחנני' מו"ע הוו פלחו לצלמא, והקשו שם בתוס' מר"ע שהי' מסרקין בשרו ואמר כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה וכו' הרי דאפי' מיסרין את האדם ביסורין קשין צריך למסור נפשו, והנה הרשב"א ז"ל כתב דבאמת יסורים קשין ממיתה ואין צריך לסבול כי לא נשמע זאת מבכל נפשך, ולפי"ז נבין היטב דר"ע מרבה זאת מבכל מאדך ודורש בכל מדה ומדה שהוא מודד לך אהביהו, ר"ל אם ייסר אותך עד כלות הנפש לאט לאט במדה ומדה של יסורים קשים מ"מ אהביהו וזה הוא שאמרו לו תלמידיו רבנו עד כאן ר"ל שהם סברו דבכל נפשך היינו אם נוטל את נפשך בפ"א אבל יסורים קשים לאט לאט לא וע"ז השיב להם ר"ע כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה וכו' ר"ל דהי' מצטער לפרש בכל נפשך ובכל, מאדך