שביבי אש קיג

איזה פירכא ואנן לא ידעינן לכן לא סמכינן על היקש שכליי ללקות עליו כמש"כ בספר מדות אהרן עיין בכללי גינת וורדים והטעם השני היא מש"כ המהרש"א בשבועות דשמא לא נפטר בעונש קל כזה כיון שהנלמד חמור מן המלמד, וא"כ לכל הני טעמים ליכא למיפרך מה להתם שכן לוקין דהא אפשר גם כאן חייב מלקות או יותר רק שאין אנו סומכין על שכלינו בזה אבל לענין אה"נ שפיר סומכין וזה פשוט ולפי"ז קשה מאי פריך מה לחמץ שכן ענוש כרות, הא גופא נילף ומפני שאין עונשים מן הדין אכתי לא נפרך הקו"ח אמנם י"ל דאעפי"כ שפיר פריך דהא איסור אכילה ילפינן מהקיש' דנבלה ושם ליכא כרות וא"כ א"א לומר דנילף כרת מחמץ ושפיר פריך מה לחמץ שכן ענוש כרת ודברי התוס' שכתבו דאין מזהירין מן הדין תמוהין מאוד, ועיין בראש יוסף שהרגיש מקצת מזה והנה לפי"ז כל מה שפרכינן מחמץ לא הוי רק משום דידעינן מהקיש' דנבלה דעל בב"ח אינו ענוש כרת וממילא צריכין אנו לומר כה"כ יוכיחו, וע"כ שפיר פריך דנילוף הכל מקו"ח מערלה ואז ליכא למפרך מה לחמץ שכן ענוש כרת דמה בכך הא אפשר דגם בב"ח ענוש כרת ומשום דאין מזהירין מה"ד אכתי לא נפרך הקו"ח ולא נצרך תו לכה"כ כלל ושפיר מיושבת קושי' הא"ח הנ"ל. ולפי"ז גם קושי' השנייה לק"מ דהנה בגמ' אמרו שם דחדא מתרתי פרכינן פירכא כל דהו אפי' בלא הדר דינא עיי"ש וקושי' הגמ' ע"כ היה שנילף מקו"ח מערלה ומחמץ בלי כה"כ ואז הוי חדא מתרתי וע"ז שפיר מתרץ חורש בשו"ח יוכיח דעכ"פ פירכא כל דהו הוי כנ"ל ודו"ק כי הוא כו"פ

דף כ"ה ע"א אר"א אר"י בכל מתרפאין חוץ מעצי אשירה ה"ד אי דאיכא סכנה אפי' עצי אשירה נמי, ואי דליכא סכנה שאר איסורין נמי לא, לעולם דאיכא סכנה ואפ"ה עצי אשירה לא דתני' ר"א אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך ואם נאמר בכל מאודך למה נאמר בכל נפשך אלא לומר לך אם יש אדם שגופו חביב עליו ממונו לכן נאמר בכל נפשך ויש אדם שממונו חביב מגופו לכך נאמר בכל מאודך, והנה על סוגי' זו יש לתמוה הרבה חדא אמאי הביא הך בריית' דר"א הלא גם ר"ע בברכות מפרש האי קרא אפילו הוא נוטל את נפשך הרי דלכ"ע אתא קרא להורות שצריך למסור נפשו, שנית על לשון הבריית' קשה דקאמר אם נאמר בכל נפשך וכו' ואם נאמר בכל מאודך וכו' הרי שמסתפק איזו חביב יותר וכן פי' רש"י ז"ל וז"ל "יאמר החביב משניהם" "ודיו" וא"כ בתוך הקושי' ידע מן התי' שאין ידוע איזו חביב יותר וא"כ צריך לשניהם ועוד קשה הרי ר"ע אומר בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך ומסיים שם בגליון הש"ס על ובכל מאודך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך אוהבהו, הרי דלר"ע פשיטא דגופו חביב ממונו, ואיך חולק על ר"א במציאות, ולא עוד אלא שבחולין ד' צ"א ע"א אמרו ויותר יעקב לבדו שנשאר על פכין קטנים מכאן לצדיקים שממונם חביב עליהם יותר מגופם וכן בסוטה ד' י"ב עיי"ש, והוא נגד ר"ע ונראה לרבנו נ"י לישב דהנה בסנהדרין ד' ע"ד תני' ר"י אומר מניין שאם אמרו לו עבוד ע"ז ואל תיהרג שיעבור ואל יהרג ת"ל וחי בהם ופריך הא נמנו וגמרו דהני ג' יהרג ואל יעבור ומשני אינהו דאמרי כר"א וכו' הרי דר"י ל"ל דר"א וא"כ איך מפרש הקרא דבכל נפשך וע"כ צ"ל דס"ל דקאי שצריך