שביבי אש קח

הוי חמץ חידוש בין לר"י בין לר"ש כדעת המק"ח ושפיר קשי' לי' להרא"ש למה לא נוקמי' אלאח"ז, אבל לפי הס"ד דר"ע דתשביתו יהי' ביו"ט אז בוודאי היינו מעמידין הקרא אלפני זמנו כדי שלא יהי' חמץ חידוש דאינו ברשותו ועשאו הכתוב כאלו ברשותו וא"כ לעולם לא יהי' חמץ איסור עולם ואיך יליף מנותר, אלא וודאי ר"ע לגמרי כר"י ס"ל דאית לי' תלתי קראי על תוך ועל לפני ועל אח"ז ולעולם הוי חמץ איסור עולם, ודוק [ועיין לקמן ד' ו' מש"כ בשם רבנו ני' על הא דחמץ אינו ברשותו ולפי האמור שם נסתרו דברים אלו

] שם ת"ר שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם מה ת"ל וכו' אין לי אלא בנכרי שלא כבשתו נכרי שכבשתו מניין ת"ל לא ימצא וכו' הנה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' חמץ ומצה הביא דין זה דאפי' נכרי שכבשתו שרי אבל הרי"ף והרא"ש ז"ל השמיטוהו ולא הביאו רק הא דקבל אחריות עיי"ש, ונר' לרבנו ני' ליישב זאת בטוב טו"ד כשנפרש תחלה הסוגי' שצריכה ביאור, דהנה בתוס' ד"ה משום הקשו דבשום דוכתא לא מצרכינן תרי קראי אכיבשתו ושלא כיבשתו, ותי' בצל"ח דמכח סתירת הכתובים להשוותם יחד רצה לחלק בין כיבשתו ושלא כיבשתו תמורת החילוק שעושה בין קיבל אחריות ללא קיבל, ומה שהביאו לידי זה הוא שמדקדק לרבא דקאי אהתיר' למה לא קאמר בבריית' מיד אהתירא דשלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ואין לי אלא בנכרי שלא כיבשתו וכו''. ואולם דברי הצל"ח ז"ל במחכ"ת המה מרפסין איגרא לארעא, דקדוקו אין לו מקום דהא הבריית' מתחלת בקושי' ושואלת למה נאמר קרא דבתיכם הלא כבר נאמר לא יראה לך וע"ז משיבה לפי שנ' וכו' וכל כמה דלא מסיים למלתי' איך מצוי לשאול אין לי וכו' עיין בגמ' ותמצא שכן היא ועוד יותר מזה יפלא על תירוצו של הצל"ח, דלפי פירושו לא קאי חילוק זה במסקנא ואך כדי ליישב סתירת הכתובים רצה התנא לחלק בין כיבשתו ושלא כיבשתו אבל לקושטא דמלתא מחלקינן בין קיבל אחריות ללא קיבל, וא"כ הא קשה תרתי, חדא מה פריך הש"ס על רבא תנא מהדר אהתירא ונסיב קרא לאיסורא דהא לאו אהתירא מהדר אבל מהדר ליישב סתירת הכתובים דבחדא כתיב לך ובחדא כתיב בתיכם בלא לך, אבל יותר קשה דלא מתרץ ע"ז מידי במה דקאמר דשדינן לך אלא ימצא אפי' במצוי אצלך כנכרי שכיבשתו נמי אמרינן לך שלך אי אתה רואה, הלא כן יכולין אנו לומר גם על קבלת אחריות כיון דכתיב לך אלא ימצא אפי' במצוי אצלו שקיבל אחריות בעינן לך, ואי משום דסתירת הכתובים הכריחוהו לחלק למה לא חילק בין כיבשתו ללא כיבשתו ומאי אולמי' דקבלת אחריות מכיבשתו? אבל האמת יורה דרכו, ודברי הצל"ח נכונים בטעמם לאביי דאמר איפך ולא לרבא דמתרץ דאהתירא קאי וכאשר נראה מדוקדק היטב בפי' רש"י שעל אביי אמר איפך, כתב וז"ל "אין לי דאסור אלא בנכרי שכיבשתו דהוא דומי' דשלך וכו' ולא כתב ובקיבל אחריות כדלקמי', ובד"ה וארישא קאי כתב וז"ל: "להתירא אין לי דמותר לראות של אחרים "בדלא קיבל אחריות" כדלקמי' וכו' הרי שלך לפניך כי בדברי אביי פי' רש"י דקאי בס"ד לאסור נכרי שכבשתו כדי לתרץ סתירת הכתובים ואז לא נחלק בין קיבל אחריות ללא קיבל אבל דברי רבא דקאמר אהיתיר' קאי הוא אליבא דמסקנא ומיירי בדלא קיבל אחריות, ופי'