שביבי אש קז

העוף הבא על הספק לדבריך יוכיחו שהן בבל תותירו, שאנו אומרים בשריפה ואתה אומר בקבורה וכו' והקשו שם בתוס' (ד"ה אמרו לו), תימא לרשב"א לדבריהם דרבנן, דסברו שהם בשריפה אמאי לא ילפו חמץ מנותר ותי' האחרונים ז"ל דרבנן דר"י דסברי חמץ לאחר הפסח מותר יש להם פירכא בלא"ה, דמה לנותר שהוא איסור עולם, תאמר בחמץ שאינו אסור לאח"פ, והנה אנן פסקינן במקצת כר"י ובמקצת כר"ש דחמץ לפני זמנו אסור כר"י ולאחר זמנו מותר כר"ש משום דלא אייתר לן אלא חד קרא ומוקמינן ליה אלפני זמנו, וכתב הרא"ש ז"ל (לקמן סוף ד' כ"ח) וז"ל "וחד קרא דמייתר מוקמינן לי' אלפני זמנו שצותה תורה להשביתו" עכ"ל, כוונתו בזה דאי לא הוי חזינן שצותה התורה להשבית את החמץ בעיו"ט לא הי' מסתבר לאוקמי' אלפני זמנו אלא אלאחר זמנו, ומעתה דלמא אף ר"ע ס"ל כדפסקינן אנן ואית לי' רק חד קרא יתירא וא"כ אי תשביתו קאי איו"ט ממש אז מסתבר הי' לאוקמי' אלאח"ז וא"כ הוי חמץ ג"כ איסור עולם כנותר ושפיר ילפינן חמץ מנותר שהוא בשריפה, כקושי' התו' דלעיל אחכמים דר"י ושפיר קאמר ר"ע איך אפשר לשרפו ביו"ט אלא ע"כ האי ראשון עיו"ט הוא, וכיון דמוקמינן תשביתו אעיו"ט שוב ליכא למילף מנותר שיהי' בשריפה דהא אינו איסור עולם דהאי קרא יתירא אלפני זמנו מוקמינן לי' כמו תשביתו כדברי הרא"ש שזכרנו וא"כ מנ"ל לרבא כי באמת ר"ע כר"י ס"ל זה תוכן קושי' הגאון הנ"ל

ותי' רבנו ני' ע"פ מה שהעלה בשג"א דהא דאמר ר"א (לקמן דף ו' ע"ב) שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאלו הן ברשותו ואחד מהן הוא חמץ, לא נאמרו הדברים, אלא אליבא דר"י דס"ל דחמץ לאח"ז אסור אבל לר"ש דס"ל חמץ לאח"ז מותר הרי הוא גורם לממון וחשיב שפיר כדידי' אפי' למאן דס"ל בעלמא דבר הגורם לממון לכמ"ד הכא מודה דכמ"ד דכך גילתה התורה, דכתיב לא ימצא ומרבינן מני' של נכרי שקבל עליו אחריות כדלקמן בדף זה והנה במקור חיים השיג עליו ואומר כי חמץ בשום אופן לא הוי גורם לממון דהא חייב לבערו עיי"ש, ולכאור' משום הא לא ארי' דהא חיוב ביעור והלאו דב"י חדא מלתא נינהו דהתורה אמרה לא יראה לך רק תשביתהו ואם ע"י חיוב זה בעצמו נעשה אינו ברשותו לא איכפת לן מידי דאי לא אמרה תורה לא יראה ותשביתו הי' גל"מ ומקרי שפיר ברשותו, וכעין שכתבו התו' חולין ד"פ ע"ב ד"ה שחיטה שא"ר דמה שנעשה ששא"ר ע"י ציווי התורה לא איכפת לן עיי"ש אכן לקושטא דמלתא זה אינו דכיון דאמרה תורה תשביתו מעיו"ט בחצות היום והלאו של ב"י אינו מתחיל עד הלילה איך נאמר דחדא מלתא היא ואיכא כאן עשה ול"ת ובשביל הל"ת ציותה התורה העשה דהשבתה, הא רחוקים הם זה מזה בזמן והעשה נאמרה קודם ללאו, ולכן יפה כתב המק"ח דאפי' לר"ש חמץ חידוש הוא דכיון דאמרה תורה העשה דתשביתו תו לא הוי גורם לממון ולמה יעבור על לאו דב"י, אמנם אם נאמר דתשביתו ביו"ט קאמר אז דברי השג"א שרירין וקיימין דלמאן דמתיר חמץ אחה"פ ליכא חידוש כנ"ל, ולפי"ז מיושבת על נכון קושי' שהתחלנו בה דהא דמצריך הרא"ש ליתן טעם למה נוקים קרא המיותר אלפני ולא אלאח"ז, היינו לפי האמת דתשביתו הוא בעיו"ט וא"כ