שביבי אש קה

שם ברש"י ריב"ב קאמר לי שאין אתם נותנים לי חלק יפה אלא מן הכחוש ואני נתתי דמים כמו כן עכ"ל הא דהוצרך רש"י להאריך ולפרש כנ"ל נראה לרבנו נ"י דלכאור' היינו יכולים לפרש דכאשר אמרו לי' אלי' לגבוה סליק כבר הרגיש בדבר שריב"ב הי' מתכוון בעצתו לגלותו שהוא נכרי וכיון שראה כי כלתה אליו הרעה הודה ולא בוש, כל המדובר שבינו לבין ריב"ב עיין במהרש"ל כאן אבל אם כן הי' אז לא נדע מה דאמר בגמ' אח"כ אמרו מאי האי דקמן ובדקו אחריו וכו'" הלא כבר נפתר להם החידה, אלה ודאי דהאי ארמאה עדיין אחז בדרכו להעלים מהם דנכרי הוא, כי הוא לא האמין להם דאלי' לגבוה סליק ולא השיג כוונת ריב"ב שאמר לו כן כדי להכשילו רק סבר בדברי ריב"ב כמש"כ המהרש"ל, ולכן כאשר השיב להם ריב"ב אמר לי כן רצה להוכיח להם דאלי' לאו לגבוה סליק והביא תנא דמסייע מריב"ב שאמר לו שמחוייבים ליתן לו מן האלי' מפני שנתן דמים כמו כן ולא ירמוהו מפני שהוא גר מארץ רחוקה ואע"פ שריב"ב לא אמר לו כן רק דלא נתנו לו אלי' מפני שיודעים דנכרי הוא, אבל הוא באשר ידע דלא הכירוהו ומחזיקים אותו לישראל עדיין עמד ברימיותי' וזה כוונת רש"י ז"ל ודו"ק

דף ד' ע"ב תוס' ד"ה מדאוריית' בביטול בעלמא סגי פי' בקונ' מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו וקשה לר"י דהאי השבתה הבערה היא ולא ביטול דתני' בשמעתן רע"א א"צ הרי הוא אומר תשביתו ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה עכ"ל הא דהוצרכו להביא מבריית' דלקמן ולא הביאו עיקר פלוגתת ר"י ורבנן במשנה דריש כ"ש דאמר ר"י בפירוש אבחא"ש, נראה לרבנו ני' לפרש דמהא דריש פ' כ"ש אין להקשות על רש"י דהא רש"י לא קאמר דתשביתו דוקא ביטול הוא ולא שריפה דודאי סובר רש"י דתרתי משמע או השבתה בלב או ביעור מן העולם ור"י דקאמר אבחא"ש היינו אם מבערו מן העולם צריך דווקא שריפה (ומה שיש מן התימה איך גרעו שאר ביעורים מן הביטול כבר האריכו בזה האחרונים כל או"א לדרכו עיין בהם) אבל התוס' הקשו על רש"י מדר"ע דמני' מוכח דליכא כאן רק שריפה דהא ר"ע יליף דתשביתו מעיו"ט ולא ביו"ט עצמו משום דשריפה אב מלאכה וקאמר רבא התם דש"מ מדר"ע דסובר כר"י אבחא"ש וכבר הקשו שם הצל"ח והאו"ח דילמא סובר לעולם כרבנן אלא דשריפה בכלל שאר ביעורים הוא ואין יכול לשרוף ביו"ט ותירצו דזה ליתא דכיון דבקרא לא מפורש שריפה איך מצינו למילף דראשון עיו"ט קאמר כיון דאיכא אופן להשבית בלא שריפה וא"כ אם נאמר כדעת רש"י דגם ביטול בכלל השבתה דקרא הדרה הקושי' איך יליף ר"ע דמעיו"ט קאמר כיון דשפיר איכא לאוקמי הקרא כמשמעותי' ביו"ט והשבתה דקאמר ביטול הוה וזה הוא שדייקו התוס' בלשונם הזהב דהאי השבתה העברה היא ולא ביטול' וזאת נשמע דוקא מדר"ע כנ"ל

ופלא תראה כי בעל מגיני שלמה ז"ל העביר עיניו מכל זה ותי' קושי' התוס' דרש"י לאו ביטול בלחוד קאמר אלא דתשביתו תרתי משמע עיי"ש וכפי הנראה הוא ז"ל הי' סובר דמה שלא הביאו התוס' ראי' מר"י דמתני' דלקמן משום דמצינו למימר דר"י באמת לא יליף שריפה מתשביתו אלא