שביבי אש קד

שביבי אש חידושי הלכות

פסחים דף ג' ע"ב גמ' האי ארמאה דהוה סליק ואכל פסחים בירושלים אמר כתיב כל בן נכר לא יאכל בו ואנא אכילנא משופרי שופרי וכו' קטלוהו עיין במנ"ח מצוה י"ד שתמה למה נהרג דכפי הנראה מלשון הרמב"ם והחינוך ז"ל האי לאו דבן נכר לא יאכל בו לישראל נאמר שלא להאכילו ולא לבן נכר עצמו שלא יאכל וכתב המנ"ח דמטעם גזל נגעו בו דמה לי גזל הדיוט או גזל הקדש, ותמה על זה רבנו כי' והא ק"ק ממון בעלים ומכש"כ פסח לאחר זריקת דמו ומה גזל הקדש שייך בבשר זה וגם אין לומר דמטעם מקח טעות הוה גזל בעלים, דהא כיון דבעלים לא עבדו איסורא שסמכו על הרוב דישראל הוה וכמש"כ התוס' כאן ד"ה ואנא ממילא דליכא כאן מקח טעות ולא דמי להא דחו"מ סי רל"ד במוכר טריפה לחבירו דצריך להחזיר לו המעות דהתם איכא צערא שאכל דבר איסור דהוי גנאי, אבל בלאו דעלמא דאינו גנאי מנין לנו ועוד דחילוק גדול יש בין שסומך על הרוב ובין שסומך על עדות שקר כמו שהאריך רבנו ני' במ"א ולא עוד אלא דממון או חפץ דאתא לידי' ע"י מקח וממכר קשה לומר דחשב כגזל שיהרג עליו דאין זה דומי' "דויגזול מידו החנית"

? לכן נראה לרבנו ני' דלכאור' יל"ד מה בעי האי ארמאה באמרו כתיב בתורה וכו' הלא רימה אותם שישראלי הוה ומאי רבותא איכא בזה אבל הענין כך הוא דהאי ארמאה לא רצה לקבל פירוש האמיתי דהציוו דבן נכר לא יאכל בו קאי על ישראל שלא יאכילם כמו שלא קיבלו הכותים להוציא המקראות ממשמעותם הפשוטה, וכיון דלא מצינו נמי לפרש דהצוו סובב על הבן נכר בעצמו כי לא לו נתנה התורה לכן הפירוש הפשוט הוא דהוא הבטחה שמבטיח אותנו הקרא שכל בן נכר לא יזכה לאכול מן הפסח ועתה רצה האי ארמאה לעשות תוה"ק כפלסתר להראות לעיני כל כי לא יתקיימו הבטחותיה ולהסית ולהדיח נתכוון ועל זה ודאי חייב מיתה ואולי גם חייב להאמין בתורה מן השמים דאל"כ שבע מצות ב"נ מנ"ל ויש בזה לעיין אבל משום מסית ומדיח ודאי יש לחייבו דהא חטא עמלק שלא נמחה לעולם היה "אשר קרך בדרך ויזנב בך" ואמרו חמז"ל שחתך המילות וזרקן כלפי מעלה הרי דמשום דהטיח דברים כלפי מעלה וצינן את ישראל נידון בתמחה ולכן שפיר עבדו דקטלוהו להאי ארמאה ודו"ק.