שביבי אש ק

לאביו ולאמו ולמשפחתו ובהם כל חיי רוחו: הוא לא ישא את נפשו להלחם בעד ארצו ועמו, אמונתו ודתו, כי לבו יחרד בקרבו על נפשות ביתו אשר אליו עיניהם תליות, ורוחו ונפשו וכל הגיונותיו יחד כולם נשואות אל אבותיו ומשפחתו ואיכה ילבש עוז וגבורה להרים חרבו להפיל חללים, הלא מחמדי נפשו היקרים לו, ימשוכוהו בחבלי אדם והוא גם הוא אליהם תשוקתו ולהם כמה בשרו ואיככה תמשול ידו למשוך בקשת גבורים, והלא אלה אשר אליהם תערוג נפשו יגזלו ממנו רהב נפש ורוח גבורה על שדה קטל, זאת לא זאת כי איש כזה לא איש מלחמה הוא ולא יצלח לה, כי הוא יאהב שלום להיותו שלו ושאנן בביתו ושלות השקט במגוריו להתעלס באהבים עם בני בית אביו ומשפחתו ובאהבתם ישגה תמיד בימי אורם וששונם ובימי יגונם ודאבון נפשם אם לשבט אם לחסד

, והנה כאשר צוה ה' לאמר: כבד את אביך ואת אמך, אשר הוא אבן הראשה וממנה תוצאות חיים לבית ישראל לחיות איש על משפחתו ועל בית אביו, "ואת" לרבות אחיו ואחיותיו לאהוב אותם כנפשו ולדבקה בהם: בזה הראה אותותיו אותות כי לא יחפוץ למלוך ביד חזקה להיות בני ישראל יוצאים בחרב וחנית ללחום מלחמת ה' בעד דתם ולהכריע תחתיה לעבדים משפחות עמים בזרוע גבורה וחרב מלחמה, רק ברוח משפט ורוח דעת ותבונה כי לא אנשי מלחמה וריב המה, ומעתה דברי המדר' שבעתים כאור החמה מאירים כי בראשונה כאשר אמר ה' אנכי ולא יהיה לך אמרו אוה"ע לכבוד עצמו הוא דורש וישראל יצאו ביד רמה למלחמה בעד דתם, אולם כאשר אמר כבד את אביך ואת אמך ואם כה יעשו לחיות איש על משפחתו ועל בית אביו ולכבוד יהיה בתוכם א"כ לא יצלחו אלה למלחמה ולא אנשי ריב ומדון המה וקרבות לא יחפצו, ובזאת שקטה רוחם וחזרו והודו לדבריו הראשונים

, וכבר מצא רבנו ני' און לו במד"ר פ' נשא (הובא בילקוט אליעזר ערך תורה) ושם הביא דרש זה בלשון אחרת וז"ל: בשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל ואמר אנכי אמרו או"ה זה כמוני אומר איזה מלך רוצה שיהי' אחר מכחיש אותו וכן הקב"ה, בשעה שאמר לא יהי', לך וכו', וכן בלא תשא, וכן בשבת וכו', אבל בשעה שאמר כבד אמרו בנימוסות שלנו כל מי שכותב א"ע סיגרון למלך, הוא כופר באבותיו וזה מכריז ואומר כבד את אביך ואת אמך, עמדו מכסאותם והודו לו ע"כ, והלא מדברי המדרש הלזה מפורש יוצא כדברי רבנו ני' אשר אמר בדעת המד"ר למעלה

, במגילת רות, ישלם ה' פעלך ותהי' משכורתך שלימה מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו, במדרש: וא"ר חסא אשר באת כתיב, וכבר דשו בו רבים האריכו למעניתם, והנראה לרבנו ני' בהקדם הכתובים: "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לב"י אתם ראיתם וכו' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל ב"י": והשאלות רבו א'. הכפל "בית יעקב" "ובני ישראל", ב'. "אמירה והגדה", ג'. "אם שמוע תשמעו" כלל את הכל לתוכו ומה הוסיף לומר "ושמרתם את בריתי", ד'. כי לי כל הארץ' מה זה נתינת טעם על והייתם לי סגולה, ה'.