שבט סופר חלק ב שעו

ומנ"ל למילף ממנו, ותמוהין לי דברי הנוב"י וחותנו באותו תשובה שרצה לישב קושיתו מגט משום אף במוחזק שני יוסף בן שמעון ליכא חזקה דיש ג' ספיקות וע"י ספק אחד כבר נסתלק החזקה דזה תינח אם אנו דנין בגט שנאבד מיד השליח או הבעל להחזירו לגרש בו אבל הא אמרי' בש"ס בב"מ שם בהוא אומר סימני הגט והיא אומרת וכו' דמחזירין לה אי סימנים דאוריית' גם בסי' אמצעי ובהא ליכא ספיקות כלל רק דלמא מהבעל או מיד האשה נפל אם לא שנאמר כמ"ש הרא"ש כיון דאין החשש שמא גט אחר דהיא אומרת שקבלה הגט קודם הנפילה מהימנא אף בסי' אמצעי משום דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ואף שבגט מעיזה מ"מ כיון דסימנים מסייע' לה מהדרי' אפי' בסי' אמצעי. ועוד הביא לנו מה שכתב הש"ש שמעתתא וי"ו פ"ד ראיי' מהא דאמרי' סימנים וסימנים וע"א יניח דמוכח מכאן דגבי ממון אפי' דהיכא דאינו להוציא ממון מחזקתו נמי בעי שנים וכתב דאין הוכחה די"ל דהמוציא מוחזק בעד שניהם והוי כמנה שלישי דכתב תוספ' רפ"ק דב"מ דהנפקד תופס במקום שניהם והוי כאלו הן מוחזקין ואף דלא דמי לגמרי להא דמנה שלישי כמובן מ"מ יפה דחה והש"ש סבר כיון דשניהם נותנין סימנים הוי כאלו אין כאן עוד סימנים דדל סימני' מהכא וזה במח"כ אינו ועיי' בהגהות מרדכי ר"פ שנים אוחזין דטעמ' דלא מהני ע"א כיון דאחד נותן סימנים הוי כתרי עדים והאחר שנותן סימנים עם ע"א הוי כג' עדים ומשו"ה יניח אבל בלא סימנים אם בא ע"א להעיד שפיר יכולין לומר דמהני כיון דלא בא להוציא ממון אלא ראה זה מצאתי וראיתי בריטב"א גיטין בסוגי' דשיירות מצויות דכתב על המתני' דמביא גט ומיהו אפי' לצורבא מדרבנן כי מהדרינ' ליה אבידתו בט"ע דווקא בדבר שהוא שלו אבל דשמעי' דאומר דבר זה מפלוני הוא ואית לי ט"ע לא מהדרי' דהא וודאי כיון שמעיד לאחרים בעדות לא מהימן לן צורבא מדרבנן טפי מע"ה ומשמע מדבריו דגם צורבא דרבנן לא מהני להחזיר אבידה לאחרים על ידו ולא מהימן ע"א בדבר שבממון אף בלא איתחזק ועיי' ב"ש סי' קל"ה ס"ק י"ג דר"ל באדם אחר אם מעיד שיש לו ט"ע בגט מהני כמו צורבא מדרבנן כיון דלא משקר ועיי' בבית מאיר שחולק על הב"ש וכתב תדע דהא בגט צריך סי' מובהק ובאבידה מהני סי' אמצעי' ובע"א לא כמבואר לכל יודעי דת ודין משמע דסבר בפשיטות דלא מהני ע"א באבידה ולא כתב היכא מבואר הדבר לכל יודעי דת ודין ואולי כוונתו נמי על הא דסימנים וסימנים וע"א יניח ובאמת כבר כתבנו דמזה אין ראי' ורק מדברי הריטב"א שהבאתי מוכח דאפי' צורבא מדרבנן לא נאמן היכא דאינו בא להמיד על דבר שלו ונחזור לדברי התוס' חולין שכתבו בפשיטות דאין להוציא ממון מיד המוחזק ע"י סימנים ועיי' בקצה"ח סי' רנ"ט וסי' רצ"ז שהאריך בזה וחולק על דברי הש"ך דסבר דמוציאין ממון ע"י סי' מובהק ובנוב"י סי' נ"א רצה לומר בסימן מובהק הורגין ואפי' בדיני נפשות מהני ומה"ט לא הביא הרמב"ם הא דש"ס חולין פלני' דהאי סי' והאי סימן קטל נפשא לא קטלי' יע"ש ויש לפרש בזה הא דש"ס ב"ב דף קכ"ח דאמר שמואל אבל גלימא לא ורב ששת אמר אפי' גלימא נמי דיכול לכוון מדת ארכו ורחבו ורב פפא אפי' נסכא דיכול לכוון מדת משקל וי"ל בהא פליג' דשמואל סבר דאין מוציאין ממון אפ' בסימן מובהק ושאני קרקע דאין אדם תופס בה ואע"ג דהוי חזקת מרא קמא מהני סי' להוציא מחזקתו זו כמ"ש בקצה"ח שם אבל גלימא לא או דסבר שמואל דמדת ארכו ורחבו לא הוי סימן מובהק אע"ג דהוי שני סימנים דלא כמ"ב או דסבר דמדת רחבו כיון דיכול לשער בקל לא הוי אפי' סי' אמצעי וכן כתב הריטב"א בב"מ די"ל הא דמדת ארכו ואחד נותן מדת רחבו אפי' לשיטת דלא מהני אי סימנים דאוריית' סי' מובהק נגד סי' אמצעי מ"מ במדת ארכו מהני דמדת רחבו לא הוי סי' כלל כיון דיכול לשער בקל ורב ששת סבר דהוי סי' מובהק שניהם בהדדי אבל נסכא לא דבסי' אמצעי לא מוציאין ממון ורב פפא סבר אפי' נסכא ומוכח לכאורה דלא כתוספ' מהא דרב פפא והקצה"ח נדחק במאוד דהאי בגלימא ונסכא דאבידה וזה אין במשמעות הסוגי' כלל וגם אמאי אמר שמואל אבל גלימא לא דהא בוודאי מחזירין במדת ארכו ורחבו וא"א לומר דסבר דהוי כמו ארוך וגוץ ובאמת גוף דברי הקצה"ח הי' תמוהי' לי למאי צריך לדחוק כ"כ לפי מה שהוא כתב בעצמו מהא דשומשמי ומהא דא"נ דמשמע דמהני סימנים להוציא היינו דאיירי בעדי פקדון ולא נאמן לטעון החזרתי כיון דידעי' דהפקיד אצלו חפץ בסי' כזה לא אמרי' דהחזיר ואיתרמי ס' כסי' וא"כ גם האי דסומא יש לאוקמי שמעיד שראה גלימא דראובן ביד שמעון ואח"כ נסתמא והוא טען החזרתי וע"י שנותן הסומא הסי' בבגד לא אמרי' שהחזיר ואתרמי בגד כזה בסימן זה. ושוב חפשתי בספרים וראיתי בש"מ מר"י מיגאש שהאריך בזה ומתחילה רצה לומר דמוכח מסוגי' זו דמוציאין ממון ע"י סימנים ודוקא סומא לא משום דפסול לעדות ואח"כ כתב דדוחק לומר שמוציאין ממון ע"י חזקה והאי דסומא איירי שמעיד שראה גלימת ראובן ביד שמעון וטוען החזרתי וכה"ג מהני סימנים והיה כל זה בהעלמת עין מהקצה"ח ועיי' בנתיבות סי' רצ"ז וכה"ג אפי' בסי' אמצעי מוציאין אע"ג דהוי רק מדרבנן מ"מ מצד הסברא אמרי' כיון דהפקיד אצלו חפץ בסי' כזה מסתבר לומר שהוא אותו חפץ ולא איתרמי לו עוד חפץ בסי' כזה וכן משמע מדברי תוספ' יבמות שהקשה על רבא מהא דסבר דמנין הוי סימן אע"ג דלא הוי רק סי' אמצעי ורבא מספקי אי סימנים דאוריית' ואע"ג דיש לדחות דתוס' הקשה אי רבא סבר סימנים מה"ת מ"מ מצד הסברא יש לומר כן ובש"מ שהבאתי משמע מדבריו דבזה פליגי רב חסדא ורבא ביבמות דרב חסדא סבר כיון דהוי עדי פקדון מחזירין אפי' בסי' אמצעי ורבא סבר דווקא בסי' מובהק אבל לא בסימן אמצעי אולי סי' לאו דאוריית' ובסי' פ"א ס"ק י"ג העלה הקצה"ח דאפי' בט"ע דקלא לאו מוציאין ממון וכן אין הורגין ע"י ט"ע דקלא והביא ראיי' מהא דש"ס סנהדרין ס"ז ע"א במסית דהי' מדליקין נר בבית הפנימי ומושיבין עדים בבית החיצון כדי שיהי' הן רואין אותו ושומעין אותו ופירש"י דווקא צריכין להיות רואין אותו ולא די בט"ע דקלא דיכול לומר לאו אנא הוי וכן כתב הרמב"ם בהל' עדים הל' ג' וכיון דלא הורגין ע"י טב"ע דקלא דעדיף מסי' מובהק דהא ט"ע דקלא לכ"ע מהני תו לא צריך הרמב"ם להביא הא דר"נ בר יצחק דלא קטלי' ע"י סימנים ונסתלק תמיהת הנוב"י סי' כ"א על הא דלא הביאו הרמב"ם ורצה לחדש מכח זה בסי' מובהק קטלינן ולפמש"כ לא מוכח ואדרבה מוכח דאפי' בטביעת עינא דקלא לא נהרוג ועל הא סמך הרמב"ם וא"ש ועיי' בנוב"י תנינא סי' ס"ו ועוד יש להאריך אבל בכל יום ויום באים מכתבים רבים וכל אחד רוצה ומבקש תשובה בפרט כי הדברים נוגעים רק לפלפולא ויש לי דברי חידודים בסוגי' זו ואין הזמן מספיק והנני ידידו הדש"ת פרעסבורג יום ד' לסדר משפטים תרמ"ה לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל תשובה ט שוכ"ט לכבוד הרב המופלג המאוה"ג חו"ב בע"פ כש"ת מו"ה אבא חייא הירש נ"י דיין ומורה בק"ק מערעד יע"א את מכתבו הטהור קבלתי עם הודעה וקריאה של חבה לחתונת בנו החתן שיחי' ובשולי המכתב שדר לן מעט צרי על דברי הרמב"ם בפ"ט מהל' שמיטה ויובל הל' ה' שחט את הפרה וחלקו בר"ה ע"ד שהיום ר"ה של מוצאי שביעית וכתעבר אלול ונמצא אותו היום סוף שביעית אבדו הדמים שהרי עברה שביעית על החוב ובהשגות א"א אשתמיטתי' האי דירושלמי דהאי מתני' ר"י הוא דאמר הקפת החנות הראשונה משמט אבל לרבנן כל הקפת החנות אינו משמטת ומעלתו רצה לומר דבאמת כיון דסתם מתני' דשחט את הפרה כר"י פסק כוותי' והא דפסק הרמב"ם הל' י"א דהקפת חנות אינו משמטת היינו שלא הקפה אח"כ ומ"ש ואם עשה מלוה נשמטת היינו שעשאה מלוה ע"י הקפה אחרת אלו דבריו, וכמה גדול הדוחק להעמיס זה בדברי הרמב"ם דסתם ולא פירש ונקט לישנא דת"ק ואם עשאה מלוה ולא כר"י הראשון ראשון משמט וגם בפי' המשניות פסק הרמב"ם בפי' וכתב ואין הלכה כר"י ולא כר' יוסי וגם ביד החזקה שלו לא חזר כדמשמע סתימת לשונו ואין מן הצורך להאריך בזה ועיין בפי' המשניות שם שמסביר הרמב"ם במתק לשונו החילוק בין הקפת החנות ובין שחט את הפרה ביו"ט מפני שהיום יו"ט א"כ חלק את הפרה מידי ע"מ שימתין בדמים ונמצא כשמכר מכר בחוב דא"א למכור ביו"ט בפריעת דמים ומיד זרף עליו במלוה ומיד עשאה מלוה ביו"ט ועיין בכ"מ, אלא דהראב"ד הקשה דמירושלמי לא משמע כן