שבט סופר חלק ב שעא

דלמה יהי' נאמן הלוה לעשות לעדים לרשעים ולפי שנקט התוס' לר"נ דטעמא דאמנה ומודעא דאין נאמנים הוא מטעמא דלא אתו על פה ומרעא שטרא אין חילוק בין לוה ועדים ואם עדים אינם נאמנים לאורועי שטרא כ"ש הלוה ומשו"ה כתבו תוס' בפשיטות דלר"נ אפילו הלוה אינו נאמן אבל לטעמא דיהיב רב אשי משום דלא ניתן לכתוב ועל עולה לא חתמו י"ל דוקא עדים אינם נאמנים על עצמם אבל הלוה נאמן ומשו"ה פסק הרמב"ם וכן בש"ע דעדים אינם נאמנים והלוה נאמן וזה החילוק בין תוס' לראשונים ולאמת י"ל דגם תוס' סברו כראשונים לחלק בין לוה לעדים ורק לר"נ כתבו תוס' כן ובטוען פרוע סבר ר"נ דנאמן הלוה וצריך לקיימו דלא מרעא שטרא בזה אבל באמנה לא נאמן הלוה משום דמרעא לשטרא דהא ר"נ נקט אמנה ומודעא דאינם נאמנים של שניהם יחד משמע דחד טעמא הוא לאמנה ומודעא משום דלא מרעא לשטרא אבל ר"ה משמי' דרב סתם קאמר מודה בשטר שכתבו דאין צריך לקיימו והכל בכלל משו"ה קאמר ר"כ גנובא גנובי למה לך וכמ"ש בתוס'. וראיתי בנוב"י תנינא יו"ד ס' קנ"ב שהביא קושי' בשם הגאון ר' ישעי' פיק זצ"ל דתמה דהא רב הונא לא משמי' דנפשי' אמר רק משמי' דרב ולמה לא הקשה על רב דנימא הלכה כר"מ ועוד הייתי מדקדק בלשון של ר"ל אי סברי לך כר"מ אימא הלכה כר"מ והלשון אי סברי לך כר"מ מיותר לכאורה והול"ל גנובא גנובי למה לך אימא הלכה כר"מ ונ"ל כל זה לישב דכבר כתב תוס' דתרתי מילי דרב למה וכתבו דחדא מכלל חבירתי' אתמר ואומר אני שרב אמר הך מימרא האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן ולר"נ דשטר אמנה אינו נאמן משום דלא אתי ע"פ ומרעי לשטרא אף כרבנן דסברו באנוסים היינו מחמת נפשות נאמנים מ"מ באמנה אין נאמנים וכמ"ש תוס' דף י"ט ע"ב בד"ה אמר רב נחמן בסופו דאתי שפיר ר"נ כרבנן דר"מ דשאני אנוסים דאינם מודים שהי' שטר אלא סותרין אותו ושאני אמנה דמודים שהשטר נכתב כדין יע"ש וכן בטוען פרוע כן לר"נ צריך לקיימו כמ"ש תוס' משום דלא מרעי' לשטר כלל אבל ר"ה סבר מצד סברא שלו דליכא חילוק כלל בין אמנה וטענת פרוע ומשו"ה קאמר משמי' דרב סתם דמודה בשטר שכתבו דאין צריך לקיימו ולא מפליג וכמ"ש תוס' דמשו"ה מקשה עליו ר"ל אימא הלכה כר"מ דפרוע דומה לטענת אנוסים וקרובים ולפ"ז משו"ה לא מקשה ר"נ על רב משום לר"נ לשיטתי' דמחלק בין אמנה לשאר טענות אין הכרח דסבר כר"מ דהא לרבנן נמי אתי שפיר דיש לחלק בין אמנה לאנוסים אבל ר"ה דאמר סתם וע"כ דאין לחלק בין אמנה לשאר טענות ואתי' רק כר"מ דסבר באנוסים נמי אינו נאמנים א"כ גנובא גנובי למה לך ומיושב נמי הא דקאמר אי סברי לך כר"מ היינו משום לרב דאמר רק שטר אמנה אין הכרח דסבר כר"מ רק מסברתך הוא דאין לחלק בין אמנה לטענת פרוע ואנוסים א"כ אי סברי לך כר"מ אימא הלכה כר"מ ועיין בנוב"י שם שמישב ג"כ על דרך זה אבל באופן אחר ונדחק במח"כ והבוחר יבחר ועיין. ובהפלא"ה בד"ה אימא הלכה כר"מ מקשה דלמה האריך ר"נ בלשונו כי אתי לקמן לדיני' דלא ה"ל למימר אלא הלכה כרבנן וגנובא גנובי למה ליה וכמו שהקשה הוא לר"ה ונ"ל לישב ע"פ שיטת הב"ח דבאין כתב ידן יוצא ממקום אחר ונשבע הלוה היסת דפרוע אפילו באו עדים אח"כ לקיים חתימתן כבר נפטר הלוה לשלם כיון דאין עדים מעידין בבירור דלא נפרע ובש"ך וט"ז שם ס' פ"ב חולקין על הב"ח בזה ונ"ל לכאורה ראי' לדברי הב"ח מהא דהאריך ר"ל בלשונו כי אתי לקמן לדינא אמרינן להו זילו קיימו שטרייכו וחותו לדינא דכתב רש״י דמלוים לבדם באו עם שטרותיהם בלא לוה עמהם ואמר להם קודם שידעו טענת הלוה שיקיימו שטרותיהם ודייק רש"י כן משום דאמר אח"כ וחותו לדינא משמע דקודם חותו לדינא המלוה והלוה אמר להמלוים שיקיימו שטרייכו והטעם נ"ל דאי הלוה כבר לפנינו ויטעון פרוע ושבע שבועת היסת ואפילו אם אח"כ יהי' באים לקיימו כבר נפטר הלוה לשלם ולא מהני עוד קיום ע"כ אמר מקודם שישמע טענת לוה שיקיימו שטרייכו תחילה ואם לא מהני טענת פרוע ובימי ר"ל נתקן שבועת היסת וזה דמחדש ר"נ באריכת לשונו ולא יכול לומר דהלכה כרבנן דלא הי' ידעינן חידוש דין זה ולא שייך גנובא גנובי למה ליה דהא אשמעינן חידוש דין מה דלא הי' ידעינן אי הוי אמר הלכה כרבנן ולפ"ז מיושב נמי קושי' אחרת של הפלא"ה שם איך נרמז בדברי ר"נ דצריך קיום משום טענת פרוע דלמא משום מזויף עצמו דהנה כתב הב"ח דזה דוקא בטענת פרוע אבל בטוען מזויף אף נשבע היסת לא מהני אם אח"כ באו עדים לקיימו דהא הוא מוכחש מעדים וחייב לשלם יע"ש וא"כ אי משום טענת מזויף לא הי' צריך לומר למלוים קודם שחותו לדינא קיימו שטרייכו דהא בטענת מזויף אפילו לאחר שיטעון הלוה נמי מהני הקיום וע"כ משום טענת פרוע אמר להם כן ומוכח שפיר דסבר ר"נ דמודה בשטר שכתבו דצריך לקיימו ומיושב הכל ע"ל ומכאן ראי' לשיטת הב"ח ועיין. ועוד קושי' עצומה מקשה בהפלא"ה בסוגי' בד"ה אלא אי אתמר דלכאורה יפלא דהא רבא לא סתר אלא סברת רמב"ח באנוסים מחמת נפשות דלא מהימנא בלא מגו משום כיון שהגיד אינו חוזר ומגיד אף בשטר אבל בהא דמחמת ממון נאמנים במגו לשוי נפשייהו רשיעי לא סתר ומי הכריחו לחזור בשניהם ועיין בח"ס ח"ש א"ע סי' נ״ב ונלענ"ד דיש להקשות על מתניתן דנקט אנוסים וקטנים ופסולי עדות וחשיב ואזיל כרוכלא הני תלתא דוקא דהא שמעינן נמי חדא מחברתי' ונ"ל דיש בכל אחד מהני תלתא רבותא דכבר הקשה בתוס' דלרמב"ח דסבר כיון שהגיד חוזר ומגיד למה אינו נאמנים בקטנים ופסולי עדות וכתבו קטנים משום דרשב"ל ופסולי עדות משום דהמלוה גופיה מידק דייק ולפ"ז לרמב"ח שפיר הו' רבותא בכל הני בסיפא דהוי אמינא דוקא מחמת ממון דלא נאמנים משום דאין אדם משים עצמו רשע אבל בקטנים ופסולי עדות דלא שייך זה הו"א דאף בכתב ידם יוצא ממק"א נאמנים משום דחוזר ומגיד קמ"ל דאפ"ה אינם נאמנים בקטנים משום דרשב"ל דאין עדים חותמים וכו' ופסולי עדות משום דמלוה מידק דייק ונגד חזקות אלו נמי אינם נאמנים בלא מגו וכן ללישנא בתרא יש לומר אע"ג דליכא רבותא בסיפא דאפילו מחמת נפשות אין נאמנים משום דאינו חוזר ומגיד וכ"ש בקטנים היינו בפסולי עדות מ"מ יש רבותא ברישא באין כתב ידם יוצא ממק"א דלא מבעי באנוסים מחמת נפשות אפילו בקטנים ובפסולי דאומרים נגד החזקות אלו מ"מ נאמנים במגו והוי רבותא לכל שני הלשונות ללישנא קמא בכתב ידם יוצא ממק"א וללישנא בתרא באין כתב ידם יוצא ממק"א וזה ניחא אי אנוסים היינו איירי דוקא במחמת ממון או מחמת נפשות אבל אי אנוסים איירי בין מחמת ממון ובין מחמת נפשות א"כ ליכא רבותא בשום צד דברישא ליכא רבותא דהא אפילו מחמת ממון נאמנים במגו וכ"ש בקטנים או פסולי ובסיפא ליכא רבותא דהא אפילו מחמת נפשות אין נאמנים וכ"ש בקטנים או פסולי דאומרים נמי נגד חזקה ומשו"ה כיון דחזר רבא משום דהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וסיפא מחמת נפשות נמי איירי א"א לאוקמי עוד במחמת ממון וההכרח לחזור משניהם והא בהא תלי' כן אמרתי ע"ד פלפול נכון בלימוד הישיבה יצ"ו ויש לי עוד דברים בסוגי' ואין הזמן מספיק להעלות הכל בכתב וה' יראינו נפלאות מתורתו הכ"ד הכותב ביומי דחנוכה תרס"ג לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל. תשובה ה להרב שר האלוף המאו"הג חו"ב בע"פ מו"ה משה ליב כהן דיין ומורה בק"ק ניקאלסבורג יע"א אודות תמיהתו בדברי המשנה למלך בפ"ד מהל' ערכין הל' כ"ו שכתב על דברי רש"י בנימוקי חומש פ' בחקותי דיש חילוק בין שדה מקנה לשדה אחוזה דשדה המקנה חוזרת ביובל לפי שאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו שלו ושדה אחוזה תתחלק לכהנים ביובל ובשדה מקנה אם בא לגאלה יגאל בדמים הללו הקצובים בשדה אחוזה וכתב המל"מ דלא ידע היכי רמיזא דיגאל שדה מקנה בדמים קצובים דלא נאמר רק בשדה אחוזה אבל שדה מקנה פודין אותו בשוויה והאריך שם ומתפלא עליו דעשה את עצמו כאלו לא ידע סוגי' ארוכה בערכין דף י"ד דפליגו ר"א ורבנן בזה ור"א דרש גז"ש דחישב דגם שדה מקנה נגאל בדמים הקצובים כשדה אחוזה ורבנן סברו מדכתיב מכסת ערכך היינו דמי שוויה והלכתא כרבנן והנה באמת עוד יש לתמוה דרש"י בעצמו בערכין דף כ"ו במתניתן דהלוקח שדה