שבט סופר חלק ב שע

דיבורי' לפסול השטר היכי דהקיום דרבנן משו"ה חזר רש״י מפירושו דוקא בברייתא דאיירי בקיום דרבנן ולא על מתניתן וא"ש הכל. ועוד נ"ל דהנה הריב"ש בתשובה פסק הובא ברמ"א א"ע בסי' מ"ב דאנוסים שעברו בהני שאמרו יהרג ואל יעבור כשרים לעדות אע"ג דעברו על לאו דלא תחללו מ"מ אונס רחמנא פטרי' ולא עבר רק על עשה ונקדשתי ולא פסול לעדות והרשב"א בתשובה הובא בתומים סי' מ"ו סקמ"ב חולק על הריב"ש בזה דמשמע שם אף באנסוה עכו"ם לזנות עם אשה ה"ל רשע משום דיהרג ואל יעבור ועיין בקצה"ח סי' ל"ה דרוצה לומר אף דלא נפסל לעדות בשביל כך מ"מ אינו נאמן לעשות עצמו רשע ובאמת לא משמע כן מדברי רש"י כתובות דדוקא היכי דנפסל על ידו אמרינן אדם קרוב אצל עצמו ולא נאמן לא לזכות ולא לחובה להעשות רשע ופסול על פיו וכן כתב רש"י בסנהדרין דף ט' ע"ב בד"ה רבא אמר אין אדם נפסל לעדות בהודאת פיו דאדם קרוב אצל עצמו יע"ש ומוכח דעיקר הטעם דאין אדם משים עצמו רשע הוא מטעמא דקרוב אצל עצמו ופסול לעדות לעשות עצמו רשע להיות נפסל לעדות ולא כמ"ש בקצה"ח דלא מצי לשווי' נפשיה רשיעא אפילו במידי דלא נפסל ותמוה על הקצה"ח דלא הביא דברי רש"י דמוכח בפירש להיפך ובתומים שם כתב דאף לדעת רשב"א אין נפסלים אלא מדרבנן וכן כתב בסי' ל"ד ס"ק כ"ג דאף דאין בו מלקות מ"מ מדרבנן מפסל הואיל ועבר על קידוש השם להיות נהרג ואל יעבור וכבר הקשו בתומים ובקצה"ח על הריב"ש מהא דאמרינן דלכך לר"מ אין נאמנים אנוסים מחמת נפשות דסבר דעדים שאמרו להם חתמו שקר או תהרוגו יהרגו ואל יחתמו שקר ופירש רש"י ומשוי נפשייהו רשעים וקשה לו יהי' בכלל יהרג ואל יעבור מ"מ הא ליכא ביה רק מצות עשה ונקדשתי כמו בע"ז וג"ע וש"ד ואם עבר באונס אין כאן פסול לדעת הריב"ש והרי נאמנים דלא משוי נפשייהו פסולי עדות וע"כ צ"ל כרשב"א דמ"מ נפסלים עכ"פ מדרבנן ובקצה"ח העלה מכח קושי' זו וממה שפירש רש"י שם דמשוי נפשייהי רשיעא דלא תלי' אי נפסל לעדות על ידו אלא במשוי נפשייה' לחוד אינו נאמן וכבר כתבתי דבכמה מקומות מוכח מרש"י דהיכי דנפסל על ידו דוקא אין נאמן לעשות עצמו רשע אבל מ"מ לא מפסל לעדות רק מדרבנן כמ"ש התומים מכח הכרח דהא אין בו מלקות רק עשה דנקדשתי א"כ מוכח מרב חסדא דאמר קסבר ר"מ דיהרוגו ואל יחתמו שקר דגם בפסולי עדות דרבנן אמרינן אין אדם משים עצמו רשע ורבנן נמי לא פליגו אלא משום דאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא ג' דברים בלבד כדמקשה רבא לרב חסדא אבל בגוף הסברא לא מצינו פלוגתא על רב חסדא דסבר ע"כ דגם בפסולי עדות דרבנן אמרינן לא משים עצמו רשע וא"כ יש לישב דקדוק העצום של ש"מ במתניתן מפרש רש"י או משחק בקובי' משום דלא נתברר אי כלישנא קמא או כלישנא בתרא דרמב"ח ובלישנא בתרא דנתברר דאמרינן דאין אדם משים עצמו רשע מ"מ לא נתברר אלא במחמת ממון דהוי פסולי עדות מה"ת אבל בפסולי דרבנן אכתי לא נתברר משו"ה נטר רש"י עד הברייתא דיהיב טעמא רב חסדא לר"מ משום דיהרוגו ואל יחתמו שקר ומוכח דגם בפסולי דרבנן אמרינן דאין נאמנים לעשות עצמם רשעים ומשו"ה פירש רש"י מיד על הברייתא דפסולי עדות היינו היינו קרובים או עבדים ולא משחק בקובי' משום דגם בעבירה דרבנן אמרינן דאין נאמנים ומר"מ נשמע לרבנן ג"כ דלא מה"ט פליגו על ר"מ ואין לעקש ולומר דלא מוכח רק בעבירה מה"ת ופסול עדות דרבנן אבל לא משחק בקובי' דהוי רק עבירה דרבנן דהא כבר הוכחנו דכל הטעם משום דאין נאמן מחמת קרוב אצל עצמו לפסול עצמו לעדות ולא משום דשוי' נפשי' רשיעא וא"כ אין חילוק כיון דגם בעשה דנקדשתי לא פסול לעדות אלא מדרבנן ובין משחק בקובי' דפסול נמי מדרבנן וא"ש ע"ד פלפול ועיין בנוב"י קמא א"ע סי' ע"ד בסופו שהביא נמי הקושי' מכתובות על הריב"ש וכתב שהיא עצומה מאוד ועל מה שתירץ שם יש לפקפק ואין כאן מקום להאריך בזה. והנה בהא דאמרינן דטעמא דר"מ משום דמלוה מידק היינו כמו שפירש רש"י שאמרו שהלואה או המקח אמת דמלוה לא שדי זוזי בכדי וכי מחתמים שטר מידק דייק שיהי' כשרים והוסיפו הראשונים דאי אמרי פסולין היינו ועדות שקר העדנו דלא הלוה כלום והשטר מעיקרו אינו גם לרבנן אין נאמנים שהרי משוי נפשייהו רשעים ועיין ומשו״ה אמר בשלמא פסולי עדות מעיקרא מידק דייק דע"כ במודים שנכתב כדין והלואה אמת ושייך מידק דייק דאי אמרו שגם הלואה אינו אמת גם לרבנן אין נאמנים וישבתי בזה הא דכתב תוס' בד"ה קטנים דהוי מצי למימר קטנים נמי משום מידק דייק אלא דניחא ליה למנקט בכל חד טעמא אחרינא וצריך פירוש כיון דגם בקטנים סגי בטעמא דמידק דייק למאי נקטו טעמא אחרינא אלא שי"ל דבאמת פסולי עדות היינו שאמרו קרובים ע"כ בשאמרו גם כן דהלואה אמת דשייך מידק דייק דלא שדי מלוה זוזי בכדי דאי בשאמרו דאין הלואה אמת גם לרבנן אין נאמנים וע"כ בשאמרו דהשטר כדין נכתב וע"כ לר"מ דאין נאמנים איירי בהלואה אמת אבל בקטנים דלא שייך בקטנים דאין נאמנים משום משוי נפשייהו רשעים דהא בשעה שחתמו קטנים הוי י"ל דגם בהעידו דהשטר מעיקרא שקר ג"כ שייך פלוגתא דר"מ ורבנן דרבנן סברו גם באין הלואה אמת נאמנים נגד החזקה אבל לר"מ אין נאמנים בשביל החזקה כדאמר ר"ל א"כ לתירץ תוס' זו דחזקה דאין עדים חותמין בשטר אא"כ נעשה בגדול לא תלי' בהך סברא דמידק דייק א"כ לרבנן אפילו העידו שקטנים היו ולא ראו הלואה נמי נאמנים כיון דלא שייך ג"כ דמשוי נפשייהו רשעים משא"כ בקרובים דוקא בראו ההלואה נאמנים משום דאית להו מגו נגד החזקה ומשו"ה שפיר כתב תוס' דניחא ליה למנקט בכל חד טעמא אחרינא משום דיש נפקותא בין הטעמים בלא ראו הלואה ורש"י דמפרש או קטנים כיון דמודים הם שהשטר כדין נכתב שהלואה אמת מידק דייק המלוה דלא שדי זוזי בכדי משמע גם בקטנים צריכים לומר שהלואה אמת מוכח דסבר כפירוש שני של תוס' דגם טעמא דר"ל משום דמלוה מידק דייק וע"כ פירש דגם בקטנים איירי דאמרו שהשטר כדין נכתב אבל לפירוש ראשון של תוס' דלית להו כן שפיר כתבו דניחא ליה למנקט טעמא אחרינא אע"ג דבאמת י"ל גם בקטנים מידק דייק מ"מ יש נפקותא בלא ראו הלואה דכה"ג נמי איירי בקטנים פלוגתא דר"מ ורבנן וא"ש. וחפשתי וראיתי אח"כ בתומים סי' פ"ב בכללי מגו ס"ק ס"ב שכתב ליישב קושי' תוס' על ש"ס ב"ב דהא מוכח מרבנן דסברו דאמרינן מגו במקום חזקה דדוקא בס"ד קאמר הגמרא לר"מ אין קושי' דמלוה גופה מידק דייק די"ל דמודים בהלואה וכן קטנים נמי לחד תירץ בתוס' נמי משום מידק דייק אבל למסקנא דאמרינן במודה בשטר שכתבו פליגו י"ל דמיירי פסולי עדות או קטנים ולא ראו כלל נתינת מעות ותו לא שייך מידק דייק ואזלה חזקה יע"ש ודבריו תמוהים דכבר הבאתי מהראשונים דע"כ בראו הלואה איירי בפסולי עדות היינו דבלא ראו הלואה גם לרבנן אין נאמנים משום דמשוי נפשייהו רשעים וע"כ גם במסקנא באומרים דראו נתינת המעות ושייך החזקה דמידק דייק ושפיר הקשו תוס'. ולאחר העיון נראה דתלי' אי נאמנים קרובים היינו ולא ראו הלואה בטעמים דכתב הסמ"ע ס' מ"ו סק"ה והט"ז שם דלפי טעם הסמ"ע דמשו"ה לא משוי נפשייהו רשיעא דשאני קרובים דאמרו דהענין אמת שהלוהו ואף שגורמין שיטרוף ממשועבדים שלא כדין אין זה מעשה רשע כיון שהלוהו באמת קודם שלקח ולא ה"ל ליקח ועוד דיכולין להתנצל ולומר סברנו שהמלוה יחתום עליה עוד עדים כשרים יע"ש וא"כ לפי טעמים אלו דוקא באומרים דראו הלואה והענין אמת אבל באומרים דלא ראו הלואה משוי נפשייהו רשעים ואין נאמנים והט"ז חולק על הסמ"ע דאף אם הוא אמת אין להעיד על רשע וכתב די"ל שסמכו עצמם שהכל יודעים שהם קרובים ולא יבא לידי מכשול וא"כ לפי טעם זה אף בלא ראו הלואה אין משים עצמם רשעים דהא סמכו דהכל יודעים שהם קרובים ולא יגבה ע"י השטר ועיין ובאומרים שטר אמנה דלא נאמנים משום דעל עולה לא חתמו ונעשים רשעים בזה וכן באומרים קטן הי' הלוה דג"כ אינם נאמנים כמבואר בסי' מ"ו סעי' ל"ח משום דצריכין לדקדק אם הוא קטן ומשוי נפשייהו רשעים ובקצה"ח פשיטא ליה דבהא בודאי לא נפסלים לעדות דלא מצינו שיפסלו לעדות עי"ז ובתומים פשיטא ליה דנפסלין ג"כ לעדות ולטעם זה י"ל דלוה נאמן בשטר אמנה אע"ג דעושת אותם לרשעים ועיין בש"ך ס' פ"ב ובאמת קשה להסביר