שבט סופר חלק ב שסד

שאלות ותשובות חלק חשן משפט תשובה א שלום וכ"ט לכבוד ידידי הרב המופלג המאוה"ג מורג חרוץ בע"פ עדני העצני כש"ת מו"ה ברוך עקקפעלד נ"י רב בק"ק משום יע"א מכתבו עם צרור כסף הקדשים קבלתי והנני למלאות מבוקשו, להשיב לו על מעט צרי ששדר לן בש"ס עירובין ס"ד ע"ב על הא דאמר ושלשה דברים למדנו באותה שעה שאין מעבירין על האוכלי' וכו' ומקשה בתוס' דהא אסור ליתן מת"ח לנכרי לר"י דדרש לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם, ותירצו דר"ג לא סבר כר"י וע"ז הקשה מעלתו נ"י דא"כ הו"ל לומר דארבעה דברים למדנו דמוכח דר"ג סבר שמותר ליתן מת"ח אלו דבריו. ולאחר חיפוש מצאתי קושי' זו בספר דרוש וחידוש מאאמ"ו זקני ר"ע איגר זצ"ל והניח בצ"ע, ומעלתו נ"י רצה לומר ולדחוק דאולי לא חשיב רק מה שהוא להלכתא אבל בהא דמת"ח לנכרי לית הלכתא כר"ג רק כר"י ועל זה מדחה והביא סוגי' דפסחים דף ה' דקאמר ש"מ מר"ע תלת והתם נמי לית הלכתא כר"ע, והנה מלבד שיש דוחק לומר כן דלא קחשיב רק מה שהיא להלכתא דהא למדנו מדבריו קאמר וליתר שאת לא הי' צריך להביא ראי' מסוגי' דפסחים רק במקומו בש"ס עירובין מוכח דא"א לומר כן דהש"ס מביא אח"כ כשהגיע ר"ג לכזיב והרבה דברים למדנו באותה שעה שאין מפירין נדרים לא רכוב מהלך ועומד ורק יושב אע"ג דהתם נמי לית הלכתא כר"י רק כר"נ דפותחין אפי' מהלך וכהאי תנא דפותחין בחרטה לחוד, וגם שם יש לדקדק אמאי לא קחשיב נמי ולמדנו שפותחי' בחרטה לגירסת רש"י דהא זה מוכח נמי מדבריו כדמשני הש"ס על ר' כחמן, וצ"ל דלא קחשיב רק דברי' דלא תלי' זה בזה כמו ג' דברים דקחשיב שכ"א הוא דבר בפ"ע אבל הא דפותחי' בחרטה כיון שבזה תלי' אי מפירי' נדרים ם אפי' מהלך ועומד ותלי' בפלוגת' דתנאי וא"כ לא צריך לחשוב שלמדנו דפותחין בחרטה כיון שכבר קאמר דאין מפירין במהלך שמעינן ממילא דסבר נמי פותחי' בחרטה ועיי'. ובזה יש ליישב קצת מה שיש לדקדק דלעיל קאמר וג' למדנו באותה שעה ואח"כ אומר והרבה דברים למדנו ולא קאמר כמה דברים למדנו כאשר אמר שלשה, וכן בש"ס ברכות ג' ע"א אמר ר' יוסי ג' דברים למדתי, אלא מדברי' דקחשיב כאן יש ללמוד נמי שאר דברים שפותחי' בחרטה ולא קחשיב בפרט משום דממילא שמעינן ונכלל בהאי דאין פותחי' במהלך משו"ה קאמר הרבה דברים ולא פרט כמה דברים משום דמתוך דברים אלו יש ללמוד עוד דברים אחרים כנ"ל. והנה קושי' זו דלא קחשיב עוד דר"ג לית לי' דר"י כיוצא בו מקשי' האחרונים בש"ס פסחים דקאמר ש"מ תלת, ולפמ"ש תוס' שם דהא יכול להנות מגחלתן ותירצו דקרא מיירי בכל ענין אפי' אינו רוצה להניח מגחלי' של חמץ או משום דאין יכול להנות בתחלת ביעורן הוי כמו נדרים ונדבות שאין קרבין ביו״ט ולכל שני תי' תוס' קשה דלתי' א' מוכח דל"ס ר"ע נמי הואיל אם רוצה להנות, ולתי' ב' מוכח דר"ע סבר דיש שבח עצים בפת דאי סבר דאין שבח עצים בפת יכול להנות מיד בתחלת ביעורן וכן הקשה בשעה"מ הלכ' חו"מ וראיתי לתוס' דר"ע איגר זצ"ל פ"ב דביצה על משנה ה' שמקשה עוד דמוכח דסבר ר"ע זו״זג אסור, והנה שם במשניות תי' דתרוויי' תירוצי' צריכין אהדדי דלא קשה עלי' דלא קחשיב לתירוץ א' דל"ל הואיל די"ל תירוץ כתי' השני, וגם ל"ק דמוכח דיש שבח עצים בפת אז יכולי' לדחות כתירוץ הראשון וממילא לא יכול לומר ש"מ דלא מוכח מר"ע בבירור מה דלא סבר ולפי דברים אלו יש ליישב נמי קושי' זו בסוגי' זו על דברי התוס' דהא תוס' מתרץ עוד משום דהנכרי היה מתלוה עמהם הוי כמוכרו לו ומותר והוי כמו מפרנסי' עניי נכרים עם עניי ישראל ויש לומר נמי דפליג בעיקר הדין על ר"י ובלא"ה נמי היה מתיר ליתן לנכרי אבל מ"מ לא יכול לומר למדנו מדבריו דלא כר"י משום די"ל כתי' הב' בתוס' ושני תירוצי תוס כחדא נינהו ובאמת קושי' תוס' היא קושי' הירושלמי בע"ז פ"א הלכה ט' דשם מקשה הירושלמי על דרשה דלא תחנם דלא תתן להם מתנת חנם והתני ר"ג היה מהלך בדרך ולמדנו שלשה דברי', ותמוה על תוס' שלא הביא דברי הירושלמי, וכן בתוס' ע"ז כ' מקשה מש"ס עירובי' ממעשה דר"ג, והירושלמי לא מתרץ הקושי' וכתב במרא' הפנים דבהא דקאמר שלמדנו ג' דברי' מתורץ הקושי' משום די"ל דלאפרושי מאיסורא שאני דלא אסור אלא אי נותן משום חן אבל אי נותן משום הנאת ישראל מותר דהוי כמוכרו לו כמי בשכינו ומכירו ועיי"ש, וכיוצא בו כ' הרמב"ן בגיטין על הא דמשני מצוה שאני על ר"א ששחרר עבדו דלא אסור השחרור רק משום לא תחנם, אבל אי עושה בשביל מצוה מותר ועיי"ש, ודברי המפרש צריכי' הסבר דהא אי עביד לאפרושי מאיסורא היה יכול לצות לו שישליך הממון ולא יאכל הוא, ולא היה מן הצורך ליתן לנכרי וצ"ל דרוצה ר"ג ללמוד לר' אילעאי שהולכי' אחרי רוב הולכי דרכי' ואי היה אומר לו שישליך החמץ ה"א משום דסבר כר"י דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ואפי' אי הוי ספק דילמא מישראל או נכרי אסור משום ספק דאוריי' אע"ג דאי וודאי מישראל תלינן אחר הפסח נעשה כמ"ש בתוס' מ"מ כיון דאין הולכי' אחרי רוב עוברי דרכי' והוי ספק דילמא מגוי או מישראל אסור משום ספק דאוריי', ודברי מהרש"א שם שכ' שצ"ל אי תלינן בנכרי צ"ל דיותר יש לתלות שנעשה בפסח מאחר הפסח משום דא"לה הוי ספק דרבנן, דברי' אלו תמוהי' דהא אי סבר ר"ג כר"י דחמץ לאח"הפ אסור בהנאה הוי ספק דאורי', וכבר תמה בחק יעקב על הלכת פסח תמ"ט על דברי מהר״שא אלו, ורק מטעם אחר נ"ל יש להכריח דברי המהרש"א דיותר יש לתלות בנכרי תוך הפסח מלאחר הפסח לפי מה שהעלה הפנ"י בכתובות בסוגי' דפ"פ, דאפילו אי הוי בספק השני רוב כנגד המיעוט וספק הראשון ספק השקול מ"מ מקרי ס"ס דמטעם רוב לרוב השיטות א"כ אי מצרפינן המיעוט לספק האחר הוי רוב וכן לשיט' הרמב"ם דספק מה"ת מותר ורק מדרבנן להחמיר זה דווקא בספק השקול אבל לא בס"ס דלא הוי עכ"פ ספק הראשון ספק השקול ועיי"ש, וא"כ ה"נ דאפי' אי אמרינן רוב עוברי דרכי' נכרי' מ"מ לא מוכח דסבר ר"ג כר"י דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר דהא הוי ס"ס שמא נעשה אחה"פ ודלמא של ישראל הוא ואז אמרינן בוודאי דלאקה״פ נעשה החמץ כמ"ש במהרש"א שם שעשאו בהיתר ומותר ואע"ג דאמרינן רוב עוברי דרכי' נכרי' מ"מ יש לצרף המיעוט ישראל בהדי ספק אחרינא דילמא אחה"פ נעשה, ואע"ג דלא הוי מתהפך דהא אי מתחילי' בספק דלמא לאחר או קודם הפסח אין נפקותא עוד אי של ישראל או של נכרי ואסור מ"מ לר"י מ"מ כבר כייל לנו המנחם עזרי' הובא בש"ך סי' ק"י דלא צריך להיות מתהפך רק אי יכולי' להתחיל בשתי'