שבט סופר חלק ב שסג

האישות של ראשון ובאים כאחת אלא דר"ע לא סבר פקעי מיד בשעת נישואין רק לאחר שנתגרשה אבל ר"א סבר מיד בשעת נישואין פקעי דהא לר"י דסבר דר"א יליף מאיסור כהונה לית לן פירכא דא"כ שאני א"כ ע"כ צ"ל לר"א הא דמותרת לינשא בחוץ לפלוני ולא אסורה מצד אישות של אחרים היינו ע"כ מצד פקעי וכן כתב הרא"ש בתשו' כיון דאמרה תורה דחוץ מהני ע"כ דאמרינן דפקעי דאל"כ לא היתה מותרת לאחרים דמשתמש בצד אישות של אחרים. ובזה נ"ל ליישב קושי' הרשב"א על הא דקאמר הש"ס על ר"ט אילימא בחוץ מישרא שרי ר"א דתני' מודה ר"א דלמא ר"ט מחולק על הברייתא דמודה ר"א דהא לפי האמת דאמרינן ר"ט סבר בע"מ פליגו ע"כ מחולק על הבריית' דמודה ר"א דבחוץ לדידי' גם ר"א אוסר וא"כ לימא בחוץ פליגו רק מחולק על הא דמודה ר"א ולית לי' פקעי ואין לומר מצד הסברא פריך דלימא פקעי דהא השיב ר"ש בר אלעזר תשובה לדברי ר"א היכן מצינו זה אוסר וזה מתיר יע"ש ונ"ל דפרכת הרשב"א לא שייך רק אי אמרינן דע"י נישואין אמרינן פקעי אבל לא אי אמרינן פקעי ע"י גירושין או מיתה אז י"ל מצד הסברא פקעי דרש"י פירש על הא דזה אוסר וזה מתיר נישואי בעלה הראשון אסרוה על זה ונישואי שני יתירוה לו ועיין במהרש"ל שם שמדייק מדברי רש"י דהקושי' כיון דהוא ענין אחד דהאחד אוסר באישות והשני מתיר באישות שלו משא"כ אי אמרינן באמת דלא מתיר ע"י נישואין שלו לחוד רק עיקר ההיתר ע"י גירושין שלו לא שייך זה אוסר וזה מתיר דהא זה אוסר ע"י אישות וזה מתיר ע"י גירושין שמתיר בכל מקום והא דפקפק המהרש"ל מהא דנדרים דזה אוסר וחכם מתיר ואינו ענין אחד יש לתרץ דמ"מ אינו סברא שזה אוסר בדיבור לחוד וזה יהי' מתיר בדיבורו דהא הכל נעשה רק ע״י דיבור משא"כ אי אמרינן דגירושין של שני מתירין בודאי יש לחלק דזה אוסר באישות וזה מתיר ע"י גירושין ומסתברא כיון דמתיר לכ"ע אישות שלו ע"י הגט מתיר ג"כ אישות של הראשון וניתק ג"כ מהראשון האישות והא דמקשה ר״ש בר אלעזר היינו משום דע"כ ר"א סבר דאמרינן פקעי ע"י נישואין לחוד דאל"ה האיך מותרת לשני דמשתמש בצד א"א של אחרים והתורה אמרה והיתה לאיש אחר כמ"ש הרא"ש בתשובה ושפיר מקשה היכן מצינו זה אוסר וזה מתיר לר"א וממילא דלא הוי נמי כריתות כיון דאסורה לאחרים ג"כ כמו שמסיים בתוספתא על קושי' רש"בא נמצא דאין זה כריתות ומיושב קושי' הרשב"א אף דע"כ ליכא סברא לומר פקעי היינו דוקא ע"י נישואין לומר פקעי אבל לומר פקעי ע"י גירושין של שני גם רש"בא מודה דפקעי דלא שייך זה אוסר וזה מתיר וכמו שהוכחנו דסבר ר"ע בקושיתו על ר"א וא"כ שפיר קאמר על ר"ט אילימא בחוץ משרא שרי ר"א דהוי לאחר מיתתו של שני ולכ"ע דאמרינן פקעי מצד הסברא וא"ש. וראיתי באבני מלואים שנסתפק אי הלכתא כר"א דאמרינן פקעי או כרש"בא וכתב דנ"מ בדיני ממון במי שמכר או נתן לראובן קרקע חוץ משמעון דאפי' שמעון הוא בע"ח שלו אינו גובה מאותו קרקע וא"כ אי אזיל ראובן ומכרה ללוי יכול שמעון לגבותו או לקבל מתנה מלוי דהא כל שבא לרשות אחר ניתקה מרשות הראשון ובסוף מסתבר לי' דלא אמרינן פקעי והוכיח מדברי תשובת הרא"ש שהביא מהר"א ששון דמהני חוץ במוכר ונותן ולא יכול ליתן לאחר ואי אמרינן פקעי וא"כ מיד כשנכנס לרשותו של מקבל ראשון ניתק רשות הראשון לא משכחת שיורא דחוץ במתנה כלל וממילא גם אם נתן ראובן ללוי לא אמרינן דניתק רשות הראשון וע"כ מוכח דלא קיי"ל כר"א דאמרינן פקעי או דלא אמרינן פקעי אלא באישות ולא בדיני ממונות יע"ש ולפי מה שכתבתי לא מוכח דינו דשפיר י"ל דלא פסקינן כר"א לומר פקעי מיד בשעת נישואין אבל לאחר שכבר יצא ג"כ מרשות שני אז דוקא אמרינן פקעי דלא שייך פירכת רש"בא וא"כ שפיר משכחת דינו של הרא"ש במוכר או נותן במתנה בחוץ דלא יכול ליתן לאחר דהא לא ניתק מרשות של הראשון כל זמן שהוא ביד המקבל אבל אם המקבל הראשון נותן לאחר ומוציא הדבר מרשותו או מפקירו בודאי י"ל נתקו כמו בגירושין ומיתה והאחר יכול ג"כ ליתן לזה ששייר והוא כתב דאין נפקותא לדינא רק לענין ממון אבל תמוה דיש ג"כ נפקותא באישות במשייר נכרי ועבד דמהני חוץ גם לרבנן ואם נשאת אח"כ אי מותרת ג"כ לנכרי ועבד לאחר שנתגייר ונשתחרר וכבר העיר בזה בהגהות זקני מאוה"ג ר"ע איגר על הש"ס ותמה על השמטת הפוסקים הא דמודה ר״א דהא נ"מ ג"כ לדידן בנכרי ועבד ולפמ"ש אף דהלכתא כרש"בא דלא אמרינן פקעי ע"י נישואין מ"מ בנתגרשה י"ל דגם הוא מודה וא"כ בודאי צ"ע לדינא. פה פרעסבורג מש"ק לס' כי יבוא אלי העם לדרוש תרח"ם לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל.