שבט סופר חלק ב שסב

דחק לתרץ אבל לרמב"ם א"ש דלהלכתא דקדשה ע"ת ובעל צריכה גט ממילא לא מוכח מחליצה מוטעת דצריך תנאה דאפשר לקיימו ע"י שליח יע"ש וממילא גם ר"ה סבר כהלכתא דצריך גט דאמרינן מחיל לתנאה ולא צריך תנאה דאפשר לקיימו ע"י שליח ולא קשה לריטב"א אלא מדברי תוס' דמשמע מדבריהם דאין תנאי בחליצה לכ"ע הוא ולית דחולק א"כ קשה קושי' הריטב"א מנ"ל לר"ה להקיש ביאה וחופה לכסף ושטר דלמא איפכא ולא מהני תנאי אף בשטר וכסף, ונ"ל לומר ולתרץ לפי מה דמתרץ אביי בקדושין שם על קושי' רבא לר"ה מהא דמתניתן דשלש תנן וד' לא תנן הא דקאמרת ג' תנן וד' לא תנן תנא מילתא דכתיבה בהדיא קתני מילתא דלא כתיבה בהדיא לא קתני דכסף שטר וביאה כתיבה אבל חופה אתי' בק"ו וא"כ בודאי מסתבר יותר להקיש ביאה לכסף ושטר בהא דאיתקש הוויות אהדדי מוהיתה לאיש אחר מלילף כסף ושטר מביאה וחופה דלא כתיב בהדיא ולא אתי רק בק"ו וההיקש על ההוויות דכתיבי בקרא קאי ועוד יש לתרץ לפי מה שכתב הפנ"י כאן בסוף ד״ה התם משום וכו' שהעלה בגיטין וקדושין ילפינן התנאי מקרא ועיין בפרק האומר באריכות דבריו וא"כ א"ש דהא א"א לילף מביאה דלא מהני תנאי כלל בקדושין דהא ילפינן מקראי בקדושין דמהני וממילא אמרינן דאיתקש הוויות אהדדי דגם בקדושי ביאה דתהני וא"ש ואין להאריך עוד. פה פ"ב יום ד' לסדר לך תרמ"ט לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל. תשובה לב שלום וברכה לתלמידי המופלג בתורה חו"ש יפ"ת מו"ה רפאל הירש שי' רב דקלויז בהאמבורג יע"א. מכתבך קבלתי ע"כ ולא באתי עד עתה להשיבך יען כי דבריך אינם נוגעים רק לפלפולא ויש דברים נחוצים לשעתא ובעברי עליהם ראיתי שפלפול שלך בנוי על דברי חדושי הר"ן בסוגי' דחוץ גיטין פ"ג ע"ב שמיישב קושי' תוס' שם על הברייתא ומודה ר"א דאם נשאת לאחר ונתארמלה או שנתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו, והקשו תוס' למאן מודה דלרבנן דפליגו עלי' לא הוי גט כלל וכתב הר"ן בטוב טעם בודאי גם ר"א הי' מודה דחוץ הוי שיור אי לא הי' באפשר שתהי' מותרת גם לזה שנאסרה עליו משום חוץ אבל ר"א סובר דמשו"ה הוי גט משום דאם נשאת לאחר אמרינן נתרוקן האישות מהראשון ומותרת גם לפלוני ומשו"ה לא הוי שיור לר"א וכן קיימתי אנא מדנפשאי וכונתי תל"י לדבריו ורצית לומר דאם בקדושין מהני שיור ויכול לקדש בחוץ א"כ אם יבוא אחר ויקדש אותה חוץ לפלוני שנאסרה מן הבעל הראשון לא אמרינן נתרוקן וא"כ קשה עדיין למה מהני שיור לר"א והארכת בפלפול שאינו על דרך הישר והרבה יש להתיב ועיקר היסוד רעוע כי מה בכך אם גם קידושי חוץ מהני ויכול לקדש אחר חוץ מפלוני זה מ"מ כיון דאפשר שיקדש אותה לכל העולם או שישייר בקידושיו לאחרים ולא לפלוני ממילא לא מיקרי שיור דהא הר"ן לא כתב רק כיון דאפשר שתהי' מותרת אם תנשא לאחר וכי אם לא תנשא כלל לאחר לא הוי גט כריתות ובטל הגט וע"כ כיון דאפשר שיהי' הגט כורת לגמרי אם נשאת לאחר לא הוי שיור וחל הגט מיד אע"ג דעדיין לא נשאת לאחר ממילא אם גם תתקדש ע"י חוץ לא הוי שיור ועוד אני אומר מנא לך בפשיטות דאם נתקדשה לאחר חוץ מפלוני זה שלא אמרינן כתרוקן דהא עיקר הטעם נתרוקן הוא משום דע"י קידושין מנתק קידושין של בעל הראשון ופקעי על ידו וכיון דלפלוני אינה ונתגרשת ואסורה ע"י אישות של הראשון וקדושין אלו נתקו על ידי קידושין של שני מנ"ל דלא תהי' מותרת גם לזה אף שלא נתקדשה מהשני גם אצלו דהא בלא"ה קידושין של שני לא הוי נגד הפלוני דהא עדיין אישות הראשון עליו ומ"מ אמרינן דפקעי קידושי הראשון אצל הפלוני אלא דהוכחה זו יש לדחות דמ"מ יש נפקותא גם בקדושי שני לפלוני ומהני קדושין אם מת בעל הראשון שאסורה לפלוני מחמת קידושי שני משא"כ באמר חוץ לפלוני דהוי כפנוי' אצלו מחמת קידושי שני אע"ג דמ"מ אסורה בביאה עליו מחמת צד א"א של אחרון כבר כתב הרשב"א זה לאו מכח דיבורי' הוא רק אר' דאיסורא דרביע עלה אבל מחמת דיבורו לא נאסרה ולא מקרי דמהני גם קידושין אצלו משא"כ באם קדשה סתם אף לפלוני דמהני קידושין אף לזה לאחר שמת הראשון אבל בכל זאת אף שאין לנו ראי' להיפך מ"מ מצד הסברא נ"ל דגם כה"ג שייך פקעי כיון שעיקר שאנו דנין הוא על הקידושין של הראשון ואלו נתקו ע"י שנתקדשה לשני שוב ראיתי ומצאתי באבני מילואים בסי' קל"ז בהגהות שם סי' ב' בסופו שחקר בזה וכתב לדעתו שלא נתרוקנה קידושין של ראשון אם נשאת לשני בחוץ מפלוני זה ולא הביא גם הוא ראי' לדבריו ולפי דעתי אינו מוכרח ונראה יותר גם כה"ג לומר דפקעי קידושי ראשון ואין להאריך. ובדברי הר"ן יש ליישב קושי' המהר"ם שיף בסוגי' שם דמקשה על הא דבעי ר' אבא בקידושין האיך דילמא ר"א דוקא בגט משום דכתיב קרא אבל בקידושין קנין מעלי' בעינן או דילמא ויצאה והיתה דלאיזה צורך קאמר ר' אבא או משום ויצאה והיתה דהא די בספק אי קדושין צריך קנין מעלי' יותר או דלא עדיף מגירושין ולא צריכין להיקש אלא משום דזה וודאי שאין להשוות קידושין לגירושין דהא בגירושין יש סברא דפקעי אח"כ ע"י קידושי שני ויהי' כריתות לגמרי משא"כ בקידושי חוץ ע"כ מסופק דבקידושין קנין מעלי' בעינן או דילמא אף בקידושין דלא שייך פקעי מ"מ אמרינן ויצאה והיתה אבל בוודאי לא דמי קדושין לגירושין לענין חוץ ולרבנן מסופק דלמא קידושין עדיפא משום דקנין כל דהו בעינן ובוודאי ג"כ אינו דומה לגט דהא לא כתיב כריתות בקידושין ע"כ אמר או דלמא ויצאה והיתה וא"ש. והנה מפשטות דברייתא דנקט ונתארמלה או נתגרשה משמע דלא אמרינן נתרוקן רק לאחר שנתגרשה ונתארמלה מהשני והותרה ע"י גירושין שלו לכל אדם אז מותרת גם לפלוני אבל ע"י נישואין של השני עדיין לא נתרוקנה אבל מלשון רש"י ותוס' שכתבו דע"י שנשאה זה שהותרה לו נתרוקנה כל האישות משמע דמיד בשעת נישואין נתרוקן אישות של הראשון וכן כתב הרא"ש בתשובה וכ"מ מתוס' שהקשו בבא שמעון וקדשה סתם דהוי אשת שני מתים דאמאי לא אמרינן דפקע אישות של ראובן מ"ש מגירשה חוץ לפלוני ונשאת לאחר דמותרת גם לפלוני, ואי גירושין או מיתה של השני דוקא מתיר לא הקשו כלום וע"כ דסברו בפשיטות דע"י נישואי של שני נתקו קידושי ראשון וראיתי אח"כ שכבר האריך בזה בספר מכתב מאלי' וזה נ"ל כוונת הירושלמי דהביא קושי' ר"ט על ר"א דאם נשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו דעוקר דבר מה"ת וקושי' ירושלמי הוא על חוץ ולא כש"ס דילן דקושיתו הוא על ע"מ וכ"כ הרשב"א בחידושיו וכן הרמב"ן רפ"ק דיבמות וקאמר אח"כ הירושלמי מילתי' אמרה שמיתתו גירושין ומתירין מה שאסר הראשון ומפרש בפני משה דמר"א דלא חייש לקוש' ר"ט מוכח דמיתתו של שני כגירושין גמורין הן דאמרינן פקעי אמר ר' ירמ' לא אמר אלא שמיתתו גירושין הא נישואין לא ונדחק במפרש דלא נשמע מר"א רק דמיתתו של שני מתיר לגמרי אבל נתגרשה מהשני לא הוי כגירושין גמורין דלא אמרינן בגירושין פקעי וכמה גדול הדוחק דלמה יהי' מיתה יותר עדיף לענין פקעי מגירושין ובברייתא מדמי מיתה לגירושין לענין פקמה דנקט ונתארמלה או נתגרשה ועוד דמתחילה אמר הירושלמי דמילת' אמרה דמיתתו גירושין אלא כוונת הירושלמי כמו שכתבנו דוקא אם מת או נתגרשה מהשני אז אמרינן נתרוקן אבל לא מיד משעת נישואין דלא כתוס' ותשובות הרא"ש דמיד נפקע האישות של ראשון בנישואי שני ע"כ אמר ר' ירמי' דמר"א לא מוכח דאמרינן פקעי רק דמיתה הוא כגירושין אבל נישואין לא אבל בנתגרשה בודאי גירושין שוה למיתה לענין פקעי ושיש סברא לחלק בכך דלא אמרינן נתקו ע"י נישואין לחוד רק ע"י גירושין או מיחה של אח"כ מוכח ג"כ מקושי' ר"ע על ר"א הרי זה שאסרה עליו כהן ומת המגרש אע"ג דהוי לגבי שנאסרה אלמנה מ"מ אסורה עליו משום צד גירושין שבה וא"כ גם בקידושי חוץ תיאסר מצד אישות אצל אחרים וקשה דהא בפירכא ראשונה מקשי אי בחוץ מישרא שרי מהא דמודה ר״א דאמרינן פקעי, וא"כ בשלמא בגרושה שפיר אסורה לכהן משום דלא שייך פקעי דהא מ״מ יש צד גירושין משא"כ מצד אישות שנשאר מותר לאחרים משום פקעי ועכצ"ל דר"ע לית לי' פקעי רק לאחר שנתארמלה ומשו"ה מקשה מהא דמודה ר"א אבל בשעת נישואין סבר דלא אמרינן פקעי ושפיר מקשה דתיאסר מצד אישות שבה כמו בגירושין והא דכתב בהגהות אבני מילואים דקושי' ר"ע משום דלא יחולו הקידושין ממילא לא שייך פקעי ליתא במחכ"ת דהא אי אמרינן פקפי מיד בשעת נישואין א"כ שפיר חיילו דהא מיד כאשר נישאת ניתק