שבט סופר חלק ב שסא

לשון הש"ע או"ח סי' של"א סעי' ט' דכתב דבזמן חכמי הגמרא אם לא היו רוחצין את הילד לפני מילה ולאחר המילה וביום ג' למילה במים חמים הי' מסוכן יע"ש משמע דבלא רחיצה הי' מסוכן ודאי ואם מלו כבר בודאי מחמין לו חמין ע"י ישראל ועוד דאפילו אינו סכנה ודאי רק שיכול וספק אם יסתכן ג"כ מותר וצריך לחלל שבת דהוי ספק פק"ל ועיין ג"כ בהל' יו"כ תרי"ח סק"א א"כ לאחר מילה מיד צריכין לרחוץ הקטן בחמין שלא יסתכן ועוד דהא הרשב"א הביא ראיי' נגד הרמב"ן מהא דאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ולא התירו לשחוט לכתחילה אע"ג דאם כבר שחט יהי' מותר לחפור וא' אמרינן דוקא בספק חילול התיר הרמב"ן א"כ אין קושי' דהא צריך בודאי לחפור אח"כ מפני מצות כיסוי אם לא שנדחק דראי' הרשב"א דאי בדאורייתא מותר אף בספק אם יצטרך אח"כ לחלל שבת יש להתיר בדרבנן אפילו בודאי ועוד יש לחקור אי בתוך ג' חדשים דאינו ראוי' לחליצה אם דומה להא דרמב"ן והרז"ה באשתפיך חמימי די"ל דוקא למול בשבת סבר הרז"ה דאסור משום דכבר חל שבת ולא יכול לעשות מעשה כשידע שיבוא אח"כ לגרום חילול שבת אבל קודם שבת מותר ועיין בש"ך יו"ד שהביא בשם התשב"ץ דאסור למול גם בג' ימים קודם שבת מפני דיצטרך לחלל שבת ודומה להא דאין מפליגין בספינה ג' ימים קודם שבת דכתב הרז"ה דהטעם מפני שיצטרך לחלל שבת והש"ך חולק עליו דהא לדבר מצוה גם במפליגין בספינה מותר יע"ש וכבר כתב בתיס' שבת סי' רמ"ח די"ל דהתשב"ץ סבר דהלכה כרבי דצריך לפסוק עם הנכרי דוקא אז מותר לדבר מצוה אבל בלא פסק לא והש"ך ע"כ סבר דרק לכתחילה צריך לפסוק אבל באי אפשר מותר בלא פיסוק ועיין בא"ר שם ואף אם בודאי באו לידי חילול שבת מותר לדבר מצוה אף בג' ימים קודם שבת כמבואר או"ח סי' רמ"ט בהולך במדבר בסעיף ד' דמשמע אף דיבוא ודאי לידי חילול שבת מותר ואע"ג דהרז"ה יהיב טעם זו באין מפליגין בספינה ולדבר מצוה מותר ובאשתפיך חמימי אוסר ע"כ צריך לחלק בין בשבת עצמו או קודם שבת אע"ג דמחזי ג' ימים קודם שבת כאלו התנה לחלל שבת מ"מ אינו דומה לשבת עצמו ובש"ך יו"ד סי' רס"ו סעי' ד' מדייק מלשון הש"ע שכתב מלו את הקטן בשבת אם נתפזרו הסמנים עושין לו בשבת מפני שסכנה הוא לו דפוסק כהרז"ה דוקא אם כבר מלו אבל בלא מלו עוד לא ימול וכן מדייק הב"ח שם ובאו"ח סי' רמ"ח סעי' ד' פסק הב"י דהולכין במדבר לדבר מצוה אע"ג דבודאי יבוא לידי חילול שבת והריב"ש כתב הובא בב"י שם דכל השיטות מודים להרז"ה ולא חלקו רק בטעמא דאין מפליגין אבל מ"מ מודים לדינו של הרז"ה וע"כ לחלק בין שבת עצמו או לפני שבת ולפ"ז מה שכתב המג"א שם דבשבת אסור מפני דהא לא יכול לפסוק שישבות וחלקו עליו בא"ר וכן בתו"ש וצ"ל זה דוקא לשאר טעמים משום צער ועונג אבל בים דאיכא סכנה או במדבר שיכול לבוא לידי חילול שבת בודאי אסור בשבת אף אי אמרינן דפיסוק רק לכתחילה אבל באי אפשר מותר וגם להטור דסבר דהלכה כרשב"ג דלא צריך פיסוק כלל ואי דומה הא דיבמה תוך ג' חדשים דא"א לחלוץ וליבם לקודם שבת כיון דא"א עוד לחלוץ א"כ לכל השיטות מותר וגם בודאי אלא דנ"ל דיותר דומה לשבת עצמו דהא מיד נפלה לפניו ליבום או לחליצה אע"ג דמדרבנן אסורה ליבם תוך ג' ימי הבחנה וגם אינו ראוי לחליצה מ"מ אינו דומה לחליצה מעוברת דאם הפילה אח"כ דפליגו ר"י ור"ל יבמות ל"ה ע"ב אי צריכה חליצה מן האחין ואף בדיעבד לא הוי חליצה לר"ל דאגלאי מלתא למפרע לא אמרינן אבל בתוך ג' ימי הבחנה דכתבו תוס' דמדאורייתא הוי חליצה משו"ה אסור בקרובותיה ולחד תירוץ תוס' שם ד"ה ונמצאת דאפילו מדרבנן חליצתה כשירה ואינה צריכה חליצה אחרת וא"כ שפיר מדמה בח"ס שם אבל מה אעשה שלא הבנתי הדמיון כלל להא דרמב"ן דשאני במילה דמצד הדין מותר אח"כ לחלל שבת מפני פיקוח נפש ואדרבה כל הזריז הרי זה משובח א"כ אין חשש לרמב"ן למול תחילה כיון דעכשיו מותר למול ואין למצוה אלא מקומו ושעתו ואח"כ כדין יחלל מפני פ"נ אבל ביבום דהחשש הוא משום דמחזי כחליצה פסולה משום דאינו עולה ליבום ומה"ט אמרינן דיחלוץ תחילה וא"כ מה לנו אם עכשיו לא יכול עוד ליבם וישתדך בהיתר גמור דהא מ"מ חליצה מעלייתא לא הוי לבסוף ולא יכולין לגרום תחילה שיהי' אח"כ מחזי כחליצה פסולה והשואל בעצמו הקשה דלפי טעם דעצי ארזים מה לי נשתדך קודם או לא וע"ז שפיר מתרץ הח"ס דנשתדך קודם אינה עולה אח"כ בלא"ה ליבום מפני חרם של שידוכין אבל להתיר לו שידוכין בתוך ג"ק מטעמא דרמב"ן אין הדמיון עולה יפה במחכ"ת ולא הבנתי מקוצר המשיג ובח"ס מסיק בנדון דידי' להתיר משום מורדת דלא רצתה לבוא לב"ד לדון עם יבמה לבצע הריב אודות נכסי אחי בעלה ומדבריו הקדושים משמע דאין לדונה כמורדת כיון שרוצית לחלוץ עכ"פ בחנם ומשו"ה צריך לטעם בסוף התשובה דר"ג לא גזר אלא לטובת אשה והיא אינה ראוי להטיב כיון שאינה רוצית לכנס בתקנות הקהילות יע"ש ויש להאריך בטעם זה. אבל ראיתי בנוב"י תנינא ס' ק״ב שכתב דאף דרוצית לקבל גט בחנם אם מסרבית ורוצית דוקא מעות או שימחול לה תביעתו לא שייך בזה שמתרצית לקבל גט דאטו תרקבי דדינרא יתן והוי כמורדת שאינה רוצה בגט וא"כ בנדון דידן נמי אף דרוצית לחלוץ בחנם והיא מסרבת בחליצה עצמה מ"מ כיון דיש לאביו עליה טענה ותביעה מהא מסרבת לבוא לב"ד ולפשר עמו אף לאחר שנשלח לה התראה אב"ד ועומדת במרדה דינה כמורדת בחליצה ממש ומותר לישא אשה קודם שיחלוץ לה אבל כבר כתב בח"ס שם וכן בשאר גדולי אחרונים שיעמוד ערבות ובטחות ובשבועה שמיד שתתרצה לעמוד בב"ד לפשר הדבר יתן לה חליצה ולא יעכב ע"כ דעתי מסכמת להתיר לאביו לישא אשה קודם שיחלוץ אבל קודם המעשה עוד טוב להתרות אותה וגם לדבר על לבה דברים המתיישבים ע"י אנשים חשובים ואנשי קרוביה אולי תתרצה לבוא בפושרין תחילה ואם בכל זאת תעמוד על דעתה יקוב הדין את ההר. ובשולי מכתב הצעת לפני תמיהא רבתא על תוס' פסחים כ"ט ע"ב ד"ה הדר שכתבו הא דאמרינן בחולין דף ד' סברוה הא מני ר"י הוא היינו כס"ד דרב אחא בר יעקב דלר"י חמץ של נכרי מותר לגמרי וכן כתב שם בבעה"מ ורשב"א ובר"ן בחדושיו וקשה דהא הסוגי' בחולין אזיל לרבא דמומר אוכל נבילות לתאבון בודק סכין ונותן לו ואמרו לרבא תני' דמסייע לך והא רבא בפסחים שם כ״ט ע"א פליג על ראב"י דר"י לא יליף שאור דאכילה משאור דראיי' דאמרינן התם דאזלי לטעמייהו וא"כ איך אפשר לומר דרבא קאי כס"ד דראב"י אלו דבריך ותמהתי שלא עמדו האחרונים על זה ומצאתי לאחר החיפוש בשו"ת מה"ג ר' אלעזר פלעקלש זצ"ל בתשובה מאהבה ח"ר סי' קכ״ד שכבר עמד על זה והניח בצ"ע ורציתי לישב בדוחק אבל שנויי דחיקא לא משנינן וכעת אין לי פנאי לעיין לתרץ במורווח והנני רבך חותם בברכה מרובה חפץ בהצלחתו והרמת קרנו פה פ"ב מ"ח למבנ"י תר"נ לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל. תשובה לא שלום וברכה לידידי הרב המאו״הג חו"כ כש"ת מו"ה דוד ליב זאלצער נ"י רב דק"ק באטארקעז והגליל יע"א (כעת הגאון אבדק"ק דאמאנא) מכתבו קבלתי ויען כי דבריו נוגעים רק לפלפול יהי' דברי קצרים במה שעמד על ש"ס כתובות דף ע"ד ע"א דמקשה הש"ס על בר בי רב דאמרו דטעמא דחליצה מוטעת כשירה משום דבעינן אפשר לקיומי' ע"י שליח בתנאי והא ביאה דלא אפשר ע"י שליח וקא הוי תנאה ומשני התם משום דאיתקש הוויות להדדי והקשה בריטב"א דליכא למימר איפכא דכי היכי דלא מהני תנאי בביאה לא מהני בכסף ושטר כיון דהני תרתי ואיהו חדא מסתבר לילף חדא מתרתי ולא תרתי מחדא יעיי"ש וכן מדייק רש"י דנקט תרתי קידושי כסף ושטר והקשה מע"כ דא"כ לר"ה דסבר בקדושין דף ה' ע"א חופה קונה א"כ הוי תרתי מתרתי דהא גם חופה א"א לקיים ע"י שליח ואין ללמוד ביאה מכסף ושטר דנימא איפכא לילף כסף ושטר מביאה וחופה והניח בצ"ע. ולדידי לא קשה דהא דצריך תנאה דאפשר לקיים ע"י שליח מחדש בר בי רב ובאמת הרמב"ם בפרק ו' מהל' אישות לא הביא בין שאר משפטי תנאי הא דאפשר לקיימו ע"י שליח ועיין בהה"מ ובכ"מ שם לתרץ דברי הרמב"ם משום דרמב"ם סבר קדשה על תנאי ובעל צריך גט ממילא מה"ט גם חליצה מוטעת כשירה משום דמחיל על תנאה וכן משמע מרבינא יבמות דף כ"ב שהביא בתוס' כתובות שם דסבר דיש תנאי בחליצה ותוס'