שבט סופר חלק ב שנז

תהני השליח שני אע"ג דמת שליח ראשון וע"כ דסבר רב אשי דבטל השליחות לגמרי ובתר השתא אזלינן משא"כ מר בר אשי סבר אע"ג דמת שליח הראשון מ"מ לא בטל הגט כיון דעדיין הבעל חי וכמ"ש בקצה"ח אלא דהבית מאיר שם מדייק איפכא דא"כ דטעמא דפקעי רשותא מאי מדייק כיון דמת הבעל ולא מידי מששא אית בהו ע"כ מכח דבעל קאתי דלמא מכח שליח ראשון ואפ"ה במת הבעל בטל השליחות משום דפקע רשותי' וע"כ דטעם גם במת הבעל משום ביטול שליחות ולא משום דפקע רשותי' מ"מ מרב אשי בודאי מוכח דלא אזלינן בתר מעיקרא ויש להאריך בפלפול מ"מ בהא נחתינן לרמב"ם לשיטתי' דכתב דלא בטל השליחות מה"ת רק מדרבנן משו"ה לא שייך להרמב"ם בגוסס רק משום דאין גט לאחר מיתה ולא משום שמא עדיין גוסס ולא יכול לדבר משום דחשש דרבנן הוא דאזלינן מה"ת בתר תחילת שליחות אבל מ"מ מרוויחין אנו בזה ליתן טעם על הא דמשמע מרמב"ם דלא יתן הגט לכתחילה ומהרי"ט בסי' ק"ד שציין עליו דגול מרבבה בסי' קמ"א האריך בזה ליתן טעם וכתב שלא תחזיק עצמה במגורשת ודאי ולא תחלוץ ולפמ"ש לכתחילה אנו חוששין שמא הוא נחלש וגוסס וא"י לדבר ועדיין חי ולכתחילה אין אנו עושין ס"ס וחיישינן גם לחשש זה וא"ש ועיין, ועוד יש אתנו דברים אבל אין הזמן מספיק ואסתגר בזה הכ"ד ב"א המחוי קידה פה פרעסבורג הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל תשובה כט שלום וברכה לכבוד ידי"ג הרב הגאון חו"ב בע"פ ערוגת הבושם כש"ת מו"ה משה הרש פוקס נ"י אב"ד דק"ק גראסווארדיין יע"א אחר דרישת שלומו וטובו מכתבו הטהור קבלתי בעת שטרידנא טובא ולא הי' לי אפשר לעיין מיד ועתה באתי להשיב על שאלתו אודות אשה אחת אלמנה שנשאת זה שנה לאיש בחזקת שאינה זקוקה ליבם ועתה בא אחי בעלה הנפטר ונודע שנשאת באיסור שהיתה זקוקה ליבם והיא טוענת שידעה שיש לבעלה אח אבל היא טעתה וטוענת שחשבה שאינה צריכה חליצה יען הי' לה ולד מבעל אחר ושוגגת היתה אבל קרוב לודאי שבמרד ובמעל עשתה הנבלה אבל האיש בודאי שוגג הי' יהי' איך שיהי' משפטם חרוץ בסי' קנ"ט סעי' ג' דתצא מזה ומזה וי"ג דרכים בה וצריכה חליצה מהיבם כדי להתירה לעלמא אבל עכשיו קשה לסדר גט יען פי צריכין תחילה להשיג לזה הרשאה מערכאות שלהם ויעבור זמן זמנים טובא וצוה מע"כ שיפרישו זה מזה ואסור להם לדור יחד בבית אחד אבל נפשו בשאלתו אם אפשר לסדר עכ"פ קודם הגט החליצה ומע"כ מפלפל בידו הרב בחריפות ובקיאו' ונוטה דעתו לחלוץ קודם נתינת הגט וגם מצדד לחלוץ אף קודם ג' חדשים כי הבעל אמר שא"א לפרוש ממנה באופן שלא יהי' בביתה ואף כי הזהיר עליו הרבה מ"מ קרוב שלא ישמע ויש לחוש שיעבור על איסור דאורייתא והוי כמו היכי דלא אפשר. ואען ואומר הנה ראש המדברים בזה הוא הלבוש באותו סימן ובתשובות כנסת יחזקאל סי' ס"ז דיש לגרש תחילה דאל"כ אינו עולה לחליצה כיון שאינו עולה ליבום כמ"ש ביבמות מ"א דמשו"ה א"א לחלוץ בתוך ג' חדשים משום דאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה ובתשובת שב יעקב ס' ח' חולק ומדייק מדברי הרמ"א שכתב בהג"ה דלאחר שחלצה צריך הבעל לחזור ולקדשה משום דשמא אין קדושין תופסין ביבמה לשוק ואי צריך לגרש תחילה קודם חליצה בודאי צריך לקדש ע"כ דחלצה בלא גט ועיין בבית מאיר שהביא דברי הכנ"י ודברי השב יעקב והאריך ג"כ בענין והנה נסדר לפנינו הטעמים שנאמרים בזה להתיר לחלוץ בלא גט תחלה והנה השב יעקב יהיב טעם לשבח משום דלא דמי לג' חדשים דשם בתוך הזמן אין הברירה בידו וצריך להמתין ע"כ עד אחר ג' חדשים משא"כ בנתקדשה לאחר דאם רוצה ליבם כופין אותו לגרש שפיר מקרי הברירה בידו כיון דיכול לכופו באותו יום שרוצה לחלוץ א"כ מקרי ג"כ עולה ליבום והב"מ מסכים לטעמו אלא שמסופק על עיקר הדין אי כופין אותו לגרש כיון שיש תקנה בחליצה יע"ש. ובח"ס חלק שני ס' ע"ט הסכים ג"כ לדינא לדברי שב יעקב דמשום שכופין מקרי עולה ליבום אלא שבסי' ע"ו שדי ביה נרגא וכתב שנעלם ממנו לפי שעה דברי תוס' גיטין דף פ"ד ע"א בד"ה בדידה קיימא לאיגרשה שכתבו בסוף הדיבור כיון דמ"מ יכול לדחותה לאו בדידה קיימא לאגרושי וב"מ כתב משום דערק ואזיל לעלמא יע"ש ובאמת מדברי תוס' אלו אין ראיי' כ"כ דיש לומר דכונת הגמרא שם משום דמ"מ אין בדידה קיימא לאנסובי אלא דתוס' מדייק מדלא נקט הש"ס לאנסובי יע"ש וביותר יש להביא מדברי תוס' ב"ב דף ע"ט ע"ב בד"ה אומר שכתבו הא דיחלוץ לך יבמך איירי באלו דחולצות ולא מתייבמות היינו בהני דכופין ע"כ לחלוץ ועיין במקנה בסי' מ' סעי' ו' שכתב דמשמע דאפילו היכי דכופין אותו לחלוץ כגון שאסורה לו ואפ"ה לא הוי בידו משום דמי יימר דמזדקק לה הב"ד כמו שאמרינן בלאחר שאתגייר ומשו"ה א"ש דנקע לאחר שיחלוץ יבמיך ולא נקט לאחר שימות יבמיך יע"ש וכן כתב בחדושיו דמתניתן בהכי איירי וא"כ מוכח מדברי תוס' דלא הוי בידו מה שכופין אותו דלמא לא מזדקק ב"ד או משום דעריק ואזיל לעלמא וא"כ ליתא לכאורה לדברי שב יעקב אלא שראיתי לריטב"א על מס' נדרים דסבר דהיכי דיכול לכופו בידו מקרי שהביא ראי' מהא דאמרינן בש"ס נדרים פ"ו התם בשדה בידו לפדותו הכא אין בידה לגרש עצמה דשמעינן מזה שהמורדת על בעלה ואמרה מאיס עלי אין כופין אותו לגרשה דא"כ הרי בידה לפדות עצמה מבעלה והוי כמו פדיון קרקע יע"ש וא"כ מוכח דהיכי דכופין מקרי שפיר בידו ובח"ס סי' ע"ט הביא ראי' לדברי ש"י דכופין לגרש מדברי תוס' יבמות דף ט״ז שכתבו בתירץ שני דגזרת הכתוב הוא דאין קדושין מפקיעין זיקה בשומרת יבם משום דכתיב לא תהי' אשת המת חוצה משמע אפילו ע"י הויה לא תהי' חוצה א"כ קשה לשמואל האיך אמרה תורה יבמה יבוא עליה הא נאסרת ע"י קדושין ואע"ג שמגרשה אח"כ מ"מ הא שמואל סבר אע"ג דהיתה ראוי' מתחילה מ"מ כיון שנאסרת אח"כ שוב לא חוזרת להיתרה ביבמות דף מ"א ע"א וא"כ צ"ל כיון דכופין להוציא כמגורשת כבר דמי ולא מקרי נאסרה שעה אחת. והנה הנוב"י תנינא סי' ק"ן הביא ראי' מש"ס יבמות צ"ב וכן הב"מ הביא ראי' זו מהא דאמר רב אשי השתא דאמר אמימר הלכתא כוותי' דשמואל אם הי' יבמה ישראל נותן לה שני גט והותרה לו ואי ס"ד דאיסור אשת איש הוי כקידש אחות זקוקתו א"כ האיך מותרת לשמואל דהא אע"ג דנתגרשה ופקע איסור א"א מ"מ אסורה ליבם לשמואל משום דכבר נאסרה שעה אחת וע"כ כיון דיכול לגרשה לא מקרי דלא נפלה קמי' יבם שעה אחת ולא דמי לאחות זקוקה שאין בידינו דהא אפילו מגרשה אסורה משום אחות אשה יע"ש והנה הנוב"י לא כתב משום דכופין אלא משום דיש לאיסור א"א היתר ומה"ט כתב תוס' בתירץ ראשון דלא פקעי זיקה בשומרת יבם כיון דיש בידו לגרשה וכן כתב בב"מ משום דיש היתר אלא דח"ס הוכיח שפיר דע"כ צ"ל דגם לתירוץ שני של תוס' חילקו בין יש היתר או לא דאם לא קשה האיך מותרת ליבם לשמואל וע"כ משום דכופין להוציא אלא די"ל דהא בהא תלי' דוקא באחות אשתו דפקעי זיקה סבר שמואל כיון דנאסרה שעה אחת ולא הוי זקוקה ליבם שוב אינו חוזרת להתירה אבל אי לא פקעי זיקה לא מקרי כלל יבמה שנאסרה כיון דעדיין מצות יבום עליה אפילו בשעה שהיא א"א ולא נפקעה זיקת היבם ממנה וכן משמע מפשטות דברי הנוב"י א"כ אין ראי' לדברי ח"ס דמוכח דמהני דכופין להוציא לתירוץ שני של תוס' ומה שהכריח הח"ס שם מתוס' יבמות דף ע"א ד"ה לעולם וכו' שפירשו הא דירושלמי תמן התורה אסרה עליו הכא הוא אסרה עליו היינו משום הכי לא תני להו דלא דמי להו אבל אם אירע באמת כן פוטרת צרתה וגם היא פטורה מחליצה א"כ מוכח דלא מהני מה שבידה לגרשה וע"כ צריך לחלק דשאני התם דלא כופין אותו לגרש כיון שנשאה בהיתר משא"כ המקדש יבמה גם הנוב"י הרגיש בזה ומכח זה העלה פירוש אחר בדברי הירושלמי דבאמת אם אירע כן באמת צרתה אינו פטורה מיבום וחליצה וגם היא צריכה חליצה וכן משמע ג"כ מפשטות דברי תוס' גיטין א"כ י״ל לתוס' באמת צריכה חליצה מה"ט דבידו לגרשה אע"ג דאין כופין ומה שכתב עוד בח"ס שם די"ל דלא הוי בידו לגרשה כיון דצריך לחזור לקדשו כדעת תשובת הרא"ש ופסקו בש"ע א"ע סי' קמ"ג סע' ט"ז באמת מהרי"ט הקשה כן על תוס' שפירשו הא דירושלמי משום דבידו לגרשו הא לא יכול לגרש מבלי שיקדש תחילה כיון דאין בידו למחול התנאי לדעת הרא"ש וכן הקשה בספר פנ״י