שבט סופר חלק ב שנו

רק מחמת דילמא לא תקיים תנאה אסורה להנשא לאחרים דאין בידה שתתגרש ולהנשא לאחר משא"כ בשלא תנשאי לאחר שזה עצמו התנאי שלא תנשא לזה ומצד שיור הוי העיכוב משא"כ ע"מ שתנשא לפלוני דאין עיכוב רק מצד דילמא לא תקוים התנאי דהוי מדרבנן וצ"ל דהפנ"י סבר כיון דמ"מ א"א להנשא לעלמא קודם שתנשא לזה הוי שיור כיון מחמת גזירה דרבנן לא תוכל להנשא לאחרים ולא דמי לשאר תנאי דקים ועשה דג"כ אסורה להנשא קודם שתקיים התנאי דשאני התם דדמי לאומר ה"ז גיטיך לאחר למ"ד יום דמהני כיון דבשעת חלות הגט מותרת לכ"ע בשוה וכמ"ש הרשב"א לחלק בין אם משייר לזמן לאחד או משייר הזמן לכ"ע דבשעת חלות צריך שיהי' כורת לכ"ע וא"כ בשאר תנאי דקום ועשה בשעת קיום התנאי מותרת לכ"ע וקודם הקיום אסורה לכל משא"כ בע"מ שתנשא לפלוני לו היא מותרת מיד להנשא ולאחר אסורה עד שתינשא לזה מחמת גזירת דרבנן דילמא לא תוכל לקיים תנאי הוי שפיר שיור לזמן כנ"ל להסביר דברי הפנ"י ובלא"ה לא דמי לשאר תנאי דקום ועשה דאם נשאת לא תצא משא"כ בתנאי שתנשא לפלוני דאף אם נשאת תצא וכמ"ש הרשב"א בסוגי' דחוץ הטעם אבל מדברי הר"ן שם שכתב לתרץ לשיטות דאמרינן בתנאי שב ואל תעשה לא חיישינן שתעבור על התנאי ומותרת להנשא מיד הא דלא נקט בברייתא ע"מ שלא תבעלי לפלוני דאין חוששין שמא נבעלה להן ומדנקט הברייתא דוקא אבא ואביך משמע ע"מ שלא תבעלי לפלוני חיישינן שתעבור אע"ג דהוי בשב וא"ת ותירץ די"ל דהברייתא סבר דע"מ הוי שיור כמו חוץ ע"כ ע"מ שלא תבעלי לפלוני הוי שיור משא"כ באבא ואביך דבלא"ה אסורה עליו ולא הוי שיור וא"כ לפי דברי הר"ן דהברייתא סבר דגם ע"מ הוי שיור וקאמר ע"מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי הרי זה גט ואם לאו אינו גט מרישא דברייתא מוכח דיש חילוק בין ע"מ שלא תבעלי ובין ע"מ שתבעלי ועיין. ובזה יש ליישב הא דפסק הרי"ף והרמב"ם דע"מ לא הוי שיור וכבר הקשה הרמב"ן מנ"ל דבע"מ לא הוי שיור ואדרבה מדלא מסיים רבינא ש"מ דחוץ הוא אבל ע"מ כ"ע מודו דמותר משמע דסבר די"ל דגם בע"מ פליגו רק נפשט דגם בחוץ פליגי יע"ש אלא לפמ״ש הפנ"י דע"מ שתנשא הוי שיור וא"כ מוכח מברייתא דאם נשאת לאחר תצא דע"מ לא הוי שיור ודוחק לומר דברייתא אתי' כר"א דלא כהלכתא ומדרבא ור"נ מפרשים ברייתא זו משמע דהלכתא הוא ולשיטת הרמב"ם באומר בע"מ אם תנשאי לפלוני צריכה להנשא לו תחילה אבל נשאת לאחר קודם אף שנתגרשה לא תוכל להנשא אף לפלוני משום דתנאי הוי שתנשא לפלוני תחילה כמ"ש הה"מ והוכיח הרמב"ם דינו מדלא קתני בברייתא נמי תקנתא דאם נשאת לאחר תחילה דתצא ויגרשנה ותנשא לזה לקיים התנאי משמע דלא מהני והגט בטל אם נשאת לאחר קודם א"כ בודאי הוי שיור גמור לזמן דהא לא תוכל להנשא לאחרים אף אם תקיים התנאי אח"כ ומוכח ע"כ דברייתא סבר דלא הוי שיור ורבינא דלא מסיים אבל בע"מ מותר היינו משום דממתני' לא מוכח דבע"מ כ"ע מודו רק דנפשוט דבחוץ פליגי אבל מ"ל דבע"מ נמי פליגו או דסבר רבינא דאף לכתחילה יכולה להנשא לאחר כר"נ אבל אנן דפסקינן כרבא וכברייתא מוכרח דע"מ מהני ולהרמב"ם לשיטתו בודאי מוכח וכן לדידן אע"ג דלית לן כרמב"ם דאף אם תנשא לאחר תחילה יכולה לקיים תנאי אח"כ מ"מ לפי מה שהסברתי פנים לדברי פנ"י נמי נפשט מברייתא דע"מ לא הוי שיור ועיין, ותו לא הרשני הזמן לכתוב היום והנני ידידו הדש"ת יום א' לס' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם תרחם לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל תשובה כח שלום תנינא לכבוד דודי הגאון המפורסם אב"ד דק״ק קראקא יע"א אחדש"ה באתי עוד הפעם על מה שמעורר הדר"ג נ"י על הא דכתוב בח"ס יו"ד סי' כ"ט בהניחו זקן וחולה יש לחוש ג"כ בשביל א"א ואני הבאתי ג"כ בתוס' יומא שנקטו ג"כ חומר א"א וכתב דיש לחוש שמא הוא גוסס דלא יכול לדבר ונטרפה דעתו ולא יכול ליתן גט ובאמת יש לומר דגם הרמב"ם בפ"ו מהל' גירושין שכתב שאם נתנו בהניח גוסס ספק מגורשת היינו מטעם זה שמא אינו עוד שפוי בדעתו ולא יכול לגרש ולא צריכין אנו לומר כהרב המגיד דספק מגורשת היינו במקום יבם דוקא שחולצת ולא מתיבמת דסתימת הרמב"ם לא משמע לכאורה כן וכן הבנתי ג"כ מלשון רש"י שפירש גט לא אפשר למיחש למיתה דאי חיישת אין לך שולח גט לאשתו והן עגונות ותמוה טובא לכאורה מה זה שכתב דאין לך שולח גט לאשתו דהא כל החשש מיתה הוא רק במקום יבם דוקא ואין לך שולח משמע דבכל שולח גט יש לחוש למיתה והאיך ישארו כל הנשים עגונות דהא ממ״נ יכולין להנשא רק במקום יבם שיש לחוש שמא מת קודם שנתן השליח הגט וגם במקום יבם הלא כופין לחלוץ כיון דלא יכול ליבם מחמת ספק אבל אי חיישינן שמא הוא גוסס שלא יכול לדבר ולגרש שפיר כתב רש"י דאין לך שולח גט לאשתו דהא יש לחוש לגוסס שאינו מדבר וישארו עגונות אלא מדכתב רש״י לא אפשר למיחש למיתה וכן הרמב"ם כתב הרי זה ספק גרושין שאין גט לאחר מיתה משמע דעיקר החשש הוא משום שמא מת כבר ולא משום חשש גוסס שאינו שפוי עוד בדעתו ומשו"ה כתב הה"מ דכונת הרמב"ם הוא דוקא במקום יבם והא דבאמת לא חיישינן י"ל דמשום דחשש רחוק הוא והוי ס"ס שמא אינו גוסס כ"כ אלא גוסס כשהי' וספק שמא מת א"כ לגבי איסור א"א הוי ס"ס וחששא רחוקה. ועוד נ״ל הא דלא חיישינן לזה לפי מה שכתב הרמב"ם בפ"ב מגירושין דאם הי' בריא בשעת מינוי שליחות ואח"כ אחזו חולי שטות דאם נתנו השליח ה"ל גט מה"ת ואינו פסול אלא מדרבנן שלא יאמרו שוטה בר גירושין ועיין בפר"ח שכתב דמה״ט אף בגוסס אם עשאו שליח קודם שנעשה גוסס ואח"כ נעשה גוסס מהני השליחות מה"ת דבתר תחילת שליחות אזלינן דכבר עמד השליח במקום המשלח בשעה שעשאו ועיין בקצה"ח הל' שלוחין סי' קפ"ח שכתב הא דאין גט לאחר מיתה אף במקום שליח כדמוכח ממתניתן גיטין דף י"ג בתנו גט זה וכתבו התוס' דקמ"ל אף דנתנו לו מחיים ביד שליח מכ"מ אין גט לאחר מיתה ובטל מה"ת והעלה שם דמשום מיתה שאני אף דאזלינן בתר מעיקרא בשליחות מ"מ לאחר מיתה כבר פקעי' רשותא דבעל מאשתו ולא יכול עוד לגרש משא"כ בנשתטה וגוסס דעדיין ברשותי' דבעל קיימה דהא גוסס כמו הוא והיא עוד אשתו ומדייק זאת מדברי רש"י במתניתן שם שכתב כיון דמית קודם תו לא הוי שחרורו שחרור דנפקא ליה רשותו מיני' וחייל עליו רשות יורשים ומוכח דכל הטעם דלא יתן לאחר מיתה היינו משום דלא הוי ברשותו אבל השליחות לא הי בטל מחמת מיתה יע"ש. ואני אומר דמדברי רש"י על מתניתן דהניחו חולה או זקן משמע איפכא מדבריו שכתבו דנותנו לה בחזקת שהוא קיים ולא חיישינן שמא מת ובטל שליחותו משמע דבטל שליחות לגמרי ולא אזלינן בתר מעיקרא רק בתר השתא גם למנין שליחות והא דבאמת לא פירש רש"י הטעם משום דפקעי' רשותא דבעל מאשתו וכיון דיצאה מזיקתו במיתה אין יחולו הגירושין ומ"ט כתב הטעם משום דבטל השליחות וי"ל לפי מה שראיתי בבית מאיר סי' קכ"א דמדייק מהא דלא יתנו לאחר מיתה דע"כ לא אזלינן בתר תחילת שליחות וכתב דאין לומר דבמיתה הטעם משום דפקע זיקת הבעל זה אינו דהא כל הנ"ל היא רק במקום יבם דלא יתנו לאחר מיתה כדי לפוטרה מייבום והא עדיין זיקת בעלה עליה מכח קדושין שזקוקה ליבם ולא פקע רשותו עוד לגמרי מהבעל דהא ע"י קדושיו זקוקה ליבם וע"כ משום דאזלינן בתר השתא ובטל השליחות יע"ש וכן מוכח מדברי רש"י מתניתן י"ג דכתב דוקא על גט שחרור דכי מטי לידי' הא מית ליה משחרר ופקעי' ליה רשותי' ולא מפרש כן על גט אשה דתנן מקודם במתניתן ע"כ דלא שייך סברת פקעי' רק בשחרור דהעבד לאחר מיתה ברשות יורשין ממש והוי כאלו מכר העבד לאחר ולא יכול לשחרר דאין לו עוד רשות עליו אבל במתניתן דחולה או זקן דאיירי בגט אשה דעדיין זיקת בעלה עליה אף לאחר מיתה דמחמת קידושיו היא זקוקה לייבום הוצרך רש"י לפרש משום דבטל השליחות לגמרי דאין שליחות לאחר מיתה ויש לומר דתלי' בפלוגתא דרב אשי ומר בר רב אשי בדף כ"ט ע"ב דאמר רב אשי אם מת ראשון בטלו כולם והא אע"ג דסבר דכל השלוחין מכח שליח ראשון קאתי' מ"מ אמאי יהי' בטל דהא עכ"פ הבעל חי ולא פקעי רשותו עאשתו ואמאי לא