עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryשבט סופר חלק ב

שבט סופר חלק ב שנה

Shevet Sofer part 2 355 · שבט סופר חלק ב · free full Hebrew text

Open in the reader →

כי הטור איירי דהקיום ע״י העדים החתומים ובעה"ט איירי דהקיום ע"י אחרים ועד שיתברר שכתב היינו שיבורר ע"י עדים החתומים שיבואו ויעידו יע"ש ובאמת מוכח מבעה״ט להיפך מדבריו דאדרבה עידי השטר מערערים על הגט וכדדייק שפיר מלשון העדים דמשמע הידועים אלו החתומים עליו ובהא א"ש הא דנקט ערעור דעדים כה"ג ולא קאמר סתם אם תרי עוררים לא מהני הקיום משום דתרי ותרי נינהו אלא דרבותא אתי לאשמעינן אפילו אלו החתומים על השטר מערערים ואומרים אין זה כתב ידם לא מהני נמי הקיום בחותמיו כשיטת הרא"ה והריטב"א ודלא כתומים שחולק עליהם ולא מצאתי להם חבר וחוט המשולש הוא בשיטה זה ועיין. ועוד רגע אדבר במה שראיתי בספר קרבן נתנאל סי' ח' שהרבה לתמוה על פסקי הרא"ש דכתב בסי' ה' באם הביא שליח הגט מחו"ל ולא אמר בפ"נ דאם ערער הבעל וטוען מזויף הרי זה ספק ממזר ובסי' א' כתב בהמביא גט בא"י דאם ערער הבעל צריכה לקיימו קודם שתנשא ואם נשאת בו לא תצא וסותרים אהדרי ומסיים ואין טעם לחלק ביניהם ואיזה תלמיד טועה כתב יע"ש ולפי חומר הנושא וכדי שלא לשוי' לטועה אותו שכתב נ"ל טעם לחלק לפמ"ש הרשב"א בחדושיו בדף ג' על רש"י דאתי למיגבייהו ואמרינן כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר אף דאנן פסקינן כחכמים דלא הוי הילד ממזר מ"מ כה"ג דהתחיל לכתוב ולא אמר כולו מגרע גרע ואע"ג דמסיים שם דאם לא אמר כלל עדיף מ"מ כיון דכולם אומרים והוא לא אמר עכ"פ יש ריעותא בגט כזה ואם מערער הבעל בגט זה יש הוכחה לערער שלו משום דלא אמר השליח בפ"נ ואם לא יתקיים בטל והולד ממזר כה"ג אבל בא"י דלא תקנו שיעמוד השליח אצל הגט לומר בפ"נ אז אף בערער הבעל כיון דליכא הוכחה לטענתו מזוים אמרינן דהוי הקיום רק מדרבנן ומיושב שפיר סתירת פרקי הרא"ש ש בסי' ה' איירי בח"ל דצ"ל בפ"נ ע"כ היכי דלא אמר וערער הבעל מזוין כתב שפיר דגט בטל והולד ספק ממזר אבל בסי' ח' דאיירי בא"י ואין הוכחה לערעור של הבעל שמזויף מסיים ואם נשאת לא תצא ויש טעם נכון לחלק ויש להאריך בזה והנני הכותב והחותם פה פ"ב תרנ"ט לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל תשובה כו שלום וברכה לכבוד ידידי הרב המאוה״ג חרוץ ובקי בע"פ כש"ת מו"ה דוד ליב זאלצער נ"י רב דקהל באטארקעז יע"א (כעת הגאון אבדק"ק האמאנא) מכתבו קבלתי ע"נ עם מעט לרי דשדר לן בישוב הרי"ף בסוגי' דשליש גיטין ס"ד שהביא הא דמודה ר"ה דאם אמרה קמאי דידי יהבי' ניהלי' לגירושין נאמנת במגו דבעי אמרה לדידה יהבי' ניהלי' דהא הרי"ף פסק כר"ח דשליש נאמן א"כ לאיזה צורך הביא הא דמודה ר"ה וכן הקשה בג"ת והניח בצ"ע, ולענ"ד נראה לפי מה שכתב הרא"ש בריש פרק קמא כשם שהאמינו לשליח לומר בפ"נ האמינו על השליחות ג"כ ופירשו המפרשים דכוונת הרא"ש משום דיש לחוש שיטעון הבעל ממנו נפל אע"ג דפסקינן דשליש נאמן היינו כשהבעל מודה שלפקדון יהיב ליה משא"כ אם טען שלא האמינו לעולם וממנו נפל וכן כתב הש"ך חו"מ סימן נ"ז בשם הרא"ש בתשובה ואע"ג דאנן קיימ"ל דלנפילה לא חיישינן זה דוקא בבעל דבר משום חזקה דכל מה שיש תחת ידו הוא שלו משא"כ בשליש שאינו הבעל דבר ועיין בפנ"י כאן מה שהאריך בדברי תוס' לפי דעת הש"ך שגם תוס' מודה בנפל דנאמן הבעל ע"כ צ"ל ג"כ בנפילה נאמן השליח כמו שהאמינו אותו בפ"נ משום חשש זיוף משא"כ בפקדון לולי דהאמינו לא הי' השליח נאמן וא"כ י"ל דגם הרי"ף סבר היכי דטען הבעל נפל דנאמן והא דלא נאמן לפקדון במגו דנפל כבר כתבו דהוי כמגו במקום עדים והא דמקשה ממתניתין על ר"ח דלהימנ' לשליש ולא משני בטוען הבעל ממנו נפל ומשו"ה צריך שתי כתי עדים דוקא י"ל דלהכי לא חיישינן משום דהוי נפילה דיחיד משא"כ בשליח הולכה דהוי נפילה דרבים לולי דהאמינו לשליח על השליחות כמו שהאמינו אותו לומר בפ"נ הי' לנו לחוש לנפילה ג"כ דיטעון הבעל שממנו נפל כמו דחיישינן שיטעון לפקדון כדהקשה תוס' מאי הועילו חכמים בתקנת בפ"נ דעדיין טעון פקדון ומדברי התוס' אלו משמע דגם באין מכחישו חיישינן לר"ה דלמא יטעון והמהרש"א כתב לקמן בדברי תוס' דהקושי' ממתניתין הוא על ר"ח דוקא ולא על ר"ה משום דמשמע לתוס' דמתניתן אף במפחישו וא"כ משמע מדבריו דאי לא במכחישו גם לר"ה הי' קשה כמו שכתב הרא"ש באמת דהקושי' לתרווייהו. משום באין מכחישו גם ר"ה מודה דשליש נאמן וא"כ למהרש מאי מקשה תוס' מאי הועילו חכמים בתקנתן דהא לא חיישינן בשותק גם לר"ה לא לפקדון ולא לנפילה וצ"ל דתוס' הקשה נמי דלא חיישינן בטענת מזויף בשליח לקבלה משום דגמר דעתו לגרש ולא חיישינן לערער הבעל משא"כ בשליח הולכה דחששו בחו"ל לטענת מזויף אע"ג דהוי רק חשש דרבנן מ"מ בחו"ל חששו ולא בא"י ולא בשליח לקבלה א"כ גם לטענת פקדון הי' לנו לחוש משא"כ מתניתן דאיירי בשליח לקבלה שפיר כתב המהרש"א דתוס' סברו דאיירי במכחישו ומשו״ה לא קשה על ר"ה משא"כ בלא מכחישו גם לר"ה ה' קשה ממתניתן דהא בשליח לקבלה לא חיישינן לטענת מזויף גם לפקדון לא חיישינן ולפ"ז בא"י דלא חיישינן דלמא יטעון נפל אבל מ"מ אם טען באמת נפל כאמן הבעל גם לר"ח דהא לא שייך דהא הימנא משא"כ בגט ביד אשה גם בטענת נפל אינו נאמן דלנפילה לא חיישינן אם הגט ביד הבעל דבר דחזקה דמה שיש תחת ידו הוא שלו ושפיר הביא הרי"ף הא דמודה ר"ה משום מגו וממילא יש נפקותא בטוען הבעל נפל דאי אמרה קמאי דידי נתן בידו נאמנת במגו דיהיב לדידה וא"ש. ועוד יש לומר דנפקותא לענין עדי אמירה דתוס' וכל הראשונים סברו דלענין עדי קבלה צריכה להביא לפנינו דוקא דהא לא שייך אצלו לענין דשווי' אותו לשליח קבלה דהא הימני' וגם מגו ליכא כמ"ש בתוס' דלמא לא תרצה לקבל אותו מיד השליח מפני שהבעל טוען או שמא יטעון לפקדון משא"כ במגו גמור גם לעדי אמירה אינו צריך דהא יש לשליח מגו דמסרה לידה ומשו"ה הביאו הרי"ף הא דמודה ר"ה לאשמעינן דהוי מגו גמור דגם ר"ה מודה כה"ג לענין טענת פקדון ממילא לדידן גם לר"ח דלא מהני נאמנת השליש לענין קבלה וצריך לעדי אמירה אבל כה"ג דאמרה שלפניה נתן לגירושין דודאי תקבל אותו גם לעדי אמירה אינו צריך וא"ש והקצרתי וד' שנותיו יאריך כחפץ רק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל תשובה כז שלום להרב המאו״הג בע"פ ז"ר יפ"ת כש"ת מו"ה דוד ליב זאלצער נ"י רב דק"ק באטארקעז והגליל יע"א (כעת הגאון אב"ד דק"ק האמאנא תע"א). מכתבו הגיעני ולעשות רצונו הנני להשיבו על מה שהעיר בדברי שעה"מ הל' גירושין פרק ח' הלכה י"א שהשיג על המל"מ וכתב בפשיטות דהיכי דהוי שיור מדרבנן הגט בטל מד"ת כיון דמגזירת דרבנן אגידא בי' תו לא הוי דבר הכורת בינו לבינה ולא הביא ראי' לדבריו ומע"כ הביא לנו דמוכח כן מדברי הרמב"ם שכתב דגם חוץ מירושתך הוי ספק גט והא הרמב"ם פסק דירושת הבעל רק דרבנן וע"כ דגם שיור דרבנן הוי שיור יפה דיבר וגם אנכי הבאתי ראייה זו ומצאתי אח"כ בקונטרס משל אבא מאוה"ג זצ"ל ובדברים אלו נ"ל להסביר דברי הפנ"י בגיטין דף פ"ד שיצא ליישב קושי' המהרש"ל ומהרש"א דמנ"ל לרבא דר"נ מתיר להנשא לאחר אף לכתחילה באומר בע"מ בשתנשאי לפלוני דאל"ה הו' שיור בגט ומדלא נקט המתניתא רבותא יותר דאף בע"מ שלא תנשאי אלא לפלוני דג"כ אסורה וע"כ דסבר דגם ע"מ הוי שיור וכבר תמה באבני מלואים על זה וכתב דע"מ שתנשאי לא הוי שיור משום דמ"מ אח"כ תהי' מותרת לכל אדם מחמת הגט שלו משא"כ בע"מ שלא תנשאי לפלוני דלעולם אסורה עליו וה"ה בע"מ של"ת אלא לפלוני דלעולם אסורה לכל אדם ויפה מיושב בהגהות א"מ שם דברי הפנ"י דמ"מ שיור לזמן הוי כמ"ש הרשב"א דגם שיור לזמן הוי שיור יע"ש, אבל מ"מ אינו דומה ע"מ שתנשאי לפלוני לע"מ שלא תנשאי דהא באמת התיר אותה גם לאחרים