שבט סופר חלק ב שנד

כול נמי להכחיש את הבעל כשיבוא לערער ושפיר נקט עדים דוקא ומיושב כמין חומר ויש מכל זה ראי' לשיטת הרמב"ם והה"מ כפי' שיטתו בהרמב"ם ועיין בכ"ז היטב. ובדברינו אלו יש לפרש הירושלמי הל' ג' דקמפרש על רישא דמתניתן מי מעורר ר"ח אמר הבעל מעורר ר' יוסי אמר הלקיחות עוררין שלא תטרוף מידן ר' יודן בעי עד כדין בערעור שחוץ לגופו ערעור שבגופו הפלוגתא דר"י ורבנן דתמן לא שנייה הוא ערער שחוץ לגופו הוא ערער שבגופו על דעתי' דר"י ערער שחוץ לגופו ערערו בטל וערער שבגופו ערערו קיים עיין במפרש דלא קאי על מתניתן דיתקיים בחותמיו כיון דקתני יתקיים בחותמיו אפילו ערעור שבגופו אינו כלום אלא הא דהצריכו לומר בפ"נ ובפ"נ שלא יערער הבעל ובעי עד כאן דמהני שלא יערער הבעל בערעור שחוץ לגופו של גט כגון שאמר תנאי הי' בינינו אבל בערעור שבגופו שאמר מזויף הוא בזה פליגו ר"י ורבנן יע"ש וכמה גדול הדוחק לפרש דברי הירושלמי דקאי על אמירת בפ"נ ובפ"נ מה דלא הוזכר בהלכה זו כלל ולפרש דקאי על הלכה א' ומשנה ראשונה דאיירי בזה וערער דכבר הביא הירושלמי בהלכה א' פלוגתא אי מהני בפ"נ ובפ"נ בערער שחוץ לגופי דוקא או אפילו בערער שבגופו ולמה הכפיל להביא פלוגתא בזה גם בהלכה ג' דאין לה שייכות ולא איירי באמירת בפ"נ ובפ"נ כלל ינ״ל לפרש דהנה בערער שחוץ לגופו כגון תנאי או פקדון לא מהימן הבעל בגט מקוים רק באינו מקוים נאמן לטעון ולערער על תנאי או פקדון במגו דמזויף ועיין בפנ"י בכמה מקומות שכתב דזה עיקר החשש שלא יערער הבעל דלפקדון נתן הגט לשליח או על תנאי דמזויף לא חיישינן כלל שיטעון מזויף ומה"ט תקנו לומר בפ"כ ובפ"כ וממילא ידעינן שאינו מזויף ושוב אינו נאמן הבעל שפקדון או תנאי דלא הוי מגו עוד משום דלא אמרינן מגו במקום דע"א ומכחישו ומיישב בזה שיטת הרמב"ם מקושי' הב"ש והלח"מ עיין בדף וי"ו בד"ה ואי עבדית אהנית יע"ש ובזה נ"ל לפרש הפלוגתא אי בערער שבגופו נמי האמינו לומר בפ"נ לשליח או דוקא בחוץ לגופו דמ"ד בחוץ לגופו דוקא היינו דסבר בטוען הבעל מזויף ומערער על גופו של גט באמת לא נאמן השליח דלא הקילו רק משום דקיום שטרות דרבנן אבל בדאורייתא לא אלא בטוען תנאי או פקדון משום מגו דמזויף וכיון שאמר בפ"נ הוי כמגו במקום אחד דלא אמרינן אבל מי שסובר דאפילו בערער שבגופו נמי האמינו או שסובר דלא כרמב״ם דאפילו בטוען מזווף נמי לא הוי אלא מדרבנן או משום דסובר כתירוצים שנאמרו ונשנו על הרמב"ם בזה וזה פלוגתא שהביא הירושלמי בהלכה א' ובהלכה ג' הביא הירושלמי על רישא דמתניתן שהביא שם בהלכה זו דאם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו ובא"י איירי ומדנקט מתניתן סתם יתקיים בחותמיו ובאותו הלכה הביא הירושלמי אידך מתניתן המביא גט בחו"ל ואינו יכול לומר בפ"נ ובפ"נ אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו והי' קשה להירושלמי מפני מה נקט בא"י סתם יתקיים בחותמיו דמשמע כל אופני קיום אפילו ע"י דמיון החתימות משאר שטרות דמהני רק בקיום דרבנן ובחו"ל נקט אם יש עדים דמשמע דוקא קיום ע"י עדים וע"ז הביא הפלוגתא באם יש עליו עוררין אי איירי דוקא בערער שחוץ לגופו דאז לא מהימן הבעל רק משום מגו דמזויף ואי יתקיים בחותמיו אפילו ע"י קיום דרבנן תו ליכא מגו כלל דהוי כמקוים ותו לא מהימן הבעל בשום ערעור ועיין בפנ"י דף ג' בד"ה כיון דאמר מר וכו' אבל בערער שבגופו לא מצי איירי המתניתן כיון דלא מהני אז קיום החתימות ע"י שמדמין החתימות משטרות אחרות וחד אמר אפילו בערעור שבגופו טעמו כמו שכתבתי כבר וא"כ שפיר נקט במתניתן יתקיים בחותמיו אפילו ע"י דימוי החתימות וברש"י פירש ואם יש עליו עוררין שהבעל מערער שהוא מזויף וכן בדף ט' כתב רש"י לפוסלו וכן בד"ה דבעל מפרש רש"י הבעל ערער עליו לפסלו ולכאורה צ"ע במה שמדייק רש"י ג' פעמים לפסלו היינו לפסול הגט עצמו בטענת מזויף כפירוש רש"י במתניתן שהבעל מערער מזויף ולא פירש סתם כל ערעורים דהיינו לפקדון או על תנאי או שחתום בעדים פסולים אלא רש"י רצה לדייק דאפילו בערער שבגופו דהיינו טענת מזויף שפוסל בזה גופו של גט משא"כ בתנאי שהוא ערער שחוץ לגופו שאינו פוסל גופא של גט וקמ"ל רש"י דאפילו כה"ג נמי איירי מתניתן וכמ"ד בירושלמי דאפילו בערער שבגופו ומה"ט נמי מפרש רש"י נמי במתניתן וכן בדף ט' דיתקיים בחותמיו היינו שני עניני קיום דמהני אפילו בקיום שצריך מה"ת משום דאיירי מתניתן אפילו בטוען מזויף ודייק רש"י מהא דקאמר יתקיים בחותמיו דפשיטא דכל הקיום הוא בחותמיו ושפת יתר הוא אלא דרצה המתניתן לדייק בזה דוקא יתקיים בחותמיו היינו בחתימת הגט אך לא ע"י חתימת שאר שטרות וא"ש הכל. ועוד י"ל דרצה לתרץ בזה הא דכבר הקשו הראשונים הרשב"א והר"ן דמפני מה לא משני ש"ס דילן עוררין דלקוחות כמו שסבר חד מ״ד בירושלמי דעוררין לקוחות ותירצו דבערעור הלקוחות לא נפסל הגט להנשא רק מהני ערעור דלקוחות שלא להוציא מהם כתובתה אבל ע"י ערעור הבעל אסורה לינשא ע״י שיתקיים בחותמיו ומתניתן לאו לענין ממון קאי רק במה שמהני הערעור לאוסרה לינשא וזה דוקא בערער הבעל שע"י ערעור באו לפסול הגט עצמו אבל ע"י ערער הלקוחית דלא נפסל הגט כלל ורק לענין ממון מהני ערעור שלהם ומזה לא איירי מתניתן ומשו"ה מדייק רש"י אם יש עליו עוררין לפיסלו וכיון דאיירי מתניתן לפוסלו גופא של גט שאסורה לינשא משו"ה משני דוקא ואוקמי מתניתן בערער דבעל ולא ערער דלקוחות ונכון והנה בתוי"ט מפרש המתניתן דאם יש עליו עוררין לשון רבים משום דיש נמי ערעור דלקוחות כמ"ש בירושלמי וכייל לשון עוררין דבעל ודלקוחות ועיין בר"ן דמה"ט לא משני הש"ס דילן ערעור דלקוחות משום דלר"ת אנן טענינן בשביל הלקוחות מזויף ולא צריך לערער דלקוחות דוקא ודלא כשיטת ר"י דאנן לא טענינן מזויף משום דלא שכיח ועיין במפרש ירושלמי שכתב די"ל דבזה פליגו הני תרי מ״ד דחד אמר ערער דבעל דוקא אבל לא הלקוחות משום דאנן נמי טעלינן כשבא להוציא מלקוחות מזויף ואידך מ"ד דמוקי בערער דלקוחות סובר כשיטת ר"י דבלא ערער לא טענינן מזויף יע"ש ודברי תוי"ט אין להם שחר במתניתי' דומ״מנ אי כשיטת ר"י דאנן לא טענינן מזויף א"כ קשה למה לא משני נמי ערער דלקוחות ואי כשיטת ר"ת דאנן טענינן מזויף בלי ערער דלקוחות נמי קשה להעמיס זה בלשון עוררים דמתניתין כיון דלקוחות לאו עוררים מקרי דבלא"ה נמי צריך להתקיים בחותמיו ובחדושי לגיטין אמרתי לפרש לפי מה שכבר מחדש התומים בסימן מ״ו דאם העדים החתומים מעידים שזה כתב ידם אפילו באו הרי אחרונים ואמרו שאין זה כתב ידם אינם נאמנים להיות תרי ותרי דהא יכול להיות שהעדים היו משנים חתימתם מאיזה טעם וסיבה בשטר זה וכן בתרי עדים החתומים שאמרו שאין זה כתב ידם ותרי אחרינא אמרו שכתב ידם הוא אף שמעידים אלו תרי החתומים בשטר אף על כתב יד חבירו שאין זה חתימתם דהוי כתרי ותרי מ"מ אין נאמנים משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דהי' עדותם בשטר כמי שנחקרו עדותם בב"ד יע"ש ודבריו קלורין לעינים והרגיש בעצמו דא"כ מאי מקשה הש"ס אי ערער דתרי חדי ותרי ונינהו דלמא איירי שהעדים החתומים מעידין על חתימתן ומהימני נגד תרי אחרינא או שעדים החתומים מערערים ואומרים דאין זה כתב ידם ותירץ דמשמע ליה דיתקיים בחותמיו אף ע"י אחרים ג"כ וגם שלא ערערו העדים החתומים דלשון יתקיים בחותמיו משמע יותר דיתקיים ע"י החתומים וא"כ ל"ל דעדים החתומים מערערים יע"ש למדנו מדבריו דיש אופנים דגם ערער דתרי לא מהני נגד הקיום בחותמיו ולא שייך תרי ותרי נינהו וא"כ שפיר נקט המתניתן עוררין לכלול ג"כ ערער דתרי דיש עכ"פ אופנים שונים דמהני הקיום בחותמיו ובתומים שם כתב דכה"ג דעדים החתומים אומרים אין זה כתב ידינו דכתב הרא"ה והריטב"א דלא מהני קיום של תרי אחרינא משום דתרי ותרי נינהו לא מצאתי להם חבר בפוסקים בזה ואלו ס"ל כן היו מעתיקים ומה"ט חילק והניח בצ"ע ואני מצאתי להם חבר טוב הבעל עיטור שהביא הטור א"ע סי' קנ"ב דכתב הבעל עיטור אפילו אם יתקיים בחותמיו אם העדים מערערים עליו פסול הוא עד שיתברר דתרי והרי נינהו וכתב בפרישה שם אם העדים מערערים רצונו לומר עדים החתומים עליו וכן מוכח מלשון העדים בה"א הידיעה ומוכח כשיטת הרא"ה והריטב"א דגם כה"ג תרי ותרי נינהו ופסול הגט ובתומים שם הביא מחלוקת הבעה"ט והטור ורצה להשוות הדיעות