שבט סופר חלק ב שנג

מדאורייתא מדהקשה רק על שמואל ולא לרב יהודא משום דלא מוכח מדבריו די"ל דסבר דזוכה אף מדאורייתא אבל לפי האמת אמרינן רק דרבנן וממילא לא קשה מה שהקשו באחרונים דרש"י סתר שיטתו דמכאן מוכח דרש"י סבר דמהני מדאורייתא ובב"מ בסוגי' דמשיכה כתב רש"י דלר"י דמעות קונה מקודשת מה"ת לאחר שעקרו קנין כסף ועיין בח"ס יו"ד שי"ד ובכ"ס יו"ד קנ"ו ולפי דברי הריטב"א שהבאתי לא קשה ואין לי עכשיו פנאי יותר להאריך צלח ורכב ע"ד אמת כחפץ רבך ודודך הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל תשובה כה שלום וכ"ט לכבוד תלמידי הרבני המו"מ בתורה וביראה המושלם מו"ה מאיר קונשטאט נ"י בע"מ וויען. קבלתי מכתבך וראיתי דבריך והיו לי לנחת, וצויתי להעתיק לך מה שכתוב אתי מכבר בענין זו ומתוך דברינו תמצא תשובה גם לדבריך ובין תבין את אשר לפניך. בהרמב"ם בפ"ו מהל' גירושין הל' ב' כתוב דאם בא הבעל וטוען מזויף הגט בטל והולד ממזר וכתב ה"ה טעמו כיון דאין האשה יכולה להכחישו בטוען מזויף צריך קיום דאורייתא ומשו"ה בטל הגט והולד ממזר יע"ש ומשמע מדבריו דאם יש אחד מי שמכחישו גם בטענת ברי מזויף הוי קיום רק דרבנן ועיין בתומים סי' מ"ו שרצה לתרץ בזה תמיהת הב"ש על הש"ך דלא הביאו ג"כ שיטת הרמב"ם דסבר כר"א כהן דקיום בטוען מזויף הוי מה"ת דבאמת הרמב"ם סבר דוקא באין מי שמכחיש נגד טענת הבעל שמזויף אבל ר"א כהן ז"ל סבר דאפילו א' מכחיש המלוה טענת הלוה דשטר מזויף היא נמי הוי קיום ד"ת וזה החילוק בין הרמב"ם לשיטת ר"א הכהן ומשו"ה לא הביאו דגם הרמב"ם סבר כר"א הכהן ז"ל אלא שהב"ש סי' קמ"א והתומים שם תמהו שניהם כאחד על ה"ה דהא בפ' י"ב מהל' גירושין באשה המוציאה גט דאם בא הבעל וטוען מזויף אם לא נתקיים אינה מגורשת להיות מותרת לאחרים ושם עומדת ומכחשת בבריא שלה ומדכתב בסוף דבריו דפסלה נפשה לכהונה דשווי' נפשה חד"א משמע דגם כה"ג הוי קיום מה"ת דאי מדרבנן פשיטא דאסורה לכהונה והניחו בצ"ע. ולישב נ״ל לפי מה שכתב הבית מאיר סי' קמ"ג דאף להראב"ד שחולק על הרמב"ם וסבר דבאשה עצמה המביאה גיטה צריך קיום דוקא ודלא כהרמב"ם ושיטת שאר ראשונים דלא צריכה אפי' קיום זה דוקא באשה עצמה המביאה גיטה אבל בשליח קבלה דלא מצינו שצריך לומר בפ"נ ובפ"נ אלא בשליח להולכה וע"כ טעמא כמ"ש הר"ן דכל הטעמא דצריך לומר בפ"נ ובפ"נ משום החשש שמא יבוא הבעל ויערער וזה דוקא בלא גמר לגרש עוד כמו בשליח הולכה דלא נגמרו עדיין הגירושין יש לחוש שפיר שמא יתחרט ויערער אבל בשליח קבלה או במוסר הגט לידה דמגורשת מיד אז גמר ומגרש ואין לחוש לערעור של הבעל אלא בדידה כיון שנוגעת בדבר חייש הראב"ד דילמא מזויף וצריכה קיום דוקא אבל בשליח דמה לו לזייף כדי להתירה להנשא דאין אדם חוטא ולא לו מודה הראב"ד להרמב"ם דאין צריך קיום ודבריו קלורין לעינים ומסתברים ועפ"ז י"ל וליישב דברי ה"ה דכתב דוקא באינו יכולה להכחישו אז צריך קיום היינו משום בפ"ו אזיל הרמב"ם דשליח מביא הגט וא"כ מסתבר דאין לחוש לזיוף כלל דמה לו לשליח לזייף להכשילה משו"ה אם הוא או היא היו מכחישים להבעל בטענתו מזויף לא הי' צריך קיום ד"ת אבל באשה עצמה שמביאה גיטה דיש לחוש עכ"פ שזייפת הגט כדי להנשא בו אלא שהרמב"ם סבר דאין צריך קיום משום דאין אשה מקלקלת עצמה וגם משום דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרו עדותם בב"ד וזה דוקא אם אין הבעל לפנינו וטוען מזויף אבל אם בא הבעל וטוען באמת מזויף אז הוי הקיום ד"ת אף דהיא מכחשת אותו מ"מ לא עדיפא הכחשה שלה שנוגעת בדבר כמו הכחשת שלה או של שליח אם השליח מביא הגט דיש סברא וחזקה ג"כ דאין אדם חוטא ולא לו ושפיר כתב היה בפ״ז דאיירי בשליח המביא הגט דוקא באינה טוענת ברי אבל בפי"ב מהל' גירושין דאיירי באשה המביאה הגט מודה ה"ה דגם במכחשת אותו בברי דאינו מזויף ג"כ הקיום ד"ת ועיין. והבאתי ראיי' לחילוקו של ה"ה ממתניתן דהמביא גט ואינו יכול לומר בפ"נ ובפ"ב אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו וכתב בתוי"ט שם דמתניתן כר"א דעדי מסירה כרתי מדנקט אם יש עליו עדים ועיין בבית מאיר סי' קמ"א ס"ג דתמה על התוי"ט דהא באין עליו עדים אפי' יכול לומר בפ"נ נמי לא מהני כיון דאין עליו עדים כלל השליח לא נאמן והביא בשם הר"ן דכתב דאם יש עדים היינו עידי קיום אבל פשיטא דיש עליו עדים חתומים דלא שייך ע"ז לשון אם ולהר"ן ניחא דלא נקט במשנה ראשונה רק אם יש עליו עוררים ולא קאמר נמי אם יש עידי קיום אלא דהתנא בא"י קאי דשכיחי עדים לקיימו אבל בחו"ל דלא שכיחי נקט לשון אם כמסופק יע"ש ועדיין צ"ע מאי אשמעינן מתניתן בזה דאם יש עליו עדים פשיטא דאם אין עידי קיום כפירש הר"ן לא יכול לקיים בחותמיו ונ"ל דהנה רש"י כתב במתניתן ראשונה וכן הר"ן על מתניתן זו דאם יש עליו עדים היינו או העדים עצמם יעידו על חתימת ידם או עדים אחרים יכירוהו ויקיימו אותם וצ"ל מה רצו רש"י והר"ן לפרש עניני קיום ועוד דאם באו לפרש אופני קיום הלא יש עוד קיום לדמות החתימות משאר שטרות שחתומים עליו עדים כמבואר בכתובות ובח"מ ס' מ"ו דמקיימים ג"כ משני שטרות שנקראו עליהם ערעור ונתקיימו ונ"ל ליישב הכל לפמ"ש הטור בסימן ס"ט בח"מ בשם רב שרירא גאון דלא מהני לדמות החתימות אהדדי רק בקיום דרבנן אבל היכי שצריך קיום מה"ת לא סמכינן לדמות החתימות רק או העדים עצמם יעמדו על חתימתם או עדים אחרים יכירו חתימת העדים ע"י טביעת עין ועיין בטור סי' מ"ו ולפ"ז להרמב"ם היכי דבעל טוען מזויף הוי הקיום מה"ת לא מהני רק תרי עניני קיום שמביא הר"ן אבל דימוי החתימות לא מהני וזה קמ"ל מתניתן אם יש עליו עדים היינו דוקא עדים שיכולין להעיד בעצמם או ע״י טביעת עין יתקיים בחותמיו אבל לא ע"י דימוי החתימות דהא בחו"ל חששו חכמים משום דיביא הבעל ויערער וכבר תמהו על הרמב"ם כל האחרונים הלח"מ וב"ש ובש"ך כיון הרמב"ם בטוען הבעל הוי הקיום מה"ת א"כ האיך קאמרו בש"ס דהקילו חכמים להאמין השליח לומר בפ"נ ובפ"כ משום דקיום שטרות דרבנן דהא אם אתי הבעל ויערער הוי הקיום מה"ת ובתומים כתב לה"ה ניחא כיון דלא הוי טעמא דהרמב"ם אלא משום דאין מכחיש אותו א"כ באומר בפ"נ מכחישו השליח מעיקרא קודם שבא לערעור וא"כ באין יכול לומר בפ"נ חיישינן באמת בחו"ל שמא יבוא הבעל ויערער והוי קיום מה"ת משו"ה יתקיים בחותמיו ע"י עדים דוקא דמהני גם בקיום שצריך מה"ת אבל לא דימוי החתימות אהדדי אבל במשנה ראשונה דקאמר אם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו יכול להיות דהשליח יבא לפנינו ויכחיש את הבעל ואז הוי קיום דרבנן ומהני ג"כ הקיום ע"י דימוי החתימות ומשו"ה לא קאמר רק יתקיים בחותמיו באיזה קיום שיהי' באפשר ג"כ אם השליח לפנינו ויאמר ברי נגד טענת הבעל ואז הקיום מדרבנן מהני ג"כ ע"י דימוי החתימות ובאמת רש"י נקט גם במתניתן ראשונה רק שני אופני קיום אלו אלא דרש"י מילתא פסיקא נקט דשני קיומים אלו מועילים בכל אופן של ערעור אף אם אין השליח לפנינו אבל במתניתן לא יכול לומר אם יש עליו עדים דוקא כיון דאם השליח לפנינו נמי יש קיום בלא עדים אבל האיך דאינו יכול לומר בפ"נ ולא יכול להכחיש הבעל דהוי הקיום ד"ת נקט אם יש עדים דלא מהני קיום אחרינא וא"ש. ובזה א״ש ליישב קושי' תוס' לעיל דף סי' ע"א הא דמוקי מתניתן דוקא בפקח ונתחרש אח"כ ולא מוקי לה באלם ובמהרש"א שם דתוס' ע"כ סברו דאלם לא יכול לקיים חתימת עדים ע"י כתב דאל"ה לא הי' מקשים תוס' מידי ועיין בראשונים שם דפליגו בזה ולפי דברינו א״ש דא"א לאוקמי מתניתן באלם דאע"ג דקיום עדים לא מהני בכתב מפיהם ולא מפי כתבם מ״מ האלם יכול להכחיש את הבעל כשיבא ויטעון מזויף יכול לכתוב בפ"נ ובפ"נ אף דלא מהני לעדות מ"מ מהני לענין הכחשה והוי רק דרבנן וקשה לפ"ז למה נקט המתניתן דוקא אם יש עליו עדים דלא מהני הקיום רק ע"י עדים דהא בהכחשת האלם הו' הקיום רק מדרבנן ומהני ג"כ דימוי החתימות אהדדי משאר שטרות וע"כ מוק' מתניתן בפקח ונתחרש שאינו בן דעת כלל ולא