שבט סופר חלק ב שנב

אחד מאלו החמשה אינו גט ועבד הטעם משום דאינו בתורת גיטין ולא הביא דלי"א יש ספק בזה ועיין בב"ש סי' ל"ה סקי"ד שתמה נ"כ למה לא הביא בשליח הולכה בקדושין דלי"א הוי ספק והניח בצ"ע. ולפי מה שראיתי בח"ס או"ח סי' קט"ז שיצא לתרץ קושי' הב"ש דר"י מג"אש לא כתב רק בגט משום דבגט שחרור עבד נמי כשר משום דאיתי' בדנפשי' א"כ גם בגט אשה י"ל דלענין שליח להולכה עכ"פ כשר משא"כ בקדושין דמה שייכות יש לקדושין לגט אשה יע"ש א"כ עכ"פ בכתיבת גט יש להכשיר ג"כ עבד דודאי כשר לכתוב גט שחרור ומזה ראי' לחלוקו של שעה"מ בהל' גירושין פרק ו' הלכה ו' בסופו שמחלק בין קידושין לגירושין דשאני קדושין דתלי' ברצונה משא"כ גבי גט כיון דבע"כ מתגרשה משעה שכתב לה הגט ושליחות העבד אינו אלא מעשה קיף בעלמא לא צריך השליח להיות איתא בדנפשי' יע"ש ולפי דבריו א"ש דדוקא אם כבר נכתב הגט ולא חסר רק המסירה לידה שפיר י״ל כיון דבע"כ מתגרשת שליחות העבד אינו אלא מעשה קוף בעלמא משא"כ לכתוב ולחתום הגט מעיקרא בודאי צריך להיות איתי' בדנפשי' דכל הגט נכתב ע"י העבד וגם להר"י מגא"ש פסול העבד לכתיבת הגט ושפיר כתב המחבר בסי' קכ"ג דאם כתב העבד אינו גט ולא חש לשיטת הר"י מגא"ש וכן לחילוקו של המקנה בקדושין בקונטרס אחרון דמחלק דשאני בקדושין דעיקר הוא האמירה הרי את מקודשת בודאי צריך בר היתרא משא"כ בגט דמוכח דאם לא אמר השליח כלום נמי הוי גט א"כ בכתיבה דכבר כתבנו דצריך לומר ג"כ בפירש שכותב לשמה ועיקר האמירה כמ"ש הב"ש בסי' קל"א סק"ח דגם בדיעבד מעכב אם לא אמר בפירש א"כ מה"ט צריך להיות נמי בכתיבה בתורת גיטין וא"ש הכל, ואסתגר בזה מפני הטרדות ואתה אהובי תלמידי שים עיניך ולבך על הדברים אלו הכ"ד רבך חפץ בהרמת קרנך בכבוד פה פ"ב תרנ"ד לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל. תשובה כד שלום וברכה לבן אחותי אהובי תלמידי המופלג בחורה חרוץ ברק השנון מו"ה שמעון דייטש שי' ראיתי דבריך שכתבת על קושי' הלחם משנה בדברי הרמב"ם בפ"ו מהל' גירושין שכתב הטעם דאין קטנה יכולה לעשות שליח קבלה משום דצריך עדות ואין עדות לקטן דהא בהל' שלוחין כתב הרמב"ם דאין קטן וקטנה יכולין להיות שליח לזכות לאחרים אע"ג דאין צריך עדות ועיין בכ"ס או"ח קכ"ח שהאריך בדברי הפנ"י גיטין שכתב בכמה מקומות דטעמיה דרמב"ם משום דסבר היכי דאית' קטן בדנפשי' יש לו שליחות וכיון דקטנה יש לה יד לקבל גט יכולה ג"כ לעשות שליח וכן כתב תוס' שמשו"ה סבר רב יהודה דזוכה לאחרים מדאורייתא ומשו"ה יהיב הרמב"ם טעמא משום דאין עדות לקטן, ואף שדבריו בנוים על דברי תוס' מ"מ לרמב"ם קשה דהא פסק דלא יכול להיות שליח לזכות לאחרים כקושי' הלח"מ ובכ"ס הוסיף להקשות דהא פסק הרמב"ם כשמואל דאינו זוכה לאחרים אע"ג דרמב"ם סבר דדעת אחרת מקנה קונה הקטן מה"ת יע"ש ולדידי נראה ליישב בשנבין פלוגתא דרב יהודא ושמואל די"ל דרב יהודא סבר אע"ג דמ"מ ממועט קטן משליחות דתרומה מ"מ לא ממעטינן היכי דאית' בדנפשי' וכבר הסביר הפנ"י כיון דילפינן נמי שליחות מגירושין וקטנה איתא בגירושין א"כ ילפינן ג"כ מגירושין לענין שאר דברים אבל אי לא הי' קטן ג"כ בגירושין בודאי אף בדאית' בדנפשי' הי' ממועט קטן כמו עכו"ם לר' שמעון כמו שהאריך שם ולשמואל נ"ל דסבר כיון דלפי האמת ילפינן ג"כ מתרומה שליחות וכיון דליתי' בתרומה אע"ג דאיתי' בגירושין מ"מ כיון דגם בתרומה מצינו שליחות ולא שייך בקטן ממועט בשאר דברים דהא ילפינן בעלמא ג"כ מתרומה ועיין במהר"ם לובלין סוף פרק שני דגיטין על דברי תוס' בד"ה מה אתם וכו' וכן מפשטות דברי תוס' משמע כן שכתבו כיון דילפינן שליחות מתרומה מסתמא לא מרבינן בעלמא אלא דומי' דאתם ולפ"ז זה דוקא בעלמא אמרינן שפיר כיון דילפינן שליחוה גם כן מתרומה ממועט ג"כ קטן כיון דליתי' בדנפשי' אבל בגירושין גופא דכתיב שליחות ולא צריכין לילף מתרומה בודאי א"א למעט קטנה כיון די"ל דשלחה דקרא גם על קטנה קאי ודוק בדברי פנ"י על מתניתין קטנה שאמרה התקבל לי גיטי שכתב בתוך דברי דשליחות דגיטין לא ילפינן מתרומה אלא בגופה כתיב ושלחה ואמאי אין קטנה עושה שליח וע"כ צריך הרמב"ם ליתן טעם משום דאין עדות לקטן יע"ש ולפ"ז מיושב שפיר קושי' הלח"מ וגם קושי' הכ"ס אע"ג דרמב"ם סבר דבגט יש לקטנה שליחות לולי דאין עדות לקטן ובשליח הובאה באמת יש לקטנה שליחות משום דאיתי' בדנפשי' מ"מ זה דוקא לענין גט משום דכתוב שליחות בגופה ושלחה אבל לענין זכיה ובעלמא דילפינן שליחות מתרומה פסק כשמואל אע"ג דאיתי' בדנפשי' מ"מ כיון דילפינן ג"כ שליחות מתרומה וממועט מאתם קטן שוב אין לו שליחות בעלמא כנ"ל נכון. וראיתי בקצה"ח הל' שלוחין שמיישב קושי' הלח"מ כיון דעכ"פ א"א לומר דשלחה בגירושין גם בקטנה איירי דהא אין עדות לקטן וממילא ליכא שליחות לקטנה כמ"ש תוס' לר״ש ובאמת זה ליתא דהא לרמב"ם האשה יכולה לעשות שליח הובאה ולא צריך עדות ושייך גם כן שליחות בקטנה בגירושין והוא הביא שני מקומות דשינה רש"י פירושו מהיכי דילפינן דקטן לאו בר שליחות בקדושין כתב רש"י משום דעיקר שליחות מגירושין ובאיזה נשך כתב רש"י מתרומה ומיישב לדרכו ולא הביא ג"כ הא דכתב רש"י בגיטין דף כ"ג ע"א בר"ה דלאו בני דעה דשליחות ילפינן מויקחו להם איש שה לבית אבות ואיש בעינן ולא קטן ושינה רש"י גם כאן ליליף ממקום אחר ובחדושי גיטין יישבתי ואכ"מ להאריך. והנה בתשובה הסמוכה בכ"ס סי' קכ"ט האריך ליישב קושי' עצומה של פנ״י על הא דהקשה רב חסדא אישתק ורדאן דהא גם הוא אמר דאינו זוכה לאחרים וא"כ תקשי' לנפשי' ולפי דעתי נראה בפשוט לפי מה שהוכיח הר"ן מתוס' דסברו דקנין דרבנן לא מהני מדאורייתא דהא תוס' סברו דגם שמואל מודה דזוכה לאחרים מדרבנן ומדהקשה ורדאן וכן מהמתרץ דשאני שתופי מבואות דרבנן ע"כ דלא מהני דרבנן לדאורייתא וי"ל באמת דרב חסדא לעצמו סבר דקנין דרבנן מהני מה"ת ולדידי' לא קשה מהברייתא דאף כי שתופי מה"ת מ"מ גם לשמואל מהני כיון דעכ"פ זוכה לאחרים מדרבנן אבל מדהקשה ורדאן מוכח דסבר דלא מהני מה"ת ישפיר הקשה אישתק ורדאן דהא כעין דאורייתא תקנו ולא מהני קנין דרבנן וביותר יש לומר לפי מה די"ל דגם תוס' מודה דקנין דרבנן מהני לענין להוציא מרשותו דאף מה"ת דהפקר ב"ד הפקר אבל לא מהני לאוקמי ברשותו של אחרים בלי זכיות המקבל כמו שהאריכו כבר בזה והרשב"א כתב בפ' השולח בסוגי' דפרוזבול דתלי' זה מהיכי דילפינן הפקר ב"ד אי מקרא דיחרם כל רכושו יש להם כח רק להפקיר אבל למ"ד דילפינן מאלה הנחלות הוי דומי' דירושה דלא צריך קנין כלל ויש להם כח ג"כ להקנות לאחרים וא"כ י"ל רב חסדא יליף מקרא דאלה הנחלות ושפיר זכה הקטן לאחרים דמהני ג"כ לדאורייתא אבל ורדאן והמתרץ סברו דילפינן מיחרם כל רכושו ולא מהני רק להוציא ולא להקנות ושפיר הקשה משתופי מבואות וא"ש לשיטות אלו אבל לרש"י דסבר דאינו זוכה לאחרים כלל אפילו מדרבנן עדיין קשה קושי' הפנ"י ויש לומר ג"כ לפי מה שהוכיח תוס' דע"כ הא דרב יהודה דזוכה לאחרים בפעוטות הוא דאל"כ הוי סברות הפוכות דהא לרב חסדא אף בפעוטות אינו זוכה לאחרים מדפריך עליה משפחה וכבר כתבו מדלא יהיב שמואל שיעור אחר משמע דלא זכה לאחרים עד שיביא שתי שערות אבל אינו מוכח כ"כ וי"ל דרב חסדא באמת סבר דוקא חפץ ומחזירו אינו זוכה לאחרים אבל בפעיטות כמו שממכרן ממכר זוכה ג"ב לאחרים דגם זה בכלל תקנה שיכול לזכות לאחרים ולא קשה משתופי מבואות אבל ורדאן סבר דאינו זוכה כלל אף בפעוטות רק עד שיביא שתי שערות ושפיר קאמר אישתק ורדאן. וראיתי בחדושי ריטב"א שכתב לרש"י דסבר דזוכה רק מדרבנן לר"י א"כ גם לרב יהודה קשה ואף די"ל דידע אף המקשן דשתופי מבואות מדרבנן מ"מ קשה מהא דמערימין על מעשר שני דאומר הא לכם מעות הללו ופדו בהן מע"ש דהא אין הקטן קונה המעות רק מדרבנן ותירץ דלא יכול לומר ולטעמך משום דלא מפורש ברב יהודא אי סבר דזוכה מדרבנן או אפילו מדאורייתא אבל לפי האמת דשתופי מבואות מדרבנן וגם מע"ש מוקי בעציץ שאינו נקוב שפיר י"ל דגם ר' יהודא סובר דהוי רק מדרבנן ולפי דבריו לא מוכח דרש"י סבר דקנין דרבנן מהני