שבט סופר חלק ב שנא

ששמו משה יהודא ונקרא ליב שיש לכתוב אנא ליב דמתקרי אם רצה לחוש לחשש שיאמנו דנקרא ג"כ משה ליב ואם כתב המכונה ג"כ כשר אפילו לדברי ב"ש יע"ש מ"מ עכשיו שנהגו הכל כדברי הנוב"י ג"כ ונתפרסם הדבר וכ"ש בנדון שלפנינו שבאותו גט עצמו נוהגין כטוב"י שכותבין דמתקרי יוסף בער והיינו מהטעם דהנוב"י דכינוי קאי על הגברא ומשו"ה אין כותבין מכונה א"כ בודאי אם כותבין אח"כ מכונה בערכהארד אין בו שום מיחוש כלל דיאמרו דנקרא יוסף בערנהארד דודאי יתפרשו על הגברא כיון דמה"ט לא כותבין תחילה מכונה בער לבד ע"כ יש לכתוב בבירור המכונה בערנהארד ולא דמתקרי מ"מ אם כתב דמתקרי כשר כמבואר וגם לא טוב לכתוב אנא בערנהארד דמתקרי יוסף דוב וכו' כמ"ש בטיב גיטין שם כיון דבאמת שם הקודש הוא עיקר ויש להקדים אע"ג דהיכא דיש חשש ספיקא יש להקדים שם הלעז כמו שהאריך שם בס"ק וי"ו לפרש דבריו הא דכתב דיכול נמי לכתוב אנא ליב דמתקרי משה יהודא מ"מ כאן בודאי לא נכון לעשות כן ולהקדים שם גיות ובפרט כה"ג שאין חשש במהמכונה כנ"ל להלכה ולמעשה וכן סדרנו פה גט בשמות כה"ג והסכים הבד"צ לכתוב כן והנני ידידו הנאמן הדש"ת הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל. תשובה כג שלום לתלמידי הרבני המופלג בתורה וביראה חו"ש יפ"ת מו"ה מרדכי אליעזר עהרענגרובער נ"י יושב עה"ת באיללאק יע"א מכתבך קבלתי ע"נ ושמחתי לראות משלומך ומשלום תורתך שאתה יושב בבית חותנך הרב הג' על התורה ועבודה צלח ורכב ע"ד אמת ואחריתך ישגא וינון וראיתי ג"כ ד"ת על דברי ב"ש א"ע סי' קכ"ג סק"א שהביא דברי הפוסקים אי צריך שליחות בכתיבת הגט אי וכתב על הבעל קאי או על הסופר וכמו שכתב הרא"ש דמסתבר לומר כן משום דלאו כ"ע בקיאין בכתיבת הגט והבאת ג"כ כי האחרונים תמהו על סתירת תוס' בדף כ"ב גיטין כתבו דלא צריך שליחות והא דצריך שיאמר כתוב ולעדים חתומו לאו מטעם שליחות אלא משום דכשלא צוה הבעל לכתוב לא חשוב לשמה אלא סתמא ואשה לאו לגירושין עומדת והרשב"א מוסיף דאפילו אומר הסופר בפירוש דכותב לשמה נמי לא מהני כיון דלא נכתב בציווי הבעל כדמוכח מברייתא דף ע"ב כתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה וכו' הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו יע"ש ולעיל דף נו' כתבו תוס' הא דעדים נכרים בגיטי נשים פסולין י"ל נמי משום דלאו בני שליחות נינהו ומדבעינן למימר לסופר כתוב ולעדים חתומו משמע דבעי שליחות ורצית לחלק בין כתיבת הגט לעדות אבל לא משמע מתוס' כן דהא כתבו והא דפריך בסוגי' דערכאות והא לאו בני כריתות נינהו אע"ג במידי דלא בעי שליחות לא צריך נמי בר כריתות היינו משום דלשם עדות נינהו אבל במידי דלאו משום שליחות ולא לשם עדות לא בעי נמי בר כריתות מוכח מדבריהם דלית להו חילק כלל לענין שליחות בין כתיבה לחתימה אלא לענין בר כריתות דוקא אבל לא קשה מידי ולא ראיתי שום סתירה דהא באמת הר"י כתב דצריך ג"כ שליחות בכתיבה וכל הסוגי' בדף כ"ב אזלי רק לר"מ אבל לר"א באמת לא מהני בחשו"ק באחרים עומדים משום דלאו בני שליחות נינהו ובדף ט' הביאו כל אלו טעמים בשם ר"י כאשר התחלו ואומר ר"י ומהכא הכריח הטור ג"כ דפשיטא ליה לר"י דצריך שליחות ועיין בב"י קכ"ג שהרגיש בזה דהא לר"י נמי מסופק ובאמת מתוס' דף ט' מוכח דפשיטא ליה לר"י דבעי שליחות ובדף כ"ג צ"ל דבדרך את"ל קאמר אבל לאמת פשיטא ליה לר"י דבעי בכתיבה ובחתימה שליחות ועיין בפר"ח סי' קכ"ג. והנה הב"ש פשיטא ליה לתוס' דלא צריך שליחות והא שצריך לצוות בעצמו היינו משום דכשלא שמע מפי הבעל הוי כאלו כותב סתם ולא לשמה והקשה מהברייתא דתני' הגט בטל הא לא הוי רק חשש בעלמא ומדרבנן יע"ש וכן כתב הב"ש בסי' ק"כ סק"ז דלהני שיטות דבעי שליחות אלו כותב בלא ציווי הבעל הוי הגט בטל מדאורייתא ולתוס' דלא בעי שליחות רק משום לשמה והוי כאלו כתב סתם אינו אלא פסול דרבנן ותמה בבית מאיר מנ"ל לב"ש בפשיטות הא דלתוס' לא הוי רק מדרבנן דהא בברייתא בטל קתני דמשמע דלא הוי גט כלל יע"ש ולדידי נראה דב"ש הוכיח מדברי תוס' עירובין י"ג דכתבו בחד תירץ שם לחלק בין גט למגילת סוטה משום דבגט לא פסול רק מדרבנן ובסוטה לא שייך לפסול מדרבנן וא"כ שפיר הקשה הב"ש לתירץ זה ודוק בתוס' שם כשהביא הברייתא דגיטין דף ע"ב הי' להם הגירסא פסול ולא בטל לא קשה עליהם קושי' הב"ש וממילא לא צ"ל ג"כ דהברייתא ר"י דבעי כתיבה וחתימה לשמה ואתי' ג"כ להלכתא כר"א ובחתימה פסול משום מזוייף מתוכו והא דתמה הב"ש מהברייתא ולא הקשה ג"כ ממתניתן שם דקתני נמי הגט בטל וכן יש לדקדק בתוס' עירובין שהביאו רק הברייתא ולא ממתניתן מזה מוכח כדברי הפנ"י שם דעל המתניתן יש לומר דאתי' ככ"ע והא דבטל הגט משום שינוי בשליחות דהיכי דצוה הבעל בפירש יש תורת שליחות אף במידי דלא צריך שליחות כמ"ש תוס' דף סי' ע"ב בד"ה הא כתב וכו' דאף לר"מ במצאו באשפה כשר מ"מ היכי שצוה לכתוב מודה ר"מ שצריך לעשות ציוו ובמתניתן דאמר כתובו ומשו"ה אי לא מהני אומר אמרו ממילא לא הוי שליח הבעל והוי שינוי בשליחותו ובטל אבל בברייתא דקתני דכתב סופר לשמה וחתמו עדים לשמה נמי הוי הגט בטל דלא מצוה הבעל כלום ועל זה שפיר הקשו בתוס' וכן הב"ש דמשמע מברייתא דבטל נמי הוי משום דלא נכתב לשמה ויכול התוס' לגרוס ג"כ במתניתן בטל אבל בברייתא גרסו פסול באמת מה"ט דלא הוי רק דרבנן וגם שלא נצטרך לומר דברייתא כר"י דוקא אתי' ושלא כהלכתא. ובפנ"י בקוטרס אחרון כתב לפמ"ש תוס' בע"ז דצריך שיאמר הסופר בפירש דכותב לשמה אף אם צוה לו הבעל ומה"ט אמרינן דנכרי אדעתי' דנפשי' קעביד משא"כ במילה משום דמילה סתמא כשר משא"כ בגט ועיין ג"כ תוס' גיטין כ"ג בד"ה נכרי וכו' קשה דלתני ג"כ יתר ע"כ דאף דצוה לו הבעל אפ"ה פסול אם לא אמר הסופר בפירש שכותב לשמה יע"ש שהאריך. משמע מדבריו דפשיטא ליה דכה"ג אף מה"ת פסול דאל"כ יש לתרץ דמתניתן לא קתני רק מה שהוא פסול מה"ת ועיין בתורת גיטין שכתב די"ל דאינו פסול כה"ג היכי דצוה הבעל לכתבו והסופר לא אמר בפירש רק מדרבנן משום גזירה היכי דלא צוה הבעל וכתב סתמא דהוי פסול מה"ת וי"ל באמת מה"ט מפרש רש"י גיטין כ"ג ע"א דאדעתא דנפשי' קעביד היינו שמא כותב לשם אחר משום דלא פסול רק מדרבנן ולפמ"ש הכ"מ וב"ש דלא הוי רק ספק בנכרי דלמא אינו כותב לשמה א"כ היכי דצוה לו הבעל אף שכותב סתמא מ"מ לא הוי רק ספק דרבנן כה"ג ומשו"ה פירש רש"י דלמא כותב לשם אחר וכה"ג הוי פסול מה"ת ומשו״ה אמרינן מצד ספק דאדעתי' דנפשי' קעביד אבל תוס' דכתבו דבאמת דאדעתי' דנפשי' קעביד הוא שכותב סתם מוכח מדבריהם או דגם בצוה לו הבעל וכותב סתמא הוי פסול מה"ת או דלא הוי ספק כלל ולפמ"ש תוס' בעירובין לחד תירץ דסתמא בגט לא הוי פסול רק מדרבנן לא קשה קושי' תוס' ר"פ כל הגט דלתני יתר על כן דהכותב טופס גיטין צריך שיניח מקום האיש והאשה די"ל משום דלא פסול רק מדרבנן ומ"מ הקשו תוס' שפיר דנקטו לעיקר כתירץ השני וכן בגיטין כ' בד"ה אי וכו' משמע מדבריהם דנקטו לעיקר דפסול בגט מה"ת אף סתמא וכמו שהוא משמעות כל הפוסקים ועיין. לכאורה עלה בדעתי דלשיטת הר"י מיגא"ש דעבד לשליח להולכה כשר ורק לקבלה פסול משום דאינו בתורת גיטין משום דבשליח לקבלה נגמרו הגירושין על יד משא"כ להולכה כיון דבר שליחות הוא לא נפסל משום דלאו בר היתרא הוא ועיין ברשב"א והר"ן דף כ"ג והרשב"א כתב דיש לחוש לדבריו והוי ספק א"כ אף להני ראשונים דצריך שליחות לכתיבה מ"מ עבד כשר לכתוב דהא לא נגמרו הגירושין עי"כ ויותר עדיף משליח להולכה דמוליך עכ"פ ומסרו ליד האשה אבל בכתיבה עדיין לא עשה מעשה גירושין כלל ושאר ראשונים שכתבו דעבד פסול משום דלאו בר כריתות אזלו לשיטתם דגם לשליח הולכה עבד פסול אבל לר"י מיגא"ש נראה לכאורה דכשר דלא גרע שליחות כתיבת הגט משליח להולכה אלא דא"כ קשה על הש"ע דבסי' קמ"א סעי' ל"א הביא ויש מי שאומר שאם העבד הוא שליח להולכה הוי ספק ובסי' קכ"ג סעי' ג' הביא בפשיטות דאם כתב