שבט סופר חלק ב שנ

יכול להתרפא ולהשתפה אבל בד"ה ברם דא וכו' חקר בשוטה שהוא מחוייב במצות ולא הגיע לכלל שוטה שדברו חכמינו ז"ל רק שאינו יכול לישא וליתן כשאר בני אדם ואינו אלא משום צרכי עוה"ז בזה חקר אח"כ אם הוי כשנותנים אותו בבית החינוך השוטים כידים ממש או רק מעמידו והעלה גם בזה להקל מצד עיקר הדין דהוי רק מעמידו ורק מסיים דמוטב שיהי' שוטה כל ימיו יע"ש ונראה בעליל מדבריו שלא כתב מוטב שיהי' שוטה רק בשוטה שהוא מחויב במצות רק בשביל צרכי עוה"ז רוצים ליתן שם שישתפה כשאר בני אדם בזה שפיר יש להחמיר משום מוטב שיהי' שוטה דהא עכ"פ מחויב במצות הוא רק שאינו יכול לעסוק בצרכי עוה"ז כשאר בני אדם וכן נראה מסוף דבריו שכתב ובתנאי שכשיגיע לבן י"ג שנים ויום א' יוציאוהו אותו משם מוכח דאיירי רק במי שהוא מחויב במצות לכשיגדיל ובשוטה כזה החמיר אבל בשוטה או חרש גמור שיכול להשתפה לגמרי בודאי אין להחמיר משום מוטב אם יכולין להביאו לידי חיוב מצות להביאו לחיי עולם לקיים התורה והמצות דהא אפילו ספי בידים ממש דהוי ודאי איסור תורה מותר משום דמביאו אותו לחיי עולם לקיום המצות וכ"ש דאין להחמיר משום מוטב כל זה נ"ל ברור בדברי קדוש זקני דוק ותשכח דלא כמו שסבר מע"כ דגם אם יכול להביאו לידי חיוב מצות החמיר בח"ס ועוד אני אומר דלא כתב שיש להחמיר אלא דוקא במי שהוא באמת מחויב במצות כמו בשיטה זה שדן עליו שם שיבוא לכלל מצות בודאי לכשיגדיל אי גם בנערותו יש להחמיר שלא להעמידו אצל נבילות וכן כתב הרא"ה הובא בריטב"א יבמות דאף דמצד הדין מותר לספי בידים איסורי דרבנן מ"מ אין להרגילו בו אבל בשוטה וחרש שאם לא יתרפא יהי' לעולם פטור ממצות לא שייך טמטום הלב כלל וא"כ בנדון שלנו ממ"נ מותר להכניסו שם דאם יתפקח עד שיהי' מחויב במצות בודאי מותר להכניסו שם ולא שייך מוטב שיהי' שוטה דהא אפי' ספי בידים ממש מותר ואם אין דינו כפקח אע"פ שילמוד שם לדבר בקושי א"כ כיון שיהי' נשאר שוטה בודאי לא שייך מוטב כיון דלא אתי' לכלל מצות כלל ורק בשוטה קטן שיהי' ממילא מחויב במצות לכשיגדיל דאינו שוטה כ"כ החמיר בח"ס משום מוטב וכו' כן נראה לי ברור ומצאתי תקנה לחרשים ואלמים להכניסם בבית החינוך דכה"ג לא דיבר בח"ס שם והבו דלא להוסיף במה שהוא היתר גמור מעיקר הדין ועכשיו שיש בתי חינוך בוויען ופעסט העומדים תחת יהודים אף שעומדים תחת השגחת של החדשים שנאסרו במדינה זה שנים לאכול משחיטתן בודאי יותר טוב להכניסו שמה וה' יקננה דעה בינה והשכל וישמח את נפשו היפה ויסיר ממנו כל צער ומחלה הכ"ד חותם בברכה פ"ב חדש מראשון תרמ"ה לפ"ק. הק' שמחה בונם סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל. תשובה כב שוכ"ט לכבוד הרב המופלג בהפלגת חכמים המאוה"ג חו"ב בע"פ כש"ת מו"ה ש"ב נ"י אכ"ד דק"ק פ"ד יע"א. ע"ד המגרש ששמו יוסף דוב וקורין אותו יוסף בער ועכשיו אשר בעו"ה הסבו שם יהודית להתדמות לשם הגוים ונקרא בפי כל בערנהארד האיך לכתוב בגט הנה בשם יוסף דוב הב"ש סימן קכ"ט ס"ק כ"ד כתב בשם משה יהודא ונקרא משה ליב לכתוב המכונה על שם שני של לעז כי מסתמא המכונה קאי על שם הסמך אבל כבר חולק עליו הנוב"י מה"ת ק"ט וכתב דיש לכתוב דמתקרי כה"ג דהמכונה לא קאי על השם רק על הגברא וכן הסכים בטיב גיטין וכן בח"ס וכן אנו נוהגין פה כנוב"י וא"כ יש לכתוב יוסף דוב דמתקרי יוסף בער אלא שיש לעיין על שם בערנהארד כבר כתוב בח"ס שעכשיו שהכל קורין בשם נכרית השם הזה הוא עיקר וצריך לכתבו ואף שמקדימין שם העברי כמ"ש הרמ"א מ"מ צריך לכתבו בגט יע"ש סימן ל"ח באשה ששמה לביאה ונקראת בשם נכרית לעא אלא שיש לעיין האיך לכתוב בשם בערנהארד בספר טיב גיטין בליקוטי שמות סימן כ"ג כתב מי שנקרא לתורה שמרי' יהידא ונקרא בפי כל שמרי' ליב וגם פעמים קורין ליב לבד יש לכתוב שמרי' יהודא דמתקרי שמרי' ליב והמכונה ליב כמי שפסק הרמ"א דעל שם לעז כותבין מכונה אלא שיש כאן מקום לפי מה שמסביר שם דאף לב"ש שכתב דשם המכינה קאי מסתמא אדסמיך ליה מ"מ הכי אין לטעות משום דכבר כתב ג"כ דמתקרי שמרי' ליב א"כ בודאי ליב הוא שם בפני עצמו ולא יסברו דנקרא רק שמרי' ליב ולא ליב לחוד וזה דוקא שם דכבר כתב שמרי' ליב משא"כ בשם בערנהארד שלא נכתב עוד בגט א"כ שפיר יש לטעות לפי סברת הב"ש דנקרא ומכונה יוסף בערנהארד אבל לא בערנהארד ואף שבדיעבד אין חשש לפי מה שפסקינן לעיקר כסברת הנוב"י דקאי על הגברא מ"מ יותר טוב הי' לכתוב דמתקרי דבכל גונא כשר ואף שלכאורה אין לטעות דבערנהארד הוא מכונה של ליב מ"מ יש לטעות שהוא המכונה של דוב דהא הכל קאי על שם הראשון כמו שכותבין בגט על שני שמות לעז מכונה אם שם העצם הוא שם עברי ודוקא בשני שמות של לעז לחוד כותבין דמתקרי משא"כ בשם עברי ושני שמות של לעז כותבין המכונה והמכונה עיין בב"ש ס"ק נ"ט בשם משלם שהכינוי זלמן ואח"כ נקרא זעמיל כותבין המכונה והמכונה וא"כ שם הכינוי בערנהארד קאי על דוב ויש לטעות לסברת ב"ש דנקרא יוסף בערנהארד ועיין בספר טיב גיטין סימן ל"א במי שנקרא אהרן אשר ובפי העולם נקרא לעמל אם יחתום המכונה לעמל יש מקום לטעות שנקרא אהרן לעמל לפי סברת הב"ש אלא כיון שבאמת העיקר כנוב"י וגם יש לומר כיון שבערנהארד שם נכרים הוא בודאי אין מקום לטעות שנקרא יוסף בערנהארד לקראו ביחד בשם גיות עם שם הקודש ע"כ יש לכתוב המכונה כמו שכתב הטיב גיטין בשמרי' יהודא ומי שרוצה לכתוב דמתקרי משום הטעם שכתבתי ג"כ לא הפסיד כיון שכשר בכל ענין לכתוב דמתקרי ועל שם האשה דשם עריסה שלה אעלא וקורין מאלי בפי כל אבל אלו שקורין האני חותמין בשם אמאליע מצאתי ראיתי בגליון ש"ע מאאמו״ז בעל ח"ס שכתב וז"ל אשה אחת שמעריסה הי' שמה מלכה ובעו"ה משנים שמם לשם גוים ונשתקע שם ישראל לגמרי ונקראת מאלי' וכשנתגדלה למדו אותה לכתוב אמאלי' כי בין הגוים מאלי הוא קיצור שם מאמאלי' והוריתי שאין לכתוב שם מלכה שנשתקע ובמקום הנתינה לא היו יודעין אותו כלל אך לכתוב מאלי דמתקרי' אמאלי' דהכא אין מאלי קיצור שם מאמאלי' אלא משם מלכה הסיבו שמה מאלי שיהי' דומה למלכה ודומה לשמות הגוים רק אח"כ הוסיפה לדמות עוד יותר לגוים וחותמת אמאלי' כדרך מאלי של גוים אבל לעולם מאלי עיקר ואמאלי' טפל כנלענ"ד ואם חותמת עצמה אמאליע בעין לבסוף יש לכתוב כן עכ"ל הקדוש והא דהקפיד לכתוב שם מאלי תחילה היינו משום שהוא עיקר השם וקורין אותה כן בפי כל וכותבין שם העיקר תחילה ואח"כ הטפל ואף שבדיעבד גם אם כתב שם טפל לעיקר ועל שם העיקר דמתקרי נמי כשר לפי מה שהסכימו רוב הפוסקים מ"מ לכתחילה כותבין כן וזה דוקא אם לא כתב שם עברי תחילה משא"כ כאן אם כותבין שם עריסה מעלא וכותבין על שני השמות דמתקרי אע"ג דקורין רוב מאלי מ"מ כיון דשם מעלא שהוא שם העריסה ושם עברי שלה עיקר ואח"כ כותבין דמתקרי מאלי אין להקפיד אם כותבין אמאלי' תחילה או מאלי כיון שגם על שם מאלי כותבין דמתקרי וזה פשוט לפי דעתי ובאמת נראה שמאלי קיצור שם מאמאלי' וכן מאלי נקרא בלשונם אמאלי' ויוצא משם זה מ"מ כיון שמ"מ אין הדבר ברור כ"כ ואין מזיק אם כותב גם קיצור טוב לכתוב שניהם ולהקדים ג"כ שם אמאלי' ואין קפידא וכן ראיתי בתשובה אחת מאאמ״ו מאוה"ג זצ"ל אשר לא באו עדיין בדפוס שכתב לרב לכתוב הינדל דמתקרי' יאהאני ודמתקרי' האני. ובזה הכל הולך אחר חתימתה ואע"ג דבשמות גיטין באות יו"ד בשם יהודא כתב בב"ש דאין הולכין אחר חתימתו אם חותם באל"ף זה דוקא בשם הקודש שכתוב במפורש בקרא ונשתנה חתימתו ממה שכתב משא"כ בשמות המוסכמים הכל הולך אחר החתימה שחותמת עצמה וא"כ אף שכותבין סתמא אמאליא באל"ף או בעין לבסוף מ"מ הולכין בזה אחר החתימה שחותמת את עצמה וכן מצאתי בגליון ש"ע מבעל ח"ס והביא ראיי' ממ"ש ב"ש בשמות נשים אשמיראלדא ובשם אלזגוטא עיי"ש ועיין בח"ס ח"ב סימן ל"ח אע"ג דלא נקראת בשם יהודית מ"מ לא נשתקע לגמרי כיון שמקפידין לברך אותה במי שברך או להתפלל בעדה בחוליתה ובימי עיבור דוקא בשם יהודית ולא בשם גיות לא נעקר לגמרי וכותבין שם העברי תחילה ונראה שחזר ממה שכתב בגליון ואולי עיקר טעמו הי' משום דבמקום הנתינה לא היו יודעין כלל שם העברי ויש לכתוב מעלא דמתקריא אמאליע ודמתקריא מאלי. שוב ראיתי מה שכתב טוב גיטין בליקוטי שמות בשם שמואל דוב ונקרא בפי כל בערל ועיין שם בסימן וי"ו במי