שבט סופר חלק ב שמד

דגם בע"מ לא מהני ופסק ג"כ כרבא באתרוג יע"ש וכולם העלו דרא"ש לא מיירי רק באם דסותר המעשה והא דכתב בסוכה דרבא חולק על רב אדא היינו משום דכן מוכח מגיטין דרבא לא משני כראב"א וע"כ חולק על ראב"א ועיין במכתב מאליי ובשעה"מ באריכות, ויש קצת ראייה בהרא"ש דווקא באם פסק כראב"א דאם גם בע"מ סבר כן א"כ קשה למה פסק ראב"א נגד רב אשי דמשני באומר ע"מ כאומר מעכשיו ומשמע דתנאי מהני והא ע"כ הוי תנאי ומעשה בדבר אחד בשאר דיני תנאים י"ל דסבר רב אשי דלא דק בברייתא כמו דצריכין אנו לומר בכמה מתניתן רק אם אין לנו תירץ אחרינא ע"כ מוכרחים אנו לומר דהברייתא בלא כפול או כרבא אבל רב אשי מתרץ אע"ג דמיירי בכפליה וגם בתנאי קודם מ"מ מהני משום ע"מ אבל בתנאי ומעשה בדבר אחד קשה וע"כ רב אשי חולק ולמה פסק כראב"א נגד רב אשי וע"כ דגם הרא"ש סבר דווקא באם אבל בע"מ לא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד ולפמ"ש לעיל דגם רבא אוקים הברייתא בע"מ באומר מעכשיו רק שה' קשה לו על הברייתא דלא קתני נמי והיא תחזיר ומשו"ה מתרץ משום מעשה קודם לתנאי, יש לפרש דברי התוס' בפ' שני דף כ' ע"ב ד"ה ע"מ שתחזירי אשר כבר עמד עליהם במכתב מאלי' שסתרו עצמם כאן שכתבו דראב"א דתירץ משום תנאי מעשה בד"א לא סבר ע"מ כאומר מעכשיו ורבא לית ליה כהאי לישנא אלא משום מעשה קודם לתנאי משום דמוכח כן מהאי דאתרוג אלא שאזיל לטעמיה משום מעשה קודם לתנאי והא תוס' כתבו כאן דגם רבא סבר ראב"א ושאני באתרוג משום דרבא סבר ע"מ כאומר מעכשיו ועיין בכפ"ת, ונ"ל דגם תוס' הכא סבר דלא מוכח מהאי דאתרוג דלית ליה תנאי מעשה ב"א אלא שהתוס' הכי סברו דרבא קאי נם אי אמרינן ע"מ באומר מעכשיו דדוחק לומר כמו שכתבו תוס' דרבא לתרץ אליבא דרבנן דלית להו ע"מ כאומר מעכשיו דהא רבא להלכתא סבר ע"מ כאומר מעכשיו כמו שמוכח מהאי דאתרוג דאם יחזיר יצא ואין לומר דרצה לשנוי' לכ"ע הברייתא אפילו לרבנן דהא לפי שיטת תוס' דרבנן לית להו מעשה קודם לתנאי ע"כ הברייתא לא אתי' כרבנן דר"מ ואין לומר משום דהלכתא כר"מ דהא גם בע"מ הלכתא כאומר מעכשיו ומשו"ה סבר תוס' כאן דגם רבא את״י לפי מה דסבר ע"מ כאומר מעכשיו אבל הי' קשה לי דלא קתני בברייתא והיא תחזיר ומשו"ה משני דהתנאי בטל וזה שכתב תוס' דראב"א ע"כ סבר ע"מ לאו כאומר מעכשיו אבל רבא לית ליה כהאי לישנא הינו דלא סבר ע"מ לאו כאומר מעכשיו רק סבר ע"מ כאומר מעכשיו כמו שמוכח מהאי דאתרוג ומשו"ה לא מתרץ כראב"א משום תנאי ומעשה בד"א אבל מ"מ בתנאי דאם מודה דהוי תנאי ומעשה בד"א ומשו"ה מתרץ רבא משום מעשה קודם לתנאי משום דסבר ע"מ כאומר מעכשיו ולא שייך תנאי ומעשה בד"א והא דצריך לשנות משום מעשה קודם לתנאי היינו משום דלא קתני בברייתא והיא תחזיר ובזה א"ש מה שסיים תוס' להאי לישנא דאומר ע"מ כאומר מעכשיו לא הוי גט אלא א"כ החזירתו לבסוף ולא כתבו תוס' כן כאן האי דינא אלא שלפמ"ש א״ש דתוס' סבר הא דמשני רבא משום מעשה קודם לתנאי היינו אפילו אי ע"מ כאומר מעכשיו וע"כ שקשה לו דלא קתני והיא תחזיר וכתב תוס' ע"ז דלרב אשי באמת צ"ל דאינו מגורשת עד שתחזיר ולדחוק בברייתא וזה הי' קשה לרבא ודברי תוס' אינם סותרים אהדדי לדינא וא"ש. ולימא לא יהא גט, בעינן תנאי קודם למעשה מתקיף לה רבא והא בעינן הן קודם ללאו, נ"ל לפרש הא דמקשה מעיקרא ולימא דלא מקשה רק מלישנא בעלמא ולא מקשה מיד על עיקר התנאי דלא מהני משום דצריך הן קודם ללאו, דהנה הר"ן כתב דהא דצריך הן קודם ללאו היינו משום דבגמר דבריו אדם מתפיס וכבר כתבנו דזה שייך דווקא אי בעינן תנאי קודם למעשה אבל אי יכול לסיים בתנאי לא שייך ג"כ בגמר דבר' מתפיס וי"ל דשמואל סבר דלא ילפין הן קודם ללאו מתנאי בני גד די"ל דאין למילף משום דלא אמר איפכח דהא בחד צד צריך להתחיל ורק ת"כ יש למילף ומוכח מקרא משום דהכפיל התנאי או דלא יליף רק מה שהוא סברא אבל הן קודם ליכא סברא אבל כיון שצריך ג"כ תנאי קודם למעשה א"כ גם בזה יש לומר דהו' סברא דהקפידו תורה על לאו לבסוף משום דבגמר דבריו מתפיס ושפיר מקשה והא בעינן הן קודם ללאו דגם בזה יש סברא וק"ל, ועוד י"ל דהנה כבר הקשה הט"ז בהקדמה ליו"ד והביאו המל"מ לפמש"כ תוס' דכל מה שאנו רוצין חשוב הן א"כ מאי פריך רבא לשמואל דצריך הן קודם ללאו דהא גם כאן מה שאמר לא יהי' גט אם לא מת הוא ההן דהא רוצה שלא ימות יע"ש והנה במקנה תירץ דלא מוכח זה רק לר"מ דסבר כתובה דאורייתא א"כ מוכח ע"כ מסוטה דמקדים הלאו דע"כ מה שאנו רוצין חשוב הן אבל לפי מה דקיימ"ל כתובה דרבנן א"כ לא מוכח מסוטה דמה שאנו רוצין דהא לא צריך דיני תנאים בסוטה דהוי איסור גרידא אלא שעדיין קשה מנ"ל להקשות לרבא כיון שי"ל כן ע"כ דלמא שמואל סבר אע"ג דלא מוכח מיחה כן מ"מ מצד הסברא אית ליה כן דמה שאנו רוצין חשוב הן. ונ"ל שסברת התוס' הוא דמה שאנו רוצין חשוב הן לפמש"כ הר״ן דבגמר דבריו מתפיס א"כ זה דווקא אם מה שהוא רוצה בזה מסיים כמו בגט וקדושין שרוצה לקדש ולגרש ואם מסיים במעשה י"ל דמתפיס במה שסיים כיון שרוצה בזה אבל אי אינו רוצה בהמעשה רק שיתבטל המעשה א"כ א"א לומר דבגמר דבריו מתפיס דהא ידעינן שאינו רוצה בזה כנ"ל הסבר נכון לסברת תוס' וא"כ י"ל שזה דווקא אי לא ילפינן מתנאי בני גד רק מה שהוא סברא אבל אי ילפינן משם אע"ג דלא הוי סברא משום דכל התנאי שמבטל מעשה חידוש הוא כמ"ש תוס' ומ"מ ללמוד משם רק בדומה לו א"כ צריך להיות דווקא כתנאי בני גד הן קודם ללאו ומנ"ל לחדש סברא די"ל דאין לך בו אלא חדושו והנה כבר כתבנו לעיל וכן כתב במקנה דהא שצריך בלאו מעשה קודם לתנאי זה אינו סברא דהא קאמר לא יהי' גט וזה לא הוי מעשה ואי גם בלאו צריך תנאי קודם ע"כ שאין לך בו אלא חדושו כמו שכתוב בתנאי בני גד גם בלאו התנאי קודם למעשה כן בכל דיני תנאים והנה הש"ס משני על הא דמקשה ולימא לא יהא גט משום דבעינן תנאי קודם למעשה ומשמע דאפילו בלאו נמי צריך אע"ג דיש לדחות כיון שע"כ צריך בהן לא רצה לשנות גם בלאו כמ"ש במל"מ מ"מ פשטות הש"ס הכא משמע וכן כתב באבני מלואים בפשיטות דגם בלאו צריך משום דהכי משמע פשטות הש"ח כאן וכיון שע"כ שמואל סבר דילפינן מתנאי בני גד אף מה דלא הוי סברא דהא גם בלאו צריך תנאי קודם למעשה וזה משום דלא ידעינן דכל תנאי מבטל המעשה רק מתנאי בני גד א"כ מכדי כל תנאי אף הכי נמי צריך הן קודם ללאו ואע"ג דמה שאנו רוצין חשוב הן י"ל דיכול להקדים הלאו מ"מ שמואל ע"כ לית ליה דלא ילפינן רק מה שהוא סברא א"כ אין לנו לחלק ג"כ מצד הסברא וקשה מהן קודם ללאו ומשו"ה לא יכול רבא מיד להקשות די"ל דגם שמואל סבר מה שאנו רוצין חשוב הן אבל עכשיו דמשני משום מעשה קודם ומשמע שגם בלאו צריך תנאי קודם דהא התקין גם בלאו תנאי קודם ושפיר קשה נמי מהן קודם ללאו כנ"ל ועיין והנה הרמ"א כתב דאם התחיל בלאו וסיים בלאו מהני וציין כ"ן וכבר המה המל"מ דלא ציין על הגמרא זיאתקין רבא כן וכתב דהוי אמינא דווקא שכ"מ וכדי לשלול זאת כתב וציין על ר"ן ולפענ"ד י"ל דרצה הרמ"א לאשמעינן ג"כ דלא מהני אם התחיל בהן וסיים בלאו והן כמו שחקר במל"מ די"ל דטעמא דרבא משום דבגמר דבריו מתפיס ולפ"ז דווקא אם סיים בלאו מהני וי"ל נמי דאם התחיל בהן וסיים בלאו והן נמי מהני ומהש"ס לא מוכח די"ל נמי דאם אמר הן ולאו ומסיים בהן נמי מהני ומשו"ה ציין ר"ן לאשמעינן דטעמא דרבא דווקא משום דבגמר דבריו מתפיס ולפ"ז איכפת לא מהני או די"ל דאתי לאפוקי אם הקדים בתחילת התאני מעשה קודם ואח"כ אמר ת"כ כדינו ופשטות דברי רבא משמע שגם זה מהני משום דאמר אח"כ ת"כ עם דיני תנאים וכמו שבאמת מסיק המקנה לדינא וחולק על מל"מ ומשו"ה ציין הר"ן לומר שבזה דווקא מהני אבל בכל שאר דיני תנאים לא מהני אם התחיל במעשה קודם לתנאי וק"ל. ועוד רגע אדבר להציע פה מה שאמרתי בפדיון בני המשכיל משה ש"י מה ששייך לסוגי' זו בסוף פסחים דרש ר' שמלאי פשיטא על פדיון הבן אבי הבן מברך שהחיינו אב מברך או כהן מברך דקמטי הנאה לידיה, וכבר דקדוק בצל"ח שם כיון דליכא ספק בברכת פדיון מ' מברך לאיזה צורך הקדים פשיטא דעל פדיון הבן אבי הבן מברך ומה שייך זה להאיבעי.