שבט סופר חלק ב שמג

בעינן דיני תנאים או לא דהנה הרמב"ם סבר דבע"מ לא בעינן כל דיני תנאים משום דזה עדיף מתנאי דאם כיון שהמעשה חל מעכשיו ולא מבטל תתנאי המעשה וזה ניחא אי לא ילפינן מתנאי בני גד רק מה שהיא סברא וכן תנאי קודם למעשה סברא וסבר הרמב"ם דתנאי קודם למעשה באמירה זה לא מקרי ביטול המעשה כיון שעוד לא עשה המעשה בפועל ולא גרע מע"מ דלא הוי ביטול המעשה משום דאם יתקיים התנאי לא הוי ביטול מעשה מכ"ש היכא דלא עשה מעשה בפועל ורק באמירה דלא מקרי התנאי ביטול מעשה ומשו"ה סבר הרמב"ם דווקא מעשה בפועל אבל אי גם בע"מ צריך דיני תנאים אע"ג דלא הוי ביטול מעשה וע"כ דילפינן מתנאי בני גד אע"ג דלא הוי ביטול מעשה ממש ורק בדיבור בי בימא נמי צריך להקדם המעשה ולפ"ז לדידן דמוכח מכמה מתניתן דבע"מ לא צריך דיני תנאי א"כ גם תנאי קודם למעשה לא צריך רק במעשה בפועל אבל בדיבור לא צריך אבל ר"מ דסבר דבע"מ ומעכשיו נמי צריך דיני תנאים לדידיה בוודאי גם באמירה צריך להקדים המעשה כיון שגם במעכשיו לא הוי ביטול מעשה ממש כנ"ל נכון מסברא ולפ"ז רבא מקשה לאביי שפיר דמוקי הברייתא כר"מ משום דלא כפליה לתנאי דמשמע אם כפל מהני דהא הוי מעשה קודם לתנאי ולר"מ גם בדיבור לא מהני התנאי אם הקדים המעשה או די"ל דרבא סבר ג"כ דבע"מ צריך דיני תנאי דהרמב"ם הוכיח דינו מרב אשי דמשני ע"מ כאומר מעכשיו וסבר הרמב"ם דמתרץ דמהני אע"ג דלא כפלי' ולא צריך מעשה קודם לתנאי ג"כ אבל רבא דלא משני משום דע"מ כאומר מעכשיו אע"ג דגם הוא סבר להלכתא ע"מ כאומר מעכשיו כמו שהוכיח תוס' וע"כ דסבר דגם בע"מ צריך דיני תנאים דדוחק לומר דרצה לאוקמי גם כרבנן דלא סבר ע"מ כאומר מעכשיו כמו שכתב בתוס' וע"כ דגם רבא סבר בע"מ צריך דיני תנאים והא דצריך לסנויי משום דמעשה קודם לתנאי משום דתני בברייתא סתם מגורשת ולא קתני נמי והיא תתן כמו במתניתן דלעיל וע"כ גם בלא חזרה מגורשת משום דבטל התנאי ועיין במהר"ם שי"ף וכ"ת בסוכה ובאתרוג לא דק רבא כמ"ש תוס' וא"כ רבא שפיר משני אף בדיבור צריך תנאי קודם אבל אנן דפסקינן כרב אשי דע"מ לא צריך דיני תנאי צריך דווקא להיות מעשה בפועל שיה' מעשה קודם לתנאי ולפ"ז לא קשה נמי משמואל דאתקין תנאי קודם למעשה בדיבור דכבר כתבו כל האחרונים לתרץ דברי הרמב"ם דסבר בע"מ לא בעינן דיני תנאי א"כ בגט שכ"מ דע"כ מהיום הוא דאין גט לאחר מיתה א"כ אמאי צריך לדיני תנאים ועיין בפ"י מהל' גירושין בכ"מ ובלחם משנה שם שנדחקו לתרץ דברי הרמב"ם וכתבו כמו שכתבו הראשונים אע"ג דלית הלכתא כר"מ דבעינן תנאי כפול מ"מ אתקין שמואל כן לרווחא דמלתא שיה' התנאי מועיל גם לר"מ א"כ כיון דר"מ סבר גם בע"מ צריך דיני תנאים התקין ג"כ אפילו במעכשיו דיני תנאים משום ר"מ ג"כ בתנאי קודם למעשה נמי כיון שר"מ סבר דגם בדבור בלא מעשה בפועל צריך להקדים התנאי וכל תקנת שמואל לא הוי רק משום ר"מ ומשו"ה משני שפיר דבעינן תנאי קודם למעשה וא"ש. ועוד נ״ל לתרץ דנ״ל דהרמב״ם הוכיח דינו מסוטה דמקשה תוס' דהוי תנאי קודם למעשה אף ואת כי שטית ואי צריך דווקא מעשה בפועל א"ש דלא קשה משם דהתנה הכהן קודם שהשקה אותה ולא מקרי מעשה קודם לתנאי וזו ראייה נכונה לשיטת הרמב"ם וכבר כתבתי לעיל דקושי' תוס' לא קשה רק לר"מ דצריך חנקי משום כפל א"כ שפיר מקשה תוס' דהוי מעשה קודם לתנאי אבל לרחב"ג דלא צריך חנקי רק משום דהוי משמע איסורא בעלמא וכבר הקדים ואם לא שטית בזה לא צריך להקדים התנאי אף חנקי ולפ"ז לרחב"ג לא מוכח שצריך להיות דווקא מעשה בפועל רק ילפינן מתנאי ב"י גד כמו שהתם הקדים תנאי למעשה כן בכל תנאי אבל לר"מ ע"כ מוכח מסוטה דלא ילפינן מבני גד מעשה בדיבור רק שצריך להיות דווקא מעשה בפועל ולא קשה קושי' תוס' על רש"י מגמרא מפ' שיכר הפועל דמוקי מתניתן כר"מ ולא כרחב"ג ג"כ כיון שגם לפמ"ש הרמב"ם סבר דר"מ מודה דבעינן מעשה קודם לתנאי דהא הכ"מ דייק ממתניתן דבעינן דווקא מעשה בפועל וא"כ זה ניחא לר"מ דמוכח לדידיה מסוטה דצריך דווקא מעשה בפועל אבל לרחב"ג גם בדיבור צריך מעשה קודם ומשו"ה מוקי מתניתן רק כר"מ ובזה מדויק נמי דקאמר מאן שמעת האי סברא דהא באמת להרמב"ם סברא הוא דבמעשה בפועל לא אתי דיבור ומבטל מעשה אבל מעשה בדיבור לא הוי סברא כיון דלא עשה מעשה בפועל ומשו"ה קאמר מאן שמעת האי סברא שצריך דווקא מעשה בפועל ר"מ אבל לרבנן גם בדיבור צריך להקדים התנאי, ולפ"ז יש לומר ולתרץ ג"כ הא דפסיק הרמב"ם כר"מ ולא כרבנן כמו שסברו שאר ראשונים דהא ממתניתן משמע דווקא מעשה בפועל וזה מוכח דווקא אי צריך תנאי כפול אבל אי לא צריך תנאי כפול לא מוכח מסוטה כמו שכתבתי ומשום דסתם מתניתן מוכה כר"מ ומשו"ה פסק הרמב"ם כר"מ ועיין. ולפ"ז לא קשה על הרמב"ם מרבא דמקשה על אביי דהא דפסק הרמב"ם דבעינן מעשה בפועל הוא משום דקיימ"ל כר"מ אבל לרבנן מודה הרמב"ם דגם בדיבור צריך ולפ"ז שפיר מקשה דאביי מוקי הברייתא כר"מ משום דלא כפיל משמע כרבנן לא מצי אתי' וע"ז שפיר מקשה דכרבנן נמי יכול לאוקמי משום דמעשה קודם לתנאי ואפילו בדיבור סבירא להו דצריך ואתי' שפיר הברייתא ככ"ע כר"מ משום דלא כפול וכרבנן משום דהקדים המעשה לתנאי. וגם משמואל לא קשה כמו שכתבתי דרצה לתקן שמואל שיהא התנאי מועיל אליבא דכ"ע וכמו שרצה לתקן באופן המועיל לר"מ כן רצה לתקן נמי שיהי' מהני אפילו לרבנן דסברי שגם בדיבור בעינן תנאי קודם למעשה ומשני שפיר דבעינן תנאי קודם למעשה ומיושבים דברי הרמב"ם על נכון בעזה"י. ועוד י"ל דברי הרמב"ם באופן אחר דהנה כבר נסתפק המל"מ אי גם בתנאי שלעבר צריך דיני תנאי ומצדד די"ל דעדיף וי"ל דגרע מתנאי דלהבא ובר"ן פ' השולח בחדושיו כתב על הא דמשני רבא באיילונית דר"מ לטעמיה דבעי תנאי כפול דלא צריך שם רק תנאי כפול משום דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן אבל שאר דיני תנאים לא צריך בתנאי דלשעבר משום דלא הי' רק גילוי מלתא והר"ן מן השיטות דגם בע"מ צריך דיני תנאים מ״מ בתנאי דלשעבר לית ליה דיני תנאים והנה הפנ"י כתב מנ"ל לר״מ למילף מתנאי בני גד דגם בגיטין וקדושין צריך דיני תנאים משום דהוי איסורא דאית ביה אמונא כמו שאמר ומשני ש"ס שבועות ס"פ שבועות העדות דהא איסורא דאית ביה ממונא מממונא גרידא לא ילפינן ותירץ דר"מ הוכיח דינו דגם באיסורא דאית ביה ממונא צריך תנאי כפיל משום דדריש חנקי כתיב וע"כ לת"כ אתי' ואית ליה לר"מ דמכלל ברכה אתה שומע קללה וכן כתב הר״ן בשבועית דמוכח ממתניתן דנקט יברכך אם תעידוני דלר"מ דצריך ת"כ דרשינן כל התנאים שבתורה משום תנאי כפול ולא משום דלא שמעינן קללה וא"כ לר"מ מוכח ע"כ דחנקי לת"ק אתי' וממילא מוכח דגם בתנאי דלשעבר מצריך ר"מ ת"כ ושאר דיני תנאים וא"כ קשה קושי' תוס' דהא תנאי קודם למעשה וע"כ מוכח דצריך דוקא מעשה בפועל ולא בדיבור ולית לן לחלק בין ת"כ לשאר דיני תנאים כשיטות הר"ן בחדושיו אבל לדידן דלא צריכין אנו לתנאי כפול ודרשינן חנקי משום דלא שמעינן קללה לא קשה נמי מתנאי קודם למעשה אע"ג דזה ילפינן מצד הסברא ואפילו מאן דלא יליף מתנאי בני גד מ"מ תנאי קודם למעשה אית ליה אבל בתנאי דלשעבר מוכח מסוטה דלא צריך תנאי קודם למעשה ודווקא לר"מ דיליף באיסורי דאית ביה ממון מסוטה מוכח ג"כ דזה לא מקרי מעשה ולפ"ז הרמב"ם דפסיק כר"מ דמצריך תנאי כפול ע"כ מוכח מסוטה דבעינן דווקא מעשה בפועל אבל לרמב"ם י"ל אפילו בדיבור וסוטה שאני דהוי תנאי לשעבר ולא קשה מרבא דמקשה על אביי דיכול לאוקמי ג"כ כרבנן משום מעשה קודם לתנאי וגם כר"מ משום תנאי כפול ואתי' כר"ע ומאביי משמע דאתי' רק כר"מ ושמואל ג"כ תיקן בגט שכ"מ שיהי' התנאי מועיל גם כרבנן דר"מ ומשני שפיר משום מעשה קודם לתנאי וגם זה נכון. אלא אמר רב אדא בר אהבה משום דהוי תנאי ומעשה בדבר אחד, מפירוש רש"י מוכח אף היכא דלא סתר התנאי את המעשה מ"מ קרי תנאי ומעשה בדבר אחד אבל תוס' כתבו דווקא, היכא דתנאי סותר המעשה כמו באם אבל בע"מ דהוי כמעכשיו לא סתר המעשה וכן ראב"א מודה לדינו של רבא באתרוג וברא"ש פסק כראב"א דבעינן תנאי ומעשה בדבר אחר ועיין באחרונים מה שטרחו ליישב דברי הרא"ש שסתרו דמשמע מדבריו